1. איזה דרבי פוליטי ענק היה לנו ביום שני בערב במושבה. כדורגל מצוין, גולים, מהפך, צהובים ואדומים ואפילו קטטות בלתי נמנעות לפני, במהלך ואחרי ההתמודדות. תענוג צרוף. ואם יורשה לי מזווית אישית, בכל זאת זה בלוג בית"ר, אז גם הטובים ניצחו.
ולחשוב שייתכן ובעונה הבאה לא נחזה בדרבי פוליטי כמו באחיו הדרבי התל אביבי בגלל החלטה הזויה (הורדת תשע הנקודות להפועל), עושה לנו עור ברווז ומעיבה על החוויה.
לא מספיק להגיד כמה הכדורגל שלנו – הקבוצות, זכיין השידור, ספונסרים – זקוק למועדון גדול כמו הפועל תל אביב. צריך לפעול. הגדולות האחרות לא צריכות להסתפק בהשלכת עודפי מלאי (משומר, עמית ביטון) לסגל או משלוחי מנות (הסכום המופרז על שוינפלד) להנהלה בתוספת תפילות להישרדותם של האדומים, אלא ללחוץ על המנהלת להקפאת ליגת העל. ויפה שעה אחת קודם.
2. ה-1:2 על הפועל שכלל יציאה מפיגור 1:0 למהפך בעשרה שחקנים רשום על שמו של שרון מימר. כשדוד קלטינס הורחק, המאמן קר הרוח לא הכניס קשר אמצע והעדיף לשמור על המערך המקורי המהיר והעוקצני שלו עם ורד ועזרא בכנפיים. בית"ר אמנם איבדה את השליטה במרכז אבל מימר הוסיף לשלוח כמה שיותר שחקנים קדימה במתפרצות וקיבל את השוויון מהבלם שלו חסוס רואדה. כדי להתגבר על החיסרון של קשר אמצע מימר שלח את הספרדי ובעיקר את דן מורי יותר קדימה כדי לתפקד כקשר אחורי נוסף. בסיום הצטנע מימר ואמר שקיבל קבוצה מאומנת והוא רק הביא את האנרגיות ואת האני מאמין שלו.
.jpg)
שרון מימר. שונה בתכלית מרב"ש (עדי אבישי)
אנחנו לא מחויבים לצניעות ולכן נאמר את האמת: מימר שינה את בית"ר מקצה לקצה. מעשרה שחקנים שמחויבים קודם כל למשמעת טקטית והריסת קווי היריבה וחוששים עד אימה מהצעקות של רן בן שמעון, קיבלנו קבוצה משוחררת שמחויבת קודם כל להתקפה. קבוצה שמחה.
מה דעתך על הכתבה?