בית שאן והפועל תל אביב מוזכרות כמעט תמיד בהקשר העגום של משחק השרוכים, אבל ארבעה קילומטרים מדרום מערב לעיר הסמוכה לכנרת, בקיבוץ מסילות, פועל כבר 12 שנים בית הספר לכדורגל על ארז אשכנזי ז"ל. אשכנזי היה שחקן נבחרת הנוער בכדורעף ואוהד שרוף של האדומים ונפל בגיל 21 במהלך פעולה מבצעית בעזה.
הילדים הם ילדי האזור, כולל מבית שאן, והיוזמה המבורכת נולדה מיד אחרי נפילתו בקרב אצל משה תאומים ומוטי אורנשטיין, מבעלי הפועל תל אביב ד'אז. שבוע וחצי אחרי השבעה נפגשו תאומים, ואורנשטיין עם אביו של אשכנזי, יינון, והחלו לתכנן את הקמת בית הספר בעמק בית שאן.
"אחרי שארז נפל, הפועל תל אביב היו הראשונים שהושיטו לנו יד ואמרו אנחנו נקים בית ספר לכדורגל ואתה מנהל אותו", מספר ינון אשכנזי שניהל בעבר את מחלקת הספורט במועצה האזורית עמק המעיינות, "הרגשתי שאנחנו כמו במשפחה. בזמנו, שרק הקמנו את בית הספר, הייתה קיימת פה רק הפועל בית שאן, ואנחנו עשינו מחלקה קטנה של הפועל תל אביב".
***
ארז אשכנזי ז"ל נולד ב-16 ביוני 1982 בקיבוץ רשפים , גם הוא סמוך לבית שאן. הוא התחנך בבית הספר האזורי ביישוב מסילות ואח"כ עבר למוסד החינוכי גלבוע – ביה"ס של קיבוצי השומר הצעיר. "כבר בברית המילה של ארז הנחנו עליו את הצעיף האדום של הפועל", נזכר יינון אשכנזי, "שמנו לו את הצעיף הזה כדי שחס וחלילה לא יתבלבל עם הצבע השני".
ארז אשכנזי ז"ל (ארכיון פרטי)
ארז היה תלמיד מצטיין, שקדן ובעיקר דמות כובשת. מאחורי מבנהו הפיזי הרחב, עמד בחור עם לב גדול, מנהיג ואדם בעל מודעות חברתית גדולה. כבר בילדותו, היה ספורטאי מצטיין בקבוצת הכדורעף של הפועל בקעת בית שאן ובנבחרת הנוער של ישראל.
במקביל היה אשכנזי ז"ל אוהד שרוף של האדומים והקפיד ללכת לכל משחקי הבית והחוץ. "היו משחקים שהוא היה נוסע ואני לא", מספר יינון אשכנזי, "הוא הספיק להיות שותף לדאבל הגדול בעונת 99/00. אני זוכר את משחק ההכתרה בשכונת התקווה. הוא קפץ שישה מטרים מלמעלה למטה ורץ לחגוג".
"לפני הגיוס ארז היה צריך לקבל החלטה אם להמשיך בספורט או ללכת ליחידה קרבית", נזכר יינון אשכנזי, "לא היה לו בכלל ספק שהוא הולך לקרבי ויתקבל לשייטת". ואכן ב-2001 התגייס אשכנזי ז"ל לנח"ל ולאחר גיבוש ארוך עבר לשייטת 13.
כחייל קרבי התקשה לעקוב באדיקות אחרי קבוצתו האדומה והאהובה. חודשיים לפני שנהרג, באפריל 2003, היה בקורס ערבית בבה"ד 15 במחנה גלילות והפועל שיחקה בבית מול מ.ס. אשדוד. אשכנזי טלפן לאביו ואמר: "אני מסיים פה בשמונה בערב וטס לבלומפילד. אחכה לך בשמונה ורבע בכניסה". זה היה משחק הכדורגל האחרון בחייו.
ב-27 ביוני 2003, כשבוע לאחר יום הולדתו ה-21 יצאו ארז וחולייתו לתפוס חוליית מחבלים עם "דם על הידיים" שהייתה בדרכה לבצע פיגוע בתל אביב. החיילים התקדמו מכיסופים לשכונת בקשי בעזה, ואשכנזי, שהיה מפקד החוליה הרפואית, התקדם ושכב על שיח על מנת לשפר עמדות. בשיח היה מטען והמחבלים הפעילו אותו. אשכנזי נפגע קשה ונפטר במסוק שהגיע כדי לחלץ אותו.
***
אוהדי הפועל תל אביב עמדו דקת דומיה לזכרו של אשכנזי ז"ל במשחק הראשון בבלומפילד בעונת 2003/04. בנוסף החליטו להנציח את אשכנזי בשלט לזכרו, סמוך למקום מושבו הקבוע בשער 5. "ארז אשכנזי – אדום שלא נשכח". העונה נקרע השלט אבל האב יינון מבטיח שבעונה הבאה כבר יוצב במקום שלט מתוקן.
אבל ההנצחה הבולטת היא כאמור בית הספר לכדורגל. " ארז ז"ל היה אוהד גדול של הפועל ת"א ושהוא נהרג באופן טבעי נסעתי למשפחה וישבנו ודיברנו על איך להנציח אותו", מספר משה תאומים, "עלה הרעיון להקים בית ספר לכדורגל לילדי עמק בית שאן ואבא שלו לקח על עצמו את המשימה".
האב, יינון אשכנזי, עם משה תאומים (ארכיון פרטי)
בבית הספר לכדורגל ע"ש אשכנזי ז"ל מצויים גם שתי קבוצות תחרותיות, ילדים ב' וילדים ג'. בנוסף פעילים בו גם ילדים עם צרכים מיוחדים. "ארז היה אדם שאהב מאוד לעזור לזולת והיה ברור לי שאחרי מותו עלי להמשיך את המורשת שלו", מספר יינון אשכנזי, " יש לנו בבית הספר 50 ילדים אוטיסטים שמשחקים כדורגל כמו ילדים רגילים".
השבוע הגיעו לבית הספר ילדים פלסטינים מיריחו וג'נין וקיימו פעילות משותפת עם ילדי בית הספר. "בית הספר ע"ש ארז אשכנזי ז"ל הפך למפעל הנצחה יוצא מן הכלל כשיינון מוביל בכישרון רב ובמסירות בלתי רגילה", מחמיא תאומים לאשכנזי האב, "לא רק להצמיח שחקני כדורגל אלא לחנך לאזרחות טובה ולשפר הישגים בלימודים. המפעל הזה מבוסס על האהבות והערכים שארז ייצג והתקוות שהיו לו ונגדעו בצורה אכזרית. עברו אלפי ילדים כבר בפרויקט ואני מקווה שזה יימשך לתמיד ויישא את הלפיד שיהווה את זכרו".
יינון אשכנזי עדיין משתדל להגיע לבלומפילד בקביעות, למרות "העונה הלכתי פחות כי הקבוצה לא ממש מצליחה". לפעמים מגיעים למשחקים של הפועל תל אביב גם ילדים מעמק בית שאן, כשהם לובשים חולצות לזכרו של אשכנזי ז"ל ומנציחים בכך את זכרו בבלומפילד.
יהי זכרו ברוך.
מה דעתך על הכתבה?