אי שם בעונת 1993/4 טס האווירון אלון מזרחי לעבר תואר מלכות השערים תוך שהוא מבקיע בסיטונות. זו הייתה העונה הראשונה שבה הושלך השם "נסים אלמליח" לאוויר. המקשר הימני של בית"ר ת"א בשנות ה-50 הצליח להבקיע בעונת 1954/5, שבכלל שוחקה כולה ב-1955, 30 שערים. הוא עשה את זה ב-23 משחקים, כשהוא כובש רק ב-15 מהם. ומה שמדהים יותר מכל, הוא גם בישל חמישה שערים נוספים והוסיף שניים בגביע.
עבור בית"ר ת"א זו לא הייתה עונה מופלאה, כיוון שהיא זכתה באליפות בלתי רשמית בשנות ה-40 ועוד אליפות אחת ניטלה מידיה בגלל צו של המנדט הבריטי, שהוציא את קבוצות בית"ר מחוץ לחוק (בגלל מעורבותם של חלק משחקניה בפעולות האצ"ל), רגע לפני שזו זכתה באליפות של 1947. ב-1955 היא סיימה רק במקום החמישי, אבל 30 השערים של אלמליח, השחקן ששיחק בחלק מהמשחקים עם כובע ברט לראשו כתחליף לכיפה, הפכו לציון דרך. עד לסיום העונה נשמע על אלמליח הרבה, עד שערן זהבי ישבור – או שאולי לא ישבור – את שיאו האלמותי. ובכן, מי היה נסים אלמליח?
- ד"ר אלי ומיסטר טביב: מבט מאחורי הקלעים על העימות עם אצילי
- מה, לא תפנקו בלייק? עמוד הפייסבוק הרשמי של ספורט1
נסים נולד ב-1928 בשכונת שבזי בתל אביב ושם גדל עד גיל 14, אז עבר לקיבוץ בעמק הירדן. אחרי שנתיים בקיבוץ שב והצטרף לקבוצת הנוער של בית"ר ת"א – ניל"י. עונתו הראשונה, במדי נורדיה ת"א (השם שהבריטים הסכימו לקבל כתחליף להוצאת בית"ר מחוץ לחוק), כלל לא הגיעה לסיומה בגלל פרוץ מלחמת העצמאות, אבל דווקא אז הוא שיחק את משחקו הטוב בקריירה, בניצחון החוץ 2:4 על מכבי פ"ת, שם כבש צמד. כששירת בצה"ל, מיד לאחר קום המדינה, זכה באליפות צה"ל במדי הקבוצה הצבאית "בן ציון", שהורכבה ברובה משחקני בית"ר ת"א – אז אחת משתי הקבוצות הטובות בישראל. הוא שיחק כמקשר ימני, מה שהיה מוגדר היום כשחקן מתחת לחלוץ. גם נחום סטלמך וגיורא שפיגל עשו את הקריירה שלהם בעמדה הזו.
אלמליח, סקורר בלי פרוטקציה (צילום: באדיבות המשפחה)
משחקו הראשון מתוך השניים ששיחק בנבחרת היה מול טורקיה באיצטדיון המכביה ב-1950. הוא נכנס במחצית השניה במקומו של צביקה סטודינסקי וסחף את הנבחרת לבליץ, כולל בישול לשייע גלזר, שכבש שלושער בדרך לניצחון 1:5 מהדהד. הוא חיזק את מכבי ת"א במסעה ליוגוסלביה ושווייץ ואפילו שיחק במדי נבחרת המשנה של ישראל בקפריסין, אבל ב-1956, כשהנבחרת עשתה את הכנותיה לקראת המפגש המרגש מול ברית המועצות במוקדמות הטורניר האולימפי במלבורן, עלתה השאלה איך שחקן כמו אלמליח, רק בן 28, לא מוצא את מקומו בנבחרת.
השאלה הזו הייתה עושה היום הרבה רעש, אבל אז, בפוליטיקה שגלשה למרכזי הספורט, מקומה של בית"ר היה בתחתית החבית. הנבחרת הורכבה בשיטת ה-50-50. חצי מכבי, חצי הפועל ופירורים לבית"ר. המאמן ג'ק גיבונס כלל לא החליט מי יהיה בסגל שלו, אלא המרכיב אל"מ שמואל סוחר, שקיבל הנחיות מההתאחדות. אלמליח נשאר בחוץ. אפילו מנבחרת העונה של יומון הספורט "חדשות הספורט" הוא נפקד, למרות 30 השערים שכבש.
