חייבים להודות שאם היה צריך למצוא מועמדת לעצור את הריצה המשוגעת של הפועל ב"ש, ייתכן שהפועל רעננה הייתה מועמדת טבעית. בעיקר בעידן חיים סילבס. אבל גם יומיים אחרי, נדמה שאיש לא היה חותם שרעננה גם תנצח את הפועל ב"ש. אולי חוץ מהמאמן עצמו.
סילבס חושב שזו עדיין מחמאה לרעננה: "ערב המשחק לא בטוח שיש מישהו אחד שחשב שרעננה תנצח, מלבד האנשים שקרובים למועדון. דיברנו על זה ואנחנו מחדירים אמונה. אנחנו מועדון צנוע, אבל שאפתן, שלא מוותר על שום משחק מראש. ידענו שדברים צריכים לקרות ולהתחבר, וזה הצליח לנו. להגיד לך שאם שבוע הבא ניפגש איתם שוב, זה יעבוד שוב? לא מבטיח. לא פשוט לעשות איתם אפילו תיקו. יש להם סוללת כלים ותותחים בכל מקום. לפעמים מרגיש שאם הם נתקעים, אז דודו גורש יכול להבקיע את השער. הגיעו שתי קבוצות: קבוצה אחת עם הרבה יותר כוכבים, כסף, קהל ומסורת, הרבה יותר גולים, הרבה יותר מהכל; אבל לנו היה קצת יותר לב במשחק הזה".
האם היכולת שלכם ליצור תוצאות טובות בשלוש העונות האחרונות מול הגדולות נובעת מכך שאתם עוד נהנים מכך שלא מעריכים אתכם מספיק?
"לא חושב. ברור שלבוא לשחק מול רעננה זה לא כמו לבוא ולשחק נגד מכבי חיפה בסמי עופר או מול בית"ר בטדי. מן הסתם יש פער בהכנה המקסימלית של היריב. בין מה שהוא יכול לעשות, למה שהוא באמת עושה. לא חושב שיש מישהו שמזלזל היום ברעננה. צריך לפרגן לשחקנים האלה, שמתים שיכירו אותם ומתים שיראו שהם מוכשרים, חזקים, טובים ובנשק שלהם עצרו את מי שחשבו שהוא בלתי עציר".
איך באמת עצרת את ב"ש?
"היו מלא רעיונות. ב"ש היו צריכים לנצח אותנו לא דרך בוזגלו ולא דרך וואקמה, אלא בדרכים אחרות. כשאתה מקצץ את ערן זהבי ממכבי ת"א, אז מן הסתם כלי הנשק פוחתים משמעותית. המיקומים שלנו במגרש, האזורים שבהם נתנו להם את הכדור ושבהם לא אפשרנו להם היו חשובים. אפשר להישמע כמו פרופסורים, ועדיין פעולה אחת יכולה להכריע את המשחק. הייתה לנו תכנית מסודרת וידענו מה לעשות כדי להאט טיפה את הכוח של ב"ש. היינו זקוקים גם לקצת מזל באזורים שלנו, והיינו צריכים להבקיע מרבע ההזדמנות שהגענו אליה".
"מתים שיראו שהם מוכשרים", שחקני רעננה (דני מרון)
מה פעל לטובתכם במשחק הזה, ההברקות שלך או הטעויות של ברק בכר? אפילו הוא העיד על עצמו: "בלבלתי את הקבוצה".
"ב"ש ניסתה למצוא פתרון במחצית השנייה. זה מאוד קשה בפיגור לשחק מול מערך כזה שכולל שחקנים מאוד נחושים ומאוד מרוכזים. כמעט ולא טעינו. כל הקבוצה הייתה מסונכרנת כל הזמן לאן אנחנו רוצים שהכדור יגיע. לא רוצה לקחת לעצמי קרדיטים מיותרים. השחקנים עשו את זה. הם המנצחים הגדולים. היום הם גאים בעצמם ובצדק. אני פה בגללם ולא הפוך".
תסביר את המחמאה שנתת לאמהות של השחקנים שלך על כך שילדו אותם עם ביצים.
"אחרי שדייגו סימאונה ניצח את ברצלונה בליגת האלופות, הוא אמר רק משפט אחד והלך: שהוא רוצה להודות לאמהות של השחקנים שילדו את השחקנים עם ביצים כאלה גדולות. מיד זה עלה לי בראש כשהסתיים המשחק, וחשבתי שזו המחמאה הכי גדולה שהשחקנים יוכלו לקבל. הייתה פה קשיחות אמיתית ועוצמה, של כל אחד בנפרד. הרגשת שהקבוצה מחוברת, מחוזקת, קשורה זה לזה, היה נראה שלא משנה מי משחק איפה. הייתי הכי גאה בעולם לשמוע כזו מחמאה מהמאמן שלי".
"לא פשוט לעשות איתם אפילו תיקו", שחקני באר שבע (דני מרון)
בשנים הקודמות היו לך זרים מעולים מאפריקה: וואקמה, קנגאווה, צ'אם ממאדו. השנה נדמה שגם בלי זרים יוצאי דופן ועם ישראלים לא נוצצים, אתם עושים את אותה דרך.
