אחרי עוד דיון באולם של השופט אורנשטיין, נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, ערכתי לעצמי טבלה. הפועל תל אביב לפירוק – בעד ונגד. מטבע הדברים, רשימת הטיעונים בעד ארוכה הרבה יותר מהרשימה בטור הנגד. אבל בתת המודע מנקר הספק, מתגנבת התהייה. האם אני באמת רוצה לראות את הפועל מתפרקת?
השבועות האחרונים, מאז החל הליך הקפאת ההליכים של הפועל, היו שבועות שאפשרו לאוהד מכבי הפוגה קומית קצרה, אתנחתא קלילה מהעונה המדכדכת. קל לברוח מהבעיות שלך אל הצרות של היריבה האולטימטיבית ולמצוא בהן סוג של נחמה. כן, גם נחמה של טיפשים היא נחמה, ובימים אלה זה מה שנותר לנו. בלי לבקש גדולות ונצורות. רק לחזות בהתרסקות המפוארת באדום. כי הצרות של הפועל מכניסות לפרופורציות את הבעיות שלך.
מאז הגישה הפועל את בקשתה להקפאת הליכים לבית המשפט המחוזי הפך כל אוהד כדורגל למבקר אמנות פלסטית וכל כתב ספורט נהיה מומחה להערכות שווי של ציורים. הדרך שעברו האדומים בשנים האחרונות עוד תילמד באוניברסיטאות, בפקולטות למינהל עסקים, לכלכלה, למשפטים, לקרימינולוגיה ולמדעי החברה. כך הפכה הפועל מקבוצה בשליטת ההסתדרות, נכס אחד בפורטפוליו עצום שכלל בין היתר את כור, סולל בונה וקופת חולים, לקבוצה בהקפאת הליכים, שהוחזקה על ידי סוחר אמנות אנונימי, שהפורטפוליו שלו כלל יציקות פסלים של אדגר דגה.
עו"ד קוטלר. הדרך שעברה הפועל עוד תילמד בחוג לקרימינולוגיה (דני מרון)
אוהדי הפועל מתהלכים בשבועות האחרונים בתחושה שאסור לתת לקבוצה להיעלם מהנוף. למה בעצם? למה שהפועל לא תיעלם? למה אנחנו חייבים את הפועל כחלק מהנוף שלנו? למה אפשר היה לתת לקבוצות כדורגל אחרות להיעלם מהנוף? למה כל המדינה צריכה להתגייס כדי לסייע להצלת קבוצת כדורגל כושלת? למה ארון שוינפלד, הגולדן בוי מטנסי, שלא גדל על זכרונות ה"ריפעטיל" והבעיטה ההיא של משה סיני בימק"א, צריך לוותר על מחצית שכרו כדי לממן את המשך הפעילות בחודורוב?
האוהדים האדומים מייחסים לעצמם "ערכים", מתוך התנשאות על אוהדים של קבוצות אחרות. התנשאות על אוהדי מכבי, החזירים הבכייניים והריקניים. התנשאות על אוהדי בית"ר, הגזענים והפרימיטיביים. התנשאות על אוהדי מכבי חיפה, החביבים והסימפטיים. התנשאות על כל מי שאינו הם. רק להם יש ערכים. רק הם יודעים מה נכון ומה לא נכון. רק הפועל זה מרגש. לצורך כך הם מגייסים את צ'ה גווארה ופידל קסטרו, את עלי מוהר ואריק איינשטיין. בפועל, ה"ערכים" האלה קיבלו בשנים האחרונות ביטויים שונים, שנעו על הסקאלה שבין עוולות נזיקיות לבין עבירות פליליות, עם בעלים כמו אלי טביב, חיים רמון ואמיר גרוס כבירי.
אוהדי הפועל. מה יש במשותף לצ'ה גווארה ולכבירי?
