1. יש להפועל ת"א כמעט הכל כדי להיאבק בגורלה: קהל נאמן, משב רוח ציבורי/פוליטי/תקשורתי, מאמן מצוין, רוח מועדון. חסר לה נקודות, שחקנים וכסף, ומיום חמישי – אם לא יתרחש נס יוצא דופן – יהיה לה פחות מהכל.
האמת היא, שגם אם יהיה רוכש, בהנחה שלא ייקח על עצמו התמודדות עם חובות לכאורה של 98 מיליון שקל, אז יהיו לה גם תשע נקודות פחות, 15 מיליון שקל לתשלום מיידי ועוד שבעה מיליון כדי לגמור עונה. במילים אחרות: הפועל תל אביב במצב קשה מאוד גם בלי פירוק, כינוס נכסים, מכירת חיסול או פיטורים המוניים.
ולכן עדיף להתמקד במכבי פתח תקווה, שקצת יותר מעשור אחרי שהצמיחה את הקבוצה הכי גדולה בתולדות המועדון, הולכת ומתקרבת לימים ההם. בניגוד לקבוצות בגודל שלה – קריית שמונה או רעננה – במלאבס מייצרים לא רק שחקנים, אלא גם אופי. הלוזונים הצליחו, גם בלי בן המשפחה שעלה לגדולה, וגם מולו להפגין את מרכולתם: אגרסיביות, מהירות, כדורגל אפקטיבי, חוצפני, לא עושה חשבון, מנצח. החשבון פשוט: כשאבי לוזון היה יו"ר ההתאחדות – גם כשהסתובב במתחם – מכבי פתח תקווה לא הייתה פה.
אבי לוזון. כשהוא באזור, מכבי פתח תקווה פורחת (עדי אבישי)
2. אם במכבי חיפה הייתה מחלקת סקאוט טובה, כזו שיודעת הכל על היריב, הם בוודאי היו יודעים שאמיליוס זובאס הוא אחד מעוצרי הפנדלים הכי טובים בעולם. כן, כן, בעולם. הוא עצר 7 מ-17 הפנדלים שנבעטו לו, 41 אחוזי הצלחה. לדייגו אלבס מוולנסיה, העוצר הטוב בעולם, יש 48 אחוזי הצלחה. העונה עצר זובאס פנדל גם לאחמד עאבד, ותנחשו מי היחיד שהכניע אותו בארץ? ניקיטה רוקביציה.
החלוץ האוקראיני/אוסטרלי ישב אתמול על הספסל, רנה מולנסטיין עשה רק חילוף אחד. לא צריך להכניס שחקן בשביל פנדל, אבל אפשר להשתמש בכל שלושת החילופים. מכבי חיפה היתה צריכה לתת ארבע ויצאה עם נקודה אחת, ומקום ארבע. בדרך לשום מקום.
רוקביציה. הוא דווקא הכניע את זובאס בפנדל בסיבוב הקודם (עדי אבישי)
הדייגו אלבס של בני יהודה (ערן לוף)
3. זו לא המצאה ישראלית. אוהדי קבוצות מוחים כנגד הבעלים שלהם בכל העולם. בישראל, זו מציאות מעט מוזרה, שכן אין הרבה אנשים שמוכנים להחזיק בקבוצות כדורגל. הרבה יותר קבוצות מאשר בעלי עניין, חלק מזה בגלל שהקהל – שלרוב לא לוקח אחריות, אפילו קהל של קבוצות אוהדים – רוצה לומר את דברו בכסף של הבעלים. בעייתי, לפעמים כפוי טובה, לפעמים צודק. אפילו אני לא גיבשתי דעה מוצקה בעניין, כי לא כל הבעלים הם אותו דבר. יש מקרים שהאוהדים מגרשים את הבעלים, ויש לפחות ארבעה מקרים בכדורגל הישראלי, שהבעלים גירשו את האוהדים.
סתיו שחם, הבעלים של הפועל כפר סבא, לא הגיע לאצטדיון לויטה ויש מי שיתלו בכך את ההפסד 2:1 להפועל חיפה. בפועל היה זה צירוף מקרים מדהים של טיפשות מצד עומר פדידה שהורחק, אובדן עשתונות מצד השחקנים בירוק וניהול משחק מבריק ו"תחת" ענק של דני גולן – ועדיין יהיה מי שיאשים את שחם, כמי שטלטל את המועדון שלו. הוא אגב לא הגיע, כדי שהקהל יתרכז בעידוד ולא בו. גם הוא נאיבי. שחם לא ימשיך וזה יקרה לכל המאוחר בסוף העונה. מקווה בשביל אוהדי כפר סבא, אנשים נחמדים בסך הכל, שיש להם אלטרנטיבה.
תומר קשטן. 73 אחוזי הצלחה (דני מרון)
4. מדהים איך מאמנים יודעים לקחת קבוצה מוכנה, בלי חלון העברות (עד השבוע) ולהקפיץ את אחוזי ההצלחה פלאים. בני יהודה הפסיקה להפסיד אצל ניסן יחזקאל, דני גולן הביא בארבעה משחקים יותר מחצי הנקודות שהביא אלי כהן ב-12, ותומר קשטן לא רק שלא הפסיד ויש לו 73 אחוזי הצלחה, הוא כבר במקום החמישי. אז למה עוד לא הבינו בכדורגל הישראלי שמאמן צריך לאמן, רכש צריך להביא מנהל ספורטיבי, ובשביל לוגיסטיקה צריך מנכ"ל?
מה דעתך על הכתבה?