אורי מלמיליאן הוא לא פחות מסמל, הוא בוודאי הסמל הכי גדול של בית"ר ירושלים, והוא אחראי במידה רבה לכך שזו הפכה מקבוצת כדורגל סטנדרטית לתופעה חברתית, גאווה פריפריאלית המנותקת ממדינת תל אביב, וזאת על אף שהוא עצמו גר לא מעט זמן בלב תל אביב, מעל קולנוע לב.
הרבה מדברים על גמר הגביע ההוא מול מכבי ת"א ב-76' בהקשר חברתי, כי בהיעדר צילום מהמשחק – לא צילום דוקומנטרי – אין מה להתעכב לכאורה על משמעותו הספורטיבית. רק שראוי להזכיר: מי שנכנס לאצטדיון באותו יום ידע שבית"ר תנצח ושמלמיליאן יכבוש. במידה רבה כמו שיודעים שמסי או רונאלדו יכבשו ויכריעו משחק.
מלמיליאן, אז בן 19, היה שחקן כל כך עצום, כל כך טוב יותר משאר בני האנוש, שעליו נפל וקם המשחק, וכולם כבר ידעו את זה, בלי ערוצי ספורט ורשתות חברתיות. הוא החמיץ פנדל (בעט לקורה) וכבש שער ניצחון ממרחק של 35 מטר לחיבורים. כשכל זה מוגש תחת עטיפה של 55 אלף צופים, בתקופת מעבר בין ישראל הישנה לישראל החדשה, יש לכך משמעות נוספת.
תופעה חברתית. מלמיליאן (עדי אבישי)
מלמיליאן לא היה גדול הכדורגלנים בישראל. מומחי הכדורגל לא מצאו לו מקום בין ה-11 הטובים ביותר בתולדות המדינה, אבל מלמיליאן היה השחקן הכי משמעותי ששיחק כדורגל בישראל. יותר מסטלמך ז"ל, יותר מנמני, יותר מזהבי, יותר מסיני.
כי לא רק שהוא שינה את פרצופה ומהותה של הקבוצה בה שיחק, הוא קיבע את הסטנדרטים שאיתם היא הולכת עד היום. אורי היה שחקן כל כך סוער במגרש – בדיוק הפוך מאשר מחוץ למגרש – שעם הכדור היה מהיר פי כמה מאשר בלעדיו, עם הליכה טווסית וכדרור ייחודי, שהוא סחף את הקבוצה אחריו.
ההגדרה "סוחפת" התאימה לבית"ר של מלמיליאן והיא מתאימה לה גם היום כשהיא לא הכי ירושלמית – אלא עממית – ולא הכי בית"ר וגם לא הכי מוכשרת. היא חייבת להיות סוחפת – זה מה שהקהל שלה מצפה ממנה וזה מה ששאר הציבור מצפה ממנה.
מלמיליאן. לא היה מתלונן אם היו שוכחים אותו (עדי אבישי)
בית"ר, כשהיא משחקת היטב, היא מקסימה. זו בדיוק הייתה בית"ר של אורי. בלי לה פמיליה, בלי עוברי אורח על הדרך שבאו ויצאו בשעריה וריסקו את תוכנה, בלי האלימות ובלי תחושת הקיפוח. בית"ר של אורי הייתה כמוהו: צנועה, גאה, ממוקדת, רצינית, ושמחה, גם כשהוא לא תמיד יכול היה לשמוח.
כמה חוסר מזל היה למלמיליאן בקריירה שלו. הוא לא יצא לאולימפיאדה במונטריאול, הוא גם הפסיד את כל קמפיין אוסטרליה-קולומביה כי איחר לאימון, והוא גם לא יצא לשחק בחו"ל כי הוא אוכל כשר וזה לא היה בשבילו. מזל שנזכרו בו השבוע, כי הוא בטוח לא היה מתלונן ששכחו אותו.
מה דעתך על הכתבה?