אלמלא המודעות החברתית המופלאה של בני העדה האתיופית, גם ברשתות החברתיות, ספק אם היינו נתקלים בסיפור הזה, וגם אם כן, בוודאי היינו מדלגים עליו. אבל הסיפור שיובא כאן מיד ממחיש עד כמה מעוותת שיטת הענישה במוסדות המשמעתיים של ההתאחדות לכדורגל, ואיזה נזק השית השופט המחוזי אורנשטיין על העתיד של הדין המשמעתי.
אמייה טגה הוא שחקן מכבי נתניה, בן העדה האתיופית. רגע השיא שלו הוא אולי רגע השיא של הכדורגל הישראלי בדור האחרון: שער בזמן פציעות בהרצליה מול צרפת הצעירה של כרים בנזמה וסמיר נאסרי, שהביא את נבחרת ישראל לטורניר הגמר של יורו 2007 בהולנד. טגה עולה כבר שבועיים לנגינת המנון הליגה עם חולצה שעליה כיתוב: "עד מתי אברה מנגיסטו?" ומאחור "כולנו יוסף סלמסטה ז"ל".
מנגיסטו הוא אזרח ישראלי שחצה את הגבול לרצועת עזה ומאז נעלמו עקבותיו. ייתכן כי הוא מוחזק על ידי החמאס או ארגון אחר, ואולי לעולם לא נדע מה עלה בגורלו. סלמסטה הוא אזרח ישראלי שנמצא מת בתחתית מחצבה בבנימינה, במה שנראה תחילה כמו התאבדות, אבל אחרי תחקיר של תכנית הטלוויזיה "המערכת", עולה כי כנראה מצא את מותו בנסיבות לא ברורות, אולי אפילו נרצח. המשותף לשניהם הוא היותם בני העדה האתיופית, עדה שקטה, מופנמת, שבחלקה סובלת מקשיי קליטה, גזענות והתעמרות. במידה מסוימת, אלו ה"שקופים" האמיתיים בחברה הישראלית.
ראיקוביץ'. הוא דווקא כן קיבל הנחות מהשופט (עדי אבישי)
טגה נשא את האמירה הזו על חולצתו בלי הרבה פלפולים. אמירה א-פוליטית, אבל חברתית מאין כמותה. במשחק בשבוע שעבר מול הפועל חיפה הוא עלה עם הכיתובים האלה על חולצה שחורה, ומשקיף המשחק התעלם. השבוע הוא עלה עם הכיתוב על חולצה לבנה, אבל המשקיף עו"ד רועי גאליס, דווקא לא התעלם ודיווח על כך להתאחדות. גאליס לא הנחה את טגה לפעול בדרך אחרת, אלא החליט לדווח על כך, ותובע ההתאחדות, עו"ד ניר רשף, שעומד מול תקנון משמעת ארכאי וסטנדרטים מחמירים, העמיד את טגה לדין בסעיף הקל של "התנהגות בלתי הולמת". הדיין הצעיר עו"ד נעם ליובין, אף שהביע הזדהות עם טגה, קנס אותו ב-750 שקל, למרות שאם היה מפעיל שיקול דעת, היה פוטר אותו מענישה חומרית.
כאשר שחקני הליגה עולים להמנוני הליגה עם חולצות אחידות ועליהם כיתוב עם מסר חברתי או אפילו ציבורי, זה בסדר. כשהם עלו עם חולצה בזכות שחרורו של גלעד שליט, זה היה בסדר. כל חטאו של טגה היה שפעל לבד, לא תיאם מראש, וכבן לעדה האתיופית שדווקא כן מופיע מדי שבוע בטלוויזיה – בניגוד לאחרים – רק רצה להעביר את המסר החשוב הזה, בשקט. בדרכו. אנשי ההתאחדות, המחלקה המשפטית, ובתי הדין, חלקם בחוסר רגישות, הביאו לענישתו המיותרת, כן לפי הספר או לא. כל אחד בתורו היה יכול להרים את הידיים מהתיק הזה, ולהמשיך הלאה. נכון, כל אחד יכול לעלות מחר עם חולצת "התינשאי לי" או "יום הולדת שמח אח שלי", ואין לזה סוף, אבל זה ממש לא המקרה.
ובמה אשם כבוד השופט אורנשטיין? מכיוון שאילו היה טגה שחקן במכבי ת"א או מכבי חיפה, ולא בנתניה חסרת האמצעים, או אז היה מרים בא כוחו של טגה טלפון למחלקה המשפטית והיה מגיע כנראה להסדר טיעון: התראה, נזיפה, מסר חינוכי כלשהו. אורנשטיין נתן השבוע פרס למי שיש לו יותר גדול, למי שיכול היה לצאת למאבק משפטי.
במדינה הזו אתה צריך להיוולד לעדה הנכונה, למשפחה הנכונה, לשחק בקבוצה הנכונה, ולהיות הנכון ביותר בזמן הנכון, אחרת אתה שקוף. כמו מנגיסטו. כמו סלמסטה.
מה דעתך על הכתבה?