הפועל תל אביב על סף פירוק, אך היכן הפקחים?

אורליצקי
אורליצקי | צילום: יח"צ

המצב אליו הידרדרו האדומים מוכיח עד כמה הבקרה התקציבית חסרת שיניים

(גודל טקסט)

ההתפרקות בשידור חי של הפועל תל אביב שמתרחשת לנגד עינינו יום אחרי יום היא אולי מחזה שקשה להוריד ממנו את העיניים, אבל דווקא בתוך העיסוק הבלתי פוסק הזה, כותרת שרודפת כותרת, שווה להעיף רגע מבט הצידה ולכוון את הזרקור לעבר גוף נוסף, שהוא אולי לא האחראי המרכזי להתפוררות, אבל בהחלט יש לו חלק בה.

 

השם המפוצץ של הגוף האנמי הזה הוא הרשות לבקרת התקציבים. גוף שהוקם למטרה אחת: למנוע מצב כמו זה שבו נמצאת כרגע הפועל, אבל בשורה התחתונה, ולא רק במקרה הזה, הבקרה עושה עבודה עלובה ולא ממלאת את ייעודה כלל.

 

 

על פי הערכות הבקרה מקבלת בכל שנה כמיליון שקלים כדי לוודא שלתקציבן של הקבוצות, ובעיקר לגרעון שמצוי בו, יש ערבויות ובטוחות. וכך, אם הבעלים לא משלמים את חלקם, אמורה לנושים השונים כתובת שאמורה לספק להם תשובות וכסף.

 

אלא שהגדרות לחוד ומציאות לחוד. הבקרה בסופו של יום היא גוף שממונה על ידי ההתאחדות והמנהלת, משמע על ידי בעלי הקבוצות, ולכן היא נזהרת. וכך יוצא שהיו"ר עופר אורליצקי מעדיף להעביר כסף מחשבונו אישי לקבוצה בצרות במקום לממש את הערבויות.

 

זה התחיל בשנה שעברה עם מכבי נתניה. אורליצקי ושותפיו לקחו צ'קים ובטוחות לא ממש בטוחים מאלי שגב, בעלי מכבי נתניה, וכשהקבוצה הגיעה לחדלות פירעון התברר שהבטוחות מאיזה בנק לא מוכר באי הבריטי שוות כקליפת השום.

 


האשמה עליו, אבל מה עם הבקרה? (ניר קידר)

 

בהפועל ת"א הסיפור אולי שונה אבל דווקא הוא מדגים את אוזלת ידיהם של אורליצקי ושותפיו. אמנם אצל האדומים יש ערבויות מוצקות יותר בדמות אמיר כבירי ומני ויצמן, אך בפועל הבקרה לא באמת מפקחת, וכך מגי מצב שבאמצע העונה הקבוצה בחובות אדירים, על גבול הפירוק, בלי שהבקרה תנקוף אצבע כדי בעניין.

 

לדוגמא, בתחילת העונה נדרשה הפועל להוכיח שהגיעה להסדר על כל החובות מהעונה שעברה, ואכן הגישה מסמכים כאלה. אבל את ססאר מנדיונדו החריגו. למה? מפני שהגיש תביעה בחו"ל אז הוא כבר לא תחת פיקוחה של הבקרה. הקטנת ראש קלאסית. אחרי שקיבל פסק דין לזכותו מנדיונדו בא עכשיו לדרוש את הכסף מאותה הקבוצה שמפוקחת על ידי הבקרה והתעלמה ותמשיך להתעלם מהחוב אליו.

 

נקודה מרתיחה נוספת היא הקטנת הראש של הבקרה לגבי פרסומים בתקשורת. החובות והגירעונות מדווחים כמעט בכל יום בעיתונים ובאתרי האינטרנט, אך התשובה הכמעט קבועה של אורליצקי ואנשיו היא שאין להם מה לעשות כל עוד לא הוגשה תלונה של בעל החוב עצמו. כמו בת יענה, עם הראש בחול, רק שזה עולה מיליון שקל בשנה.  

 


איך ברחו מאחריות במקרה שלו? (עדי אבישי)

 

העובדה שהבקרה מפקחת רק על משכורות השחקנים והצוות המקצועי היא עוד נדבך מרגיז בסוגיה. חשוב וטוב, אבל מה עם שאר עובדי המועדון? כבירי יכול להלין חודשים שכר למאמני הנוער ועובדים אחרים, ולבקרה זה לא מעניין את הזרת. ככה נקבע מראש, ושכולם ירוצו לשוק האפור לקחת הלוואות.

 

בשורה התחתונה, הרשות לבקרת תקציבים במתכונתה הנוכחית אינה רלוונטית. אם יש בידיה עכשיו בטחונות של 15-20 מיליון שקל מצד בעלי הפועל והבוחשים בקדרה מאחורי הקלעים, הגיע הזמן שתעשה בהם שימוש. זאת כמובן בהנחה שהם קיימים ואמיתיים. אחרת, חבל על הסכום המופרך שנזרק על חבורת רואי חשבון שאמורים לפקח ובסופו של יום לא מצליחים לתרום דבר.

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי