אדם חכם אמר פעם כי "הזיכרונות הטובים ביותר, הם אלה ששכחנו". במקרה של הפועל באר שבע, אין משפט שמתאר טוב יותר את הבלם הברזילאי וויליאם סוארס, ששוחרר מהאלופה לבקשתו אחרי שמונה שנים בשתי קדנציות.
סוארס, גם אם יש כאלה ששכחו, היה בין הזרים הטובים ביותר שדרכו על כר הדשא בווסרמיל ובטרנר. אחרי שהגיע לבירת הנגב מהפועל ר"ג, זכה עם הזמן לכינוי "כיפת ברזל' על התרומה הבלתי מעורערת שלו להגנה. זה היה בימים שבהם כיפת הברזל האמיתית פעלה שעות נוספות בבירת הנגב וסוארס, שלא היה מורגל למצב הזה, חשש. פעמים רבות הפחד הכריע והברזילאי שקל לעזוב, אך הלב שלו היה פה, בישראל. והוא גם היה הלב שלה. עד השבוע.
"זה היה כיף. היה חבל על הזמן", כך מסכם סוארס, בעברית, את התקופה שלו בבאר שבע, "את כל הקריירה שלי עשיתי בהפועל ב"ש. לא חשבתי בהתחלה שזה יהיה ככה, אבל למדתי פה המון. נתתי לב"ש את כל מה שהיה לי בלב. עזבתי הכל – משפחה וחברים טובים – ובאתי לפה לבד לשמונה שנים. זה לא קל, ולא כל שחקן היה עושה את מה שאני עשיתי בשביל להיות במועדון הזה".
הבלם בן ה-32 מאשר שזו הייתה בקשתו לעזוב את הקבוצה. "אני יודע שלא אשחק, כי יש לנו שישה זרים ורק חמישה במגרש ויודע מי יהיה הזר השישי שאמור להיות על הספסל במקרה הזה. למה לי ללכת כל יום ולהתאמן, כשאני יודע שבסוף השבוע אהיה על הספסל?".
"למה לי להתאמן אם בסוף אני יושב על הספסל?" (דני מרון)
לדבריו, אחרי שמונה שנים, זה לא קל פתאום לעזוב וללכת. "גדלתי עם המועדון", הוא אומר, "כשהגעתי לפה, הקבוצה לא הייתה איפה שהיא נמצאת כיום. גדלתי פה עם כולם, עם אלונה ועם כל השחקנים. מכל השחקנים שהיו בקבוצה כשהגעתי, נשארנו רק אני, אופיר דוידזאדה ואביתר אילוז, ובסוף רק אני. זאת לא הייתה החלטה קלה לעשות את זה ולעזוב כי זה כמו הבית שלי, אבל אני חושב שזה מספיק. לפעמים צריך לקחת החלטה ולעשות מה שצריך, כי לא תמיד אפשר להישאר עד הסוף".
סוארס מספר כי יש לו כמה הצעות, אך את הזמן שנותר לו לשחק הוא כנראה יעשה בחו"ל. "אי אפשר לדעת איפה זה יהיה, אני חי כמו צועני", צוחק סוארס, "יש לי כמה הצעות, אבל עוד לא קיבלתי החלטה. זה לא יהיה בישראל".
כמה זמן עוד נראה אותך משחק כדורגל?
"אולי עוד שנתיים-שלוש, לא יותר".
כבר רצית בעבר לעזוב, אבל אז זה היה בגלל המצב הביטחוני.
"כן, זה לא היה כיף לאף אחד. בברזיל קרו לי דברים, אבל לא כמו בארץ. פתאום היו טילים, בום אחרי בום, זה לא נעים. לא הייתי רגיל לזה. עכשיו המצב יותר טוב ואני גם יותר רגיל לזה, אבל אז פחדתי".
כשישאלו אותך על ישראל, מה תספר להם?
"המדינה הכי טובה שהייתי בה בחיים שלי. עזבו את הטילים, את הכל, זה שטויות. מדינה יפה, חמה. יש ים, אנשים טובים ויש הכל פה. אני מאוהב בישראל. כל הזמן שואלים אותי מה אני עושה בארץ ואני אומר לכל החברים שלי שרוצים לבוא שזה לא כמו שרואים בטלוויזיה, שזה מזויף. אני מספר להם שזה עולם אחר.
