רגע. שנייה. פוט דה גאן דאון. לפני שאתם שולחים את גיא לוזון לאלף עזאזל ומכתירים עוד עונה ככישלון מהדהד, חכו קצת. חכו, ובואו נדבר על זה. נכון, קשה לחזור הביתה אחרי הפסד. ועוד הפסד במחזור הראשון. ואחרי קיץ שבו שוב ציפית ושוב קיווית ושוב האמנת בסתר לבך שאולי, אולי יש סיכוי שהפעם זה ייראה אחרת.
הרי הכל התנהל בדיוק לפי התוכנית. חשבת ששנים של אכזבות כבר חישלו אותך, אבל לא רק ששוב חידשת מנוי, גם התייצבת כמו חייל ממושמע למחזור הפתיחה, ואיתך עוד 6,000 ירוקים שנתנו את הטון באצטדיון המושבה. האווירה הייתה מחשמלת. כל כך טוב לחזור. עכשיו רק חסר שהשחקנים יעלו, יטרפו את הדשא, יתנו תצוגת כדורגל. בני יהודה? מי הם בכלל. חלשים. עונה שעברה כמעט ירדו ליגה. ראית איזה סגל יש להם? 0:3 והולכים הביתה. מי הבאה בתור? הפועל ב"ש, לא?
וכאן, בדיוק כאן, המקום לעשות הפסקה ולהבהיר: מי שרוצה להעביר ביקורת שראויה שתישמע על כדורגל, צריך לעשות זאת בעיניים פקוחות ועם רגש מנוטרל. כי כשאתה אוהד, הלב כואב לך. רצית משהו אחר. לא לסיטואציה הזו קיווית. אבל כשלוקחים רגע צעד אחורה ומסתכלים בעין מקצועית על המשחק אתמול, רואים דברים אחרת. רואים דברים אחרים. ולכן, כמו שאמרתי – פוט דה גאן דאון. שבו. תקשיבו שנייה.
הדבר השני שצריך לעשות הוא להפריד בין שני נושאים חשובים: האחד הוא מבחן התוצאה, והשני הוא מבחן הדרך. בשניהם, ברור לגמרי, מכבי חיפה נכשלה אתמול. אבל כשמדברים על אכזבות, מדברים על פער בין ציפייה ותוצאה. ודווקא כאן יש כמה דברים שחשוב להבין.
נתחיל ממבחן התוצאה. מכבי חיפה אומנם הפסידה, אבל באותה מידה היא הייתה יכולה גם לנצח. עוד נחזור אל המשפט הזה, אבל צריך קודם לפרק אותו. להבין שמכבי חיפה וגיא לוזון הגיעו לאצטדיון המושבה עם תכנית משחק ובידיעה ברורה מול מי הם עומדים לשחק. יוסי אבוקסיס הוא מאמן נהדר, בין הטובים בליגה, אבל הוא לא שלף אתמול שום קלף טקטי מבריק מהשרוול (ואל תזרקו ישר "מתן חוזז". את השערים אתמול חוזז הבקיע בדיוק באותה מידה שכל שחקן אחר בכתום שהיה באותו רגע על הדשא יכול היה לעשות). בני יהודה עשתה בדיוק את את מה שהיא הייתה צריכה לעשות כדי לעצור קבוצה כמו מכבי חיפה, וזה להתגונן במשך רוב שלבי המשחק, לוותר על הנעת כדור ועל משחק מסודר, ולקוות שככל שהיא תחזיק מעמד יותר זמן, חיפה תהמר, תצא יותר קדימה ולבני יהודה יהיו יותר הזדמנויות לעקוץ. היא לא המציאה פה שום גלגל. למכבי חיפה לא היו ברירות. היא נתנה חצי מחצית ראשונה סבירה (בחלק השני נעלמה לגמרי וכמעט ספגה שני שערים), בחלקים מהמחצית השנייה היא נראתה לא רע בכלל, בעיקר אחרי כניסתו של גילי ורמוט, והכי חשוב – היא הגיעה למצבים.
גל אלברמן. תנשום עמוק (עדי אבישי)
נכון, לא היו הרבה כאלה. כמו שלוזון אמר לאחר ההפסד, הם ידעו שבמשחק כזה, מול יריבה כזו, הם לא יגיעו ליותר מדי מצבים. אולי שניים-שלושה בכל מחצית. קבוצה שרוצה לנצח יריבה שמתגוננת בכל הכלים שיש לה, צריכה לדעת להבקיע ברגע שיש לה הזדמנות. ולחיפה היו כאלה. בודדות אומנם, אבל כל כדור שהיה חודר לרשת בשלב הזה, היה משנה את המשחק לחלוטין. מכבי חיפה לא הצליחה לשים את הגולים שלה, ונענשה. היא לא הראשונה לעשות זאת, ובטח לא האחרונה. הבעיה עם חיפה שהיא הוסיפה חטא על פשע, בדמות החמצת הפנדל של ורמוט. אם הוא היה נכנס, התחושות היו אחרות לגמרי. וגם אם היה קורה משהו דרמטי באמת, וחיפה הייתה ממהרת אל נקודת האמצע ובדקות הבאות מצליחה להבקיע אפילו עוד אחד (וגם כאן: היא לא הייתה הראשונה וגם לא האחרונה, דברים כאלה קורים כל הזמן), הדיבורים היו אחרים לגמרי. לפחות בכל הקשור למבחן התוצאה. כמו שאמרנו: באותה מידה, מכבי חיפה הייתה יכולה לנצח.
