נדמה כי המחמאה הגדולה ביותר שהפועל באר שבע יכולה לקבל אחרי הניצחון אתמול היא לא העובדה שגם אחרי המשחק הזה אין לה אף הפסד ליגה בטוטו טרנר, שלא הפסידה למכבי תל אביב בנגב כבר שנתיים וחצי, שהיא סוגרת ארבעה משחקי ליגה רצופים ללא הפסד לצהובים, ושהיא עשתה את זה בלי טוני וואקמה.
המחמאה הכי גדולה שמגיעה להפועל ב"ש היא העובדה שאף קבוצה אירופית לא הביכה אותה בטרנר העונה כמו שעשתה זאת מכבי ת"א בחצי השעה הראשונה. ובכל זאת, האלופה גמרה את המשחק הזה ללא ספיגה, כמו נגד אולימפיאקוס, סלטיק וסאות'המפטון.
- בוזגלו: הרגשתי כמו בסן סירו
- בן חיים הבלם: אנחנו טובים מב"ש
- בניון ובן חיים ניסו לתקוף אוהד, כוח שיטור התערב
מכבי ת"א לא הייתה מצליחה לעשות זאת מול אף אחת מהקבוצות הנ"ל, בדיוק כפי שלא הצליחה מול הפועל ב"ש אתמול: אין לה הגנה ואין לה שוער. זו תופעה שנמשכת, שלא נפתרת, ושגם לא תיפתר אם מכבי ת"א לא תשנה את כל הצוות ההגנתי שלה – את כולו ללא ניצולים – או לא תכבוש יותר מהיריב. מאז שלח בני לם בבלומפילד, לפני 35 שנה, כדור חופשי בבעיטת פאלש מושלמת, לא התכופף שוער של מכבי ת"א (אז מוישל'ה מרכוס) וצילם את הכדור כמו שעשה פרדרג ראיקוביץ' לכדור של מאור בוזגלו.
בלי הגנה וגם בלי שוער (דני מרון)
ברק בכר סתם אתמול הרבה פיות. חלק מהם צקצקו בשנה האחרונה על כך שב"ש זכתה באליפות למרות שהתבטלה ברוב משחקיה בעונה שעברה מול מכבי ת"א, כולל בניצחון הגדול שלה בבלומפילד, זה שפתח סדרה של 27 משחקים רצופים ללא הפסד, עד המפגש מול מכבי חיפה בשבוע שעבר. אתמול התווסף למכבי ת"א גם הפסד חוץ ראשון אחרי שנה וחצי, כי הפעם היא פגשה קבוצה שאולי הייתה נחותה בחלק הראשון של המשחק, אבל הייתה מספיק חזקה לעמוד בלחץ הזה, מספיק קטלנית כדי לנצל את המצבים שלה ולגמור עניין, ומספיק עמוקה כדי להיות יותר מדי חזקה עבור מכבי ת"א. למען האמת, מכבי ת"א לא נתקלה כבר כמה שנים טובות ביריבה כל כך חזקה ממנה.
בכר ניצח אתמול את מכבי ת"א בלי וואקמה, בלי ברדה, עם מערך ורסטילי שרק הוא מסוגל לשלוט עליו בלי לצאת משליטה ואחרי מחצית ראשונה לא טובה. זה וואו, זה סטייטמנט, זה ליצור הרתעה. ואנחנו מדברים על הפועל ב"ש, שרק לפני כמה שנים, אוהדיה רדפו אחרי מאמנים בכביש הראשי.
הפועל ב"ש יצרה הרתעה. שהר ובוזגלו (דני מרון)
ארבלדזה מפסיד יותר מדי
התקשורת אוהבת ללטף את שוטה ארבלדזה כי הוא ישיר, וגם בקולו הצרוד הוא מצליח לשעשע את השומעים בציניות עדינה. אבל חברים, צריך להיות מציאותיים: בפרק זמן של ארבעה חודשים הוא הצליח להפסיד למכבי ת"א יותר מדי משחקים שהיה עליהם טיקט של משחקים חשובים.
היידוק, זניט, דאנדוק, מכבי חיפה, הפועל ב"ש. כל זה כשהוא המאמן שמאמין הכי פחות ברוטציה ועדיין מתעקש לא להבדיל בין משחק חשוב לסתם משחק. יכול להיות שטל בן חיים היה פצוע רוב השבוע, אבל אם עלה מהספסל אתמול, הוא היה כשיר לשחק.
עד מתי יהנה מחסינות? ארבלדזה (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?