אלי טביב יכול כבר מעכשיו לרוץ לראשות הממשלה. אם דונלד טראמפ נשיא ארצות הברית, גם טביב יכול. בכל מקרה הריאיון שהעניק לרדיו ירושלים היה שיעור בפוליטיקה. גם לנצל את הרגע הנכון ולתקוף את יריביך – עומר אצילי וסוכנו רונן קצב – כשהם על הקרשים וגם לזרוע שורה של דברים שלא היו ולא נבראו כעובדות תוך ניצול הזיכרון הקצר של המאזין. אכן פוליטיקה במיטבה.
ההתקפה הזאת לא הגיעה משום מקום. בית"ר מדשדשת במרכז הטבלה בגלל שטביב נכשל במלאכת הפירוק המוחלט וההרכבה מחדש, המאפיינת את תקופתו בבית"ר מדי קיץ. ולכן הבעלים של בית"ר נזעק להסביר וכצפוי מפוליטיקאי, במקום לקחת את האשמה על עצמו יצא על השחקן הכי משמעותי שאיבד באשמתו הישירה – תחילה בגלל קמצנות ואחר כך בגלל משחקי כבוד. גם העיתוי של תקיפת אצילי לא היה מקרי: כשהקשר נזרק מהסגל של גרנאדה, מועדון ספרדי שנמצא בבלאגן כמו כל מועדון שסוגר את הטבלה בכל ליגה.
לפני שאתם מפנים את האצבע לדשדוש של הצהובים שחורים כלפי הסמכותיות של רן בן שמעון או הרגלי השתייה של קלאודימיר פריירה, בוא נחשוב מי באמת אחראי לכך. אמנם הבעלים של בית"ר אמנם העמיס את הסגל בתשעה שחקנים חדשים, כולל שני מגינים ימניים אבל ויתר על שני אצילי וניקיטה רוקביציה, שכבשו יחד 22 שערי ליגה בעונת 2015/16. להגיד שבנה סגל חזק יותר זו עבודה בעיניים.
ולא הוא לא באמת נלחם להשאיר את השניים כי כדי לעשות את זה הוא היה חייב ללכת נגד האג'נדה שלו. לטביב לא אכפת לרכוש שק של שחקנים במחיר מציאה, אבל לאשר העלאה משמעותית לשחקן בכיר? חס וכרפס. למרות שאם תחשבו את הטוטאל זה יוצא בערך אותו דבר.
טביב. לא באמת נלחם להשאיר גם את רוקביציה (דני מרון)
רוקביציה אמנם רצה ללכת למכבי חיפה בגלל הקל"ב (מתגורר עם אשתו בקריות) אבל שכר יפה היה משאיר אותו בצהוב שחור. אבל המקרה של החלוץ האוסטרלי מתגמד לעומת הפיאסקו של טביב עם אצילי.
הבעלים של בית"ר טען כבר בינואר שאצילי כבר סגור במכבי תל אביב בעוד שהעדויות מהשטח מלמדות היה זה דווקא טביב שצולם בפגישה דיסקרטית עם ג'ורדי קרויף. סביר להניח שהשניים לא שוחחו על מפעלות יוהאן קרויף.
אז מי בדיוק ישב עם ג'ורדי?
טביב התחיל את כל כדור השלג שהכניס את הקשר לחדרו בבית וגן והניח לפתחו הצעה בגובה של 100 אלף יורו עלובים ולא חוזה שיהלום את מעמדו כשחקן הבכיר של בית"ר. כנסו לכל הכתבות שנכתבו אז ותראו את האמת שחור על גבי לבן. אותה אמת שהבעלים של בית"ר בונה על כך ששכחתם כשהוא מספר לכם שהוא זה שחיבק ורצה והשחקן וסוכנו הם הרמאים והחמדנים.
נכון שאצילי חלם לעבור מבית"ר לחו"ל וסימן את הליגה הספרדית כמושא תשוקותיו ולא איזה בלגיה או שווייץ, אבל גם הוא ידע שעוד עונה במקום בו גדל מגיל 20, המקום שעטף אותו באהבה (ולא, לא טביב חיבק אותו אלא האוהדים) רק תעזור לקריירה שלו לצמוח.
השורה התחתונה נכתבה פה וגם במקומות אחרים: אלמלא המאבק של טביב באצילי שהחל בהצעה מעליבה, נמשך בהוצאה מההרכב ואז מהסגל ובלכלוכים בתקשורת, הקשר היה מוביל העונה את בית"ר לאליפות. הפער בין איך שבית"ר נראתה עם אצילי בקמפיין האירופי ובלעדיו בליגה הוא עצום. טביב בונה על זה ששכחתם, על זה שהעובדה שהישראלי והאוסטרלי לא מצליחים כרגע בקבוצות החדשות שלהם מחזקת משום מה את טענותיו המקוממות. אל תתנו לו לסדר אתכם.
מה דעתך על הכתבה?