הדחף הראשוני הוא לרצות לראות את היריב שלך כנוע, מובס, מושפל. הציווי האוסר לשמוח בנפול אויבך הוא אחד מהציוויים שחותרים תחת האינסטינקט הבסיסי וקשים ליישום. מי לא שמח לראות את האויב שלו נופל. במלחמה כמו במלחמה, השאיפה היא לחסל את היריב שלך, לפרק אותו. והפועל היא לא סתם אויב. הפועל היא הארכי-אויב. אבל בכדורגל, כמו במלחמה, אתה יכול להביס את היריב, להשפיל את האויב, אבל אתה לא יכול להעלים אותו. אי אפשר למחות את היריב שלך מהנוף, בטח לא לטווח ארוך. גם אם הפועל תיעלם לרגע, המודחק ישוב. גם אם חברת "הראל אחזקות – מועדון כדורגל הפועל תל אביב בע"מ", התאגיד שביקש מבית המשפט להקפיא את ההליכים בעניינו, תפורק בסופו של דבר, הפועל לא באמת תתפוגג. אוהדי הפועל לא ייעלמו מחיי. גם אם לא יימצא רוכש והפועל תפנה להליך של פירוק, היא תקום בסופו של דבר מהמתים, בדרך כזו או אחרת.
כבירי. הדחף הראשוני שלך הוא לראות את היריב מובס (דני מרון)
אדם זקוק לאויב. אדם מוזר הוא האויב שלך, אבחנו כבר לפניי. הוא בדיוק כמוך. פתאום הוא קם ומתייצב מולך, מתעקש לחיות. האויב שלך מגדיר אותך. מה הייתה עושה מדינת ישראל ללא אויבים, אמיתיים ולא אמיתיים? במה היינו מתעסקים כל היום? על מה היינו שופכים את כל הכסף? אותו הדבר בכדורגל. כמה התרגשות אפשר לזייף מעוד משחק מול מועדון ספורט אשדוד, מכבי פתח תקווה או עירוני קריית שמונה? בעונות האחרונות, מאז הגיע לכאן ג'ורדי, היו לא מעט רגעי אושר בצהוב. ועדיין, בלי קשר לשלב בעונה ולתוצאות בסופה, הניצחון 0:4 בעונה של אוסקר, הניצחון 0:5 העונה וכמובן ה-2:3 של ערן זהבי עם הבאזר בעונה של פאולו סוזה היו רגעים של אושר עילאי, צרוף, מזוקק. זכרונות שהולכים איתך לכל מקום, צרובים לכל החיים. בשביל רגעים כאלה צריך אויב אמיתי. בשביל רגעים כאלה צריך את הפועל.
ה-0:5 בדרבי האחרון. בשביל רגעים כאלה צריך את הפועל (עדי אבישי)
לכן, למרות שהטבלה עם הנימוקים בעד הפירוק של הפועל ארוכה יותר, היא משקרת. אני מעדיף שהפועל לא תפורק. עדיפה הפועל הנוכחית, הגרוטסקית. עדיפה הפועל עם רוכש כזה או אחר, שיגיע לכאן לשנה-שנתיים. יבוא, ישפוך כמה מיליונים כדי לזכות בחשיפה תקשורתית, יגורש בבושת פנים ויפנה מקום לחולייה הבאה בשרשרת הפראיירים שאיבדו ויאבדו את ממונם ואת המוניטין שלהם. שיבוא איזה "משקיע רציני מחו"ל" שאף אחד לא שמע עליו עד היום. שיגיע הדוד עמוס להציל את טוראי גיא. שיגיעו האוהדים עם הערכים וייקחו את הקבוצה, במסגרת מבצע מימון המונים מרגש תמורת אימייל יפה ומושקע. יבוא מי שיבוא, שיציל את הפועל. שלא תיעלם מהנוף. שלא תחדל להיות האויב.
אל תתפרקי לי הפועל.
מה דעתך על הכתבה?