מה שמביא אותנו אל הנקודה השנייה: מבחן הדרך. וזה הרגע שבו צריך לעצור ולשאול: אם הדברים האלה היו נכתבים אחרי ניצחון, האם הם היו אחרים? האם ניצחון היה הופך את עומרי בן הרוש למגן/בלם טוב יותר? את אופיר מזרחי לקשר התקפי מלוטש יותר? את ניקיטה רוקאביציה לקיצוני שמאלי שיש הצדקה לעלות איתו בהרכב במשחקי "חפירות" שבהם הוא לא יכול לרוץ לשטח ריק? את שון וייסמן ל-9 אמיתי? האם ניצחון היה משכיח את מספר הטעויות הרב של אליסון דוס סנטוס? את ההיעלמות של קאיו? האם ניצחון היה הופך את ניהול המשחק של גיא לוזון לטוב יותר? כלומר, האם בגלל שלוזון הפסיד, זה אומר בהכרח שהיה צורך לנקוט בתכנית משחק אחרת? ולשאלה החשובה יותר: האם ניצחון היה הופך את מכבי חיפה לקבוצה טובה יותר מאשר היא כיום, או מאשר היא עוד תהיה בעתיד?
מובן שהתשובות לכל השאלות הללו הן "לא" מהדהד. מכבי חיפה ניצחה בעונה שעברה במחזור הראשון את הפועל ת"א. דיברו שם על תהליך. ואנחנו, האוהדים, האמנו. וקיווינו. אבל זה המשיך רע, ואחר כך הפך לנורא, והסתיים בצורה זוועתית. אז איזה ערך מוסף יש לניצחון במחזור הראשון, חוץ מ-3 נקודות יבשות והרגשה טובה בלב?
גיא לוזון. צריך לתת לו זמן (עדי אבישי)
בשורה התחתונה, לא כל מה שראינו אתמול ממכבי חיפה היה רע. זה היה משחק לא מהנה בעליל, והדבר היחיד שהיה יכול להפוך אותו לכזה היה כדורים ברשת. בזה, חיפה נכשלה. כלומר, במבחן התוצאה. במבחן הדרך לא יהיה נכון לשפוט אותה אחרי מחזור אחד, מה גם שההרכב הסופי אמור להיות שונה בלפחות שני שחקנים, בכפוף לחתימתם הרשמית.
נ.ב מס' 1. במסיבת העיתונאים שאחרי המשחק סיפק גיא לוזון כותרת שרוב אתרי הספורט התעלמו ממנה, למרות שהיא חשובה מאוד. "מכבי חיפה תהיה קבוצה חזקה שתרוץ בצמרת", הבטיח לוזון, קבל עיתונאים ולייב בפייסבוק. נו מור דיבורים על תהליך – קבוצה חזקה וצמרת. ישר ולעניין. אם לוזון ייכשל בהפיכת מכבי חיפה לקבוצה כזו, כל ביקורת שתופנה לעברו תהיה מוצדקת. עד אז – ולא נוכל לשפוט את זה לפני שיעברו כמה מחזורים טובים לפחות – תתעלו על הררי הציניות שחמש שנים כושלות העניקו לכם ותנו לו הזדמנות אמיתית לעמוד במילה שלו.
נ.ב מס' 2. אדון יעקב שחר הנכבד: מכבי חיפה הפסידה אתמול 2:0 לבני יהודה מצמד של מתן חוזז. אבל לך תדע אם היא לא הפסידה משער נוסף, שהוא הגול העצמי שתקעת לה באותה התבטאות אומללה (שלדעתי נמצאת על גבול ההסתה) על הצהבת שבה לקה אלירן עטר. אתה ורק אתה הכנסת את הקבוצה שלך לפינה שעד שעטר יעזוב, לא תוכל לצאת ממנה. אתה במו ידיך חיסלת אפילו את הסיכוי הקלוש של עטר לסייע לקבוצה עד שיעזוב למכבי ת"א (אם יעזוב, וזה "אם" שיכול היה להיות גדול מאוד). לך תדע אם אלירן עטר לא היה עשוי להיות אתמול ההבדל בין הפסד לניצחון. לך תדע אם הוא לא יהיה העונה ההבדל בין "קבוצה חזקה שרצה בצמרת" למכבי חיפה שכולנו כבר התרגלנו לראות.
מה דעתך על הכתבה?