הידיעות על הפירוק המתקרב של הפועל תל אביב אולי נכונות, אך לא ממש מדויקות. קל לצעוק בהיסטריה שאם לא יגיע משקיע תוך 72 הקבוצה תלך להקפאת הליכים, אבל זו התעלמות מוחלטת מתנאי השטח, ממאבקי הכוחות, מהכסף ומהערבויות שמפוזרות בשטח נכון לשעה זו.
כדי להבין טוב יותר מדוע הצד של כבירי מאיים בפירוק (כאילו שזה מפחיד מישהו מאוהדי הקבוצה) צריך קודם כל להבין את המצב. כבירי לא הגיע משום מקום. הוא הגיע בתמיכה ובגיבוי של מני ויצמן – שמעורב בקבוצה מאז נטישת טביב.
ויצמן נמצא שם בעצם עוד מעידן טביב. כאוהד ותיק של הקבוצה ואיש אמיד מאוד הוא ניסה לפשר בין מחאת האוהדים לבעלי בית"ר כיום, וגם אחראי במידה רבה להסכם הנדיב שנתן לטביב – 17 מיליון שקל תמורת קבוצה ריקה כמעט לחלוטין מנכסים ועם ים חובות שלא היו מוכרים.
בדיקת נאותות? הסכמים מסודרים? לא אצל המפרק הרשמי של ההסתדרות, חיים רמון, שקיבל הבטחות מאנשי עסקים שיגבו אותו אבל בפועל המשיך במה שעשה נהדר לאורך כל הקריירה – לפרק את הגופים עליהם היה אמון.
עשה נהדר את מה שהוא יודע (אריאל בשור)
ורמון עוד היה צנוע. למרות שלהפועל אין יותר הכנסות מאשר הוצאות, הוא יצר גרעון ולקח הלוואה של כעשרה מיליון שקלים. מכיוון שלרמון אין נכסים, ויצמן ואחרים ערבו להלוואה. ההלוואה מוחזרת באיטיות, ו-ויצמן הוא אחד מהערבים.
ואז, אחרי שרמון נבעט בעקבות מכירת ורמוט ערב הדרבי, עידו חג'ג' ואיל ברקוביץ' התגלו כשני פלייבויים שלא תרמו דבר ובעיקר פגעו בתדמית המועדון (משחק נגד נבחרת האומנים, זוכרים?), ויצמן, שאמנם תורם הרבה מאוד מאחורי הקלעים (למשל משלם את החוב לדוס סנטוס שאיים לפרק את הפועל בלי קשר לחובות האחרים) אך מתעקש שלא להשקיע ישירות בקבוצה, חיפש כספומט חדש.
רמון וחג'ג' עזבו אחרי טביב ושוב ויצמן חיפש משקיע (דני מרון)
כאן נכנס לתמונה סוכן האמנות האנונימי כבירי, שיש שמגדירים אותו כיום כפראייר הגדול ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. כבירי הוא אולי אוהד הפועל, אבל אם ייערך בקרוב דירוג של עסקני הספורט הגרועים בכל הזמנים, הוא ייכנס בשקט לעשירייה הראשונה.
בחובבנות ונאיביות ראויות לציון, הוא לקח על עצמו את כל ההתחייבויות של המועדון מבלי לדעת לאן הוא נכנס, ועוד הוסיף חטאים על פשעי העבר עם ההחתמה ההזויה של מנדיונדו, צירוף עשרות שחקנים עם רזומה לא קיים וגולת הכותרת, שאולי מספרת את הכל בשורה: החתמת בן רייכרט במיליון יורו.
רייכרט ומנדיונדו. חטא על פשע (עדי אבישי)
אבל כבירי הבין, באיחור של שנה, את מלכודת הדבש אליה נכנס. הוא הוציא מכיסו מיליונים כדי להחזיק את הקבוצה עם הראש מעל המים, אבל החובות הוסיפו להיערם, הספינים על חדרי ההלבשה החדשים והמגרשים הסינטטיים בוולפסון כבר לא עושים רושם על אף אחד והוא נתקע עם חובות עתק, שחלקם הוא בעצמו יצר אבל רובם מתקופת רמון וטביב.
ואיפה ויצמן בסיפור הזה? מבחינתו הוא רק תורם לקבוצה ומגייס משקיעים. נותן בסתר. איש לא יודע כמה או מתי, אבל ברור שזה לא מספיק כדי להוציא את הקבוצה מהמצב הסופני שבו היא נמצאת.
ואז לכבירי נמאס. הצעד הראשון היה מידורו של רמי כהן, שהגיע מהכדורסל כדי "לעזור" לכדורגל, אך בסופו של יום מוגדר על ידי אנשים במועדון כ"נציג של ויצמן". כהן כבר נטש ואולי טוב שכך, כדי שבמקום לטפל בגרעון הבלתי אפשרי של הכדורגל ידאג קצת גם לקבוצת האוהדים שהוא אמון עליה ושגם בה הגרעון כבר נמדד במיליונים לא מועטים.
לכבירי נמאס והחל מידור ל"מחנה מני" (דני מרון)
העזיבה של כהן, ובקרוב גם של הדובר ומנהל השיווק מתן קפלן שהגיע יחד עמו וכונו "מחנה מני", סימנה סופית את מה שרוב העיתונאים והאוהדים המקורבים יודעים כבר שבועות רבים: שנתק שורר בין שני בעלי הבית כביכול בהפועל.
במסגרת מאבקי הכוחות האלה, כבירי יודע היטב שוויצמן ערב לחלק מהחובות של הפועל. לא סתם הוא מאיים בהקפאת הליכים ופירוק כי הוא יודע שבמצב כזה חלק מהנושים יפנו לויצמן אישית. לוויצמן כמובן אין שום אינטרס ללכת לבית המשפט, והוא מעדיף להחזיק את הקבוצה חיה וכבירי לוחץ על הנקודה הרגישה הזו. מצד שני, ויצמן מנסה לשדר איתנות כלכלית ופתאום קוראים ידיעה מופרכת מיסודה על זה שעומר דמארי כביכול יגיע להפועל בינואר.
בשורה התחתונה הפירוק כנראה בלתי נמנע, אך לא יקרה בימים הקרובים בעיקר בגלל המהלך של כבירי מול הסינים והבוררות מול ארון שוינפלד. הבעלים הנוכחי הוא אולי ברווז צולע מאוד כרגע, אך גם מכירת החלוץ למכבי ת"א בהנחה שלא יקבל שחרור בחינם, או שהשלב השלישי בעסקה עם CMEC ייחתם והכסף הסיני יגיע, נותנים לו שביב של תקווה להיחלץ מהמצב, ולצלוח איכשהו את העונה הנוכחית בשלום. אז פירוק אולי יהיה, אבל בטח לא בימים הקרובים.
מה דעתך על הכתבה?