"בסוף רק אני נשארתי" (אודי ציטיאט)
"יש אנשים מסביב שלא מבינים למה אני שוב עוזב את הפועל ב"ש", ממשיך סוארס, לאחר שכבר עזב בתחילת העונה וחזר בחלון העברות של ינואר, "הם חושבים שאני מדבר שטויות, אבל אם האנשים האלה חוזרים קצת אחורה, הם יגידו לעצמם 'וואו מה שהוא תרם לקבוצה'. יש אנשים שלא נותנים את הכבוד שמגיע לשחקנים שהיו כאן הרבה שנים".
זה מה שאתה מרגיש?
"לפעמים. אם אתה באר שבעי, אתה מבין על מה אני מדבר. יש אנשים שמאוד אוהבים אותי בבאר שבע ויש אנשים שלא. אני אוהב את כולם ולא כועס על אף אחד, אני זה שביקשתי מאלונה לעזוב, כי אני לא מרגיש טוב עם להיות שחקן מחליף ולשבת על הספסל".
מתי הבנת שאתה הולך לשחק פחות?
"אם אתה מבין כדורגל, אתה לא צריך לחשוב הרבה. לא צריך שיגידו לך. בשנייה אתה רואה מה יהיה בעתיד. הרגשתי כבר בשנה שעברה שאני לא אהיה בתכניות, ובפגרה הבנתי שזהו זה. סיימנו בשלום והכל בסדר, הכל טוב".
כשעזבת אחרי המשחקים מול אולימפיאקוס, לא חשבנו שתחזור כל כך מהר.
"גם אני לא חשבתי, אבל כשהסוכן שלי דיבר איתי ושאל אם אני רוצה לחזור, אמרתי כן. חשבתי שאשחק יותר. מיגל ויטור היה פצוע והיה צריך לעבור ניתוח, ובסוף לא היה ניתוח. אבל זה הכדורגל ואין מה לעשות".
"לא חשבתי שאחזור כל כך מהר". אחרי אולימפיאקוס (אודי ציטיאט)
בשש השנים הראשונות שלך היית השחקן הכי טוב בהפועל ב"ש, אתה מרגיש ירידה בכושר שלך?
"זה היה משהו מיוחד ובאמת גם הכושר שלי היה הרבה יותר גבוה. הייתי ילד. אם אני אומר שהכושר שלי אותו דבר, אני אשקר. אני מבין שאני עכשיו שחקן ובן אדם שונה, באתי לבאר שבע בגיל 23 ועכשיו אני בן 32. אני יודע שהייתי יותר טוב".
ובכל זאת, בשנתיים האחרונות לקחת שתי אליפויות עם הקבוצה.
"כן, עבדנו קשה בשביל האליפויות האלה. זה משהו מיוחד, אי אפשר לקנות אליפות בסופר ובסוף מי שזוכה הוא מי שמגיע לו. לקחת אליפות בבאר שבע היה כיף גדול, כי עשינו את זה בשביל האוהדים והעיר. עשינו להם כבוד אחרי 40 שנה".
מה תזכור מהאוהדים של הפועל באר שבע?
"אני מת על כל האוהדים של הפועל ב"ש. הם מספר אחת בארץ. אם הייתי יכול לקנות 16,000 פרחים ולחלק פרח לכל אוהד בטרנר, הייתי עושה את זה. הם ראויים להכל על מה שעשו עבורנו. במשחקי בית, במשחקי חוץ, מגיע להם הכל. אני אוהב כל אחד מהם, אני מוסר להם נשיקות".
נראה אותך חוזר לכאן יום אחד? אולי אחרי הפרישה?
"יכול להיות. אני באמת אוהב להיות פה, זה כמו הבית שלי, אי אפשר לדעת לאן החיים ייקחו אותך. אני מוסר לכולם להתראות וברכה, אנחנו ניפגש שוב".
מה דעתך על הכתבה?