בעונותיו הראשונות, כששיחק כמקשר ימני, אלמליח לא הרבה להבקיע. את עמדת החלוץ המרכזי בבית"ר חילקו ביניהם דוד (דולה) שכיניק ויעקב פרנג'י. בעונת 1953/4 באה הפריצה האמיתית.
הקבוצה בהדרכתו של לוניה דבורין ספגה הפסד אחר הפסד וניצבה במקום האחרון, אלא שאז מונה דוד אסף כמאמן בסיבוב השני, אלמליח כבש חמישה שערים, והקבוצה סיימה במקום הלפני האחרון ולכאורה ניצלה, הגם שהירידות הוקפאו בגלל פרשת "נתינת" משחק (מכבי פ"ת נתנה למכבי חיפה).
חוש ריח מיוחד לשערים. נסים אלמליח (צילום: באדיבות המשפחה)
את עונת 1954/5 פתחה בית"ר עם חיים רייך על הקווים, שהציב את אלמליח הפעם כחלוץ מרכזי. ב-12 מהמשחקים שכבש, הקבוצה ניצחה. הוא הבקיע רק שלושה פנדלים מתוך 30 הפעמים שמצא את הרשת והשער הכי חשוב היה בניצחון 1:2 על האלופה שבדרך הפועל פ"ת באיצטדיון באסה. בעונה הזו כבש רביעיה בתוך 10 דקות – מול הפועל חדרה.
עונה לאחר מכן הפך אברהם (חולי) לוי למלך שערי הליגה, ואלמליח הסתפק רק בתשעה שערים. עונה לאחר מכן סיים עם חמישה, מתוכם שלושער מול מכבי חיפה. בגיל 30 קיבל שוב הזדמנות כחלוץ מרכזי ושב להבקיע 11 שערים בעונה, שלושה פחות ממלך השערים רפי לוי.
בעונת 1958/9 החליט אלמליח לעזוב באמצע העונה כדי להחליף את דולסי פישר כמאמן בית"ר ירושלים, שהייתה במקום הלפני אחרון בליגה א'. הוא הפך למאמן-שחקן וכבש שמונה שערים ב-11 משחקים, שהביאו את בית"ר למקום הרביעי. באחד ממשחקי האימון שקיימה הקבוצה בימק"א היא דרסה 1:6 את מכבי יפו החזקה מהליגה הבכירה, כשהוא כובש צמד.
עונה לאחר מכן עזב את בית"ר ירושלים במחזור העשירי ושב לבית"ר ת"א. עונת 1960/1 הייתה באמת האחרונה שלו כשחקן, יחד עם עמנואל שפר ז"ל, אבל כשזה הלך באמצע העונה, חזר אלמליח לבית"ר ירושלים, ובית"ר ת"א ירדה לראשונה ליגה.
לכל מי שלא שם לב, אלמליח שיחק כל חייו רק בקבוצות בית"ר ודחה במהלך הקריירה שלו הצעה ממכבי פ"ת לעבור אליה תמורת מניה באגד. הוא סיים את הקריירה עם 73 שערי ליגה בכירה ו-31 בליגות הנמוכות יותר.
מאמן הנבחרת לשעבר יצחק שניאור, ששיחק כברת דרך קצרה עם אלמליח בטרם עבר למכבי ת"א, כתב עליו ב"ספר מלכים" את הדברים הבאים שאולי יזכירו קצת את מה שאומרים היום על ערן זהבי: "הוא היה בכל מקום במגרש, עשה ככל העולה על רוחו. הכדור נדבק לרגליו כאילו היו זוג מגנטים. הייתה לו בעיטה מדויקת להפליא, למרחקים קצרים, ולמסירות לשלושה ול-40 מטר. הוא עבר את היריב בכדרור כאילו כלל לא היה קיים. ומעל לכל הוא לא היה אנוכי. אלמליח היה יכול לזכות ללא קושי גם בתואר מלך המבשלים".
ב-1989 נפטר אלמליח באופן מפתיע מהתקף לב. הוא היה בן 61 בלבד.
אלמליח, תמיד בית"רי (צילום: באדיבות המשפחה)
מה דעתך על הכתבה?