את אירועי יום שני צריך לחלק לשני חלקים: המקצועי והפסיכולוגי. בראשון, מבחינת מאבק האליפות בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב, לא התרחש שום דבר משמעותי. שני המאמנים פיטר בוס וברק בכר חוזרים שוב ושוב על המנטרה שלא מעניין אותם מה עושה היריבה, כי הכל תלוי בהם. האמירה הזו הייתה ועודנה נכונה עד שריקת הסיום במשחק העונה, כי אז אחת הקבוצות כבר לא תהיה יותר תלויה בעצמה.
אלא שבפן הפסיכולוגי, קרה וקורה הרבה מאוד. מזה שבועות שבכל אמצעי תקשורת כותבים חדשות לבקרים שהפועל ב"ש לא עומדת בלחץ וקורסת תחת עול האפשרות לזכייה הראשונה באליפות מזה 40 שנה. גם אני כתבתי את אותם הדברים, ובאותה נקודת זמן כולם צדקו.
אומנם ב"ש עדיין צריכה להוכיח את עצמה למרות שני הניצחונות הרצופים, אבל דווקא במכבי ת"א קרה בשבוע האחרון משהו אחר. זה התחיל במשחק הליגה בחיפה, המשיך בגביע מול סכנין והתעצם שלשום בדוחא. לראשונה בעידן ג'ורדי קרויף, מכבי ת"א לא עומדת בלחץ.
האירועים בסיום המשחק. אולי למשחק הבא יגיעו בלי אנשי המועדון? (ערן לוף)
לא מזמן מנעו מאוהדי בית"ר ירושלים להגיע לסכנין בשל התקנה החדשה סביב "משחקים רגישים". החל מהיום, כל משחק בין מכבי ת"א והקבוצה מהמגזר הוא חבית חומר נפץ. עד שריקת הסיום הקהל דווקא היה מאופק, למעט קומץ שלא שווה התייחסות. אלא שאז הגיע דווקא הקומץ על הדשא, שפעל מהבטן. זה התחיל מיוסי אבוקסיס, המשיך בחואן טוריחו ומשם לפרדראג ראיקוביץ' למעסה של סכנין. אלה הציתו את האש שמסרבת לגווע, ואולי למשחק הרגיש הבא יגיע רק הקהל, בלי השחקנים ואנשי המועדון.
###
אני מתקשה להתעלם ממה שעובר על ערן זהבי בשבוע האחרון מאז שבירת השיא בליגה. אני לא מדבר על הצד המקצועי, כי אפילו לזהבי מותר לא לכבוש שני משחקים. אבל הראיונות של זהבי בתקשורת, שעד היום היו נינוחים ורגועים בכל מצב ובכל סיטואציה, הפכו לנרגזים, כעוסים ותוקפניים, ושלשום בסכנין אפילו טיפשיים.
אין כמעט אצטדיון החלוץ האימתני לא מגיע אליו וחוטף קללות איומות, אבל הוא יודע ומכיר את הרקע לקללות האלה. גם המקללים בתוך תוכם מעריכים את מה שזהבי עושה ואת מי שהוא גם מחוץ למגרש. אולם בשני הראיונות האחרונים זהבי איבד הרבה מאוד הערכה. בחירת המילים הייתה לו לרועץ, כנראה בשל הלחץ הגדול שבו נמצא בתוך חדר ההלבשה של מכבי ת"א ובא אתמול לידי ביטוי דווקא אצל השחקן הכי פחות מיומן בשליטה עצמית, ילד סרבי בן 19.
ראיקוביץ'. הוכיח שהוא מביא נקודות במאני טיים (ערן לוף)
זהבי בחר לגבות את בן חיים בחצי גמר הגביע, וזה לגיטימי וסופר מכובד. מבחינתו. אבל "גאה על מה שבן חיים עשה" זו בחירת מילים אומללה, שפגעה מאוד בתדמיתו כספורטאי. אחר כך הוא כבר בחר באמירה על גבול הגזענות, "לא יודע אם שיחקתי בישראל או ברמאללה". סליחה? האם כל עיר ערבית בישראל משולה בעיני זהבי לשטח בריבונות פלסטינית? רק נזכיר שסכנין נמצאת בליגת העל הרבה לפני שזהבי הגיע לשם, וכנראה תישאר שם גם הרבה אחריו.
אגב, הפגיעה המקצועית במכבי ת"א קריטית לפני משחק העונה, כי ראיקוביץ' הוכיח שהוא מביא נקודות במאני טיים. זו הסיבה שהצהובים נאבקים לדחיית הדיון. אבל עוד לפני שהיא פועלת משפטית, היא חייבת לפעול חינוכית ולהשעות את השוער באופן עצמאי, כי העובדות ברורות והאריה משום מה שותק.
מה דעתך על הכתבה?