מולנסטיין או קרלסן צריכים ללכת הביתה

1. צריך להיות מאוד נחרצים כשמדברים היום על מכבי חיפה. יותר נחרצים אפילו מראשי המועדון והמנהל הספורטיבי שלהם, שנותנים צ'אנס לתהליך שלא קיים. כשמאמן מדבר על "שערים טפשיים", על כך שהקבוצה צריכה לא לספוג וגם לכבוש, ועל כך שבדרך הזו הקבוצה לא תהיה בין שש קבוצות הפלייאוף העליון, מישהו צריך לקבל החלטה: המאמן או המנהל הספורטיבי – או שניהם – צריכים להיפרד הבוקר מהמועדון. זה לא זעזוע, זו הבעת אי אמון במוצר. אוהדי הקבוצה כבר הביעו אתמול את הבעת אי האמון בקבוצה שלהם כשגירשו את השחקנים שבאו להודות להם על העידוד. צירוף המקרים המצערים שנופלים על מכבי חיפה הוא כל כך אינטנסיבי, שרק זעזוע עמוק אולי יעצור אותו. וגם זה לא בטוח.

זו מכבי חיפה החלשה ביותר שאני זוכר מאז שב־1981 שבה לליגה הראשונה. שני השערים הראשונים שספגה הם שכר לימוד גדול מדי להשקת שחקנים צעירים. עומרי גלזר ספג שער של שוער טרום א', לפני שיניב בריק איבד כדור במקום קריטי, כשמאחוריו חצי מגרש להשכרה. כל מי שכבש – קריאף, ושני האזולאים – עבר בשלב כלשהו בקריירה במכבי חיפה. הם נראים הרבה יותר מוכשרים ממי שמקבל עכשיו את האשראי.

קרלסן. זרים עם רזומה מביך (ערן לוף)

הזרים – גם החדשים – מאוד חלשים. הרזומה שלהם מביך. עם כל הכבוד, ליגה שנייה בגרמניה זה לא רזומה. משחק המעבר לא קיים: חיפה החזיקה ב־60% מהזמן בכדור ואיימה על השער 11 פעמים פחות מקריית שמונה. זה פול גז בניוטרל, זה פיאסקו, זה משחק שאין עליו סליחה.

2. אוהדי הפועל ת"א צריכים להדפיס חולצות דומות לאלה שהדפיסו בימי קום הפועל אוסישקין ולכתוב עליהן "בנק מטרות". מטרה אחת הושגה אמש: נפתחה תקווה. 6 נקודות הפרש, אולי 7 אם בני יהודה תנצח, זה פחות נורא מ־9. הבעיה היא שצריך הרבה מטרות על החולצה הזו, שעדיף שתהיה חצי שמלה.

בארבע העונות הקודמות הספיקו בין 34 ל־37 נקודות כדי להישאר בליגה. במקרה הכי טוב תצטרך הפועל ת"א עוד 24 נקודות מה־42 שנשארו בקופה. זה כמעט 60 אחוז, ואת דלה איינוגבה היא תפגוש רק עוד פעם אחת. תקווה, אמונה, אגרסיביות וקהל אלו באמת מצרכים מבוקשים, אבל הפועל צריכה סגל וכדורגל, ואת שני אלה עדיין אין לה. עם חילוף אחד במשחק קשה מאוד להתקדם, בפרט כשיש פציעות וכרטיסים צהובים, ובמקרה של בן רייכרט, צהובים שמביאים לפציעות. אם הפועל תצליח ללקט עוד נקודות במשחקים הקרובים – ומול הפועל חיפה של דני גולן ומהראן לאלא יהיה לה קשה מאוד – אז הפלייאוף התחתון יהיה מעניין השנה יותר מהפלייאוף העליון. תארו לעצמכם למשל את מכבי חיפה שם.

רייכרט. צהובים שמובילים לפציעות (עדי אבישי)

3. עד כמה גדולה הפועל באר שבע תעיד העובדה שעד לשער היתרון של בוזגלו, המשחק הנהדר הזה של מכבי פ"ת הזכיר משחקים גדולים של קבוצות ישראליות באירופה בשנות ה־90: ה־0:0 של מכבי ת"א מול ורדר ברמן של אוליבר רק בקיץ 1994, ה־0:0 של בית"ר ירושלים עם יוסי אבוקסיס מול ספורטינג ליסבון בקיץ 1997, ה־1:2 של הפועל פ"ת על פיינורד. משחקים הירואים עם קטעי כדורגל משובחים, וממול קבוצה אירופית פיזית, מאוד ממוקדת, מאוד סולידית, שבסוף משיגה את התוצאה. קחו את המאצ'־אפ של לירוי צעירי עם ג'ון אוגו למשל. צעירי עושה דאבל־פס ואז נתקל בקיר, ושוב בקיר, ושוב בקיר, והקיר הזה זה בסך הכל אדם עם מסת שרירים מעל הממוצע.

ויש לברק בכר ערימה של מסות שרירים כאלה. טוני וואקמה, בן שהר, המהירות של לואי טאהא, העוצמות של מהראן ראדי. מכבי פתח תקווה וגיא מלמד ניסו וניסו, והאלופה חיכתה לרגע שבו גם הכסף ידבר. ואז מעלים מהספסל את בוזגלו ומיכאל אוחנה, שני שחקנים משובחים שאחד מהם גם כבש שער שאולי יתברר בסוף כשער האליפות, ועוד אחרי מבצע שמכבי פ"ת, עם כל היכולות הנהדרות שלה, לא תעשה גם בעוד 20 שנה.

אוגו. יש לבכר ערימה של מאסת שרירים (אריאל שלום)

ועדיין, היה צריך עוד טוויסט בעלילה כדי לסכם את המשחק הנהדר הזה כמו שצריך. אורי מגבו, שחקן שהצליח רק אצל סלובודאן דראפיץ', מוכיח שאצל הלוזונים גם רכש בינואר נראה מוצלח, בטח אחרי פחות מדקה על המגרש.