"זו הלכידות. זו לא אותה דרך. התקפית הולך לנו הרבה יותר קשה. בתחילת העונה ניסיתי לעשות משהו אחר בקבוצה וניסיתי אוריינטציה התקפית. מיד הבנתי שאם אני לא הופך את הקערה, תיכף מידרדרים למאבקי תחתית שלא נצא מזה. אחרי שעשינו נקודה מ-12, ישבנו את הצוות ועם הבעלים אשר אלון ודמיאן רויטמן, והבנו שצריך לשנות כיוון דחוף. ייצבנו את הקבוצה. קודם לעצור את שטף ההפסדים, להתחיל לאסוף נקודות ולהפוך להיות קבוצה שבשביל לנצח אותה אתה צריך להיות במיטבך. או בשפת חדר ההלבשה: להקיא דם. ידענו שהדרך תביא אותנו לאסוף את הנקודות. ומאז המחזור הרביעי, הפסדנו רק פעם אחת. קיוויתי שזה יצעיד אותנו למעלה, ואם על הדרך נוסיף שיוף התקפי, נוכל לקפוץ יותר גבוה. זה עוד לא הגיע".
בעונה שעברה הגעתם לפלייאוף עליון וסיימתם במקום השישי. יש אפשרות לעשות אפגרייד השנה ולהתמודד אולי על כרטיס לאירופה?
"זה לקפוץ גבוה מדי. ניצחנו את ב"ש ואני מבין את התחושה, אבל אסור לנו להתחיל להתבלבל ולחשוב שאפשר לכוון לאירופה. צריך להתעסק במה שצריך: לעזור לקבוצה להיות שלמה. יש לנו ליקויים בחלק הקדמי ואם לא נשפר אותם לא נהיה בפלייאוף העליון. הפילוסופיה שלי והגישה שלי זה קודם צניעות, מה גם שהמשימות שלנו נקודתיות".
"זו הלכידות", סילבס עם שחקניו (דני מרון)
לפני שתי עונות פוטרת והוחזרת באותו שבוע. אתה מדבר על הבעלים על זה לפעמים?
"צוחקים על זה. היום, מהמקום שאנחנו נמצאים, אנחנו מבינים למה זה קרה. הקשר שהתחיל בינינו התחיל בצורה לא בטוחה, במיוחד ביני לבין אשר אלון, ואחרי הסיפור הזה, הכל התחבר. היום אני מאושר ברעננה, ואמרתי את זה גם לפני הניצחון על ב"ש. בכל מערכת יחסים סבוכה ורצופת רגשות כמו בכדורגל, הכל רכבת הרים ואתה תלוי בתוצאות. לפעמים צריך לקרות משהו חריג או קריטי, שממנו מתרוממים. ההתחלה הייתה לא טובה והוא לא האמין בי או בזה שאקח את הקבוצה למקום שחשבתי שאפשר. באיזה דרך נס זה השתנה וקיבלתי את ההזדמנות האמיתית עם אמון אמיתי ופתאום זה הסתדר. גם אני נהייתי מאמן טוב יותר וקיבלתי רוח גבית. מן הסתם זה שיפר אותי. כל המועדון עשה קפיצה קדימה מאותו יום. זו הייתה נקודת ציון למועדון".
עד עכשיו אימנת בליגת העל רק בהפועל רעננה. אתה מתכנן להיות כמו גי רו באוקזר, או שבסוף העונה נראה אותך ממשיך למחוזות אחרים?
"אני לא באמת יודע. הוכחתי בקיץ הזה, כשהיו לי פניות מקבוצות והיה מאוד מפתה – לא משנה מי, אתם יודעים על בני יהודה וקריית שמונה – שאני נאמן. אני חושב שקריירה של מאמן שצריכה להתפתח להרבה זמן, צריכה להיות מבוקרת ורגועה, והמועדון הראה לי שהוא מאוד רוצה שאשאר. למען האמת, לא הייתה מחשבה לעזוב. להגיד במאה אחוז שאמשיך להיות פה? לא יכול. דברים עוד יכולים לקרות, דברים משתבשים לפעמים. בינתיים אני מאוד נאמן למקום שאליו התקדמתי, אבל אני לא בטוח שאשר אלון יוכל לסבול את אותו מאמן כל כך הרבה זמן באותו מקום. אני מאוד אוהב את המקום ואני מאוד מאמין שהוא לא מיצה את כל הפוטנציאל שלו ומאוד מקווה לעשות במחשבה של האנשים פה עוד קפיצה קדימה. בסתרי ליבנו אנחנו שאפתנים מאוד וחומדים מקומות שלא מייצגים את רעננה של היום. הכדורגל פה שפוי, והיום שלי נעים ונוח, מה גם שהלחץ פה הגיוני גם בימים פחות טובים. זה הופך את הכל לשווה. בחוץ לא תמיד נעים".
מה דעתך על הכתבה?