1. אוראל גרינפלד ישפוט במחזור מוקדמות המונדיאל הקרוב את אנגליה בליטא. את אנגליה! ביום חמישי הוא שפט את מילאן נגד רייקה. האיטלקים ניצחו בזמן פציעות. גרינפלד מתחיל להזכיר לי את אברהם קליין: שופט תותח בחו"ל, עב"ם בארץ. רק הוא כנראה יכול להסביר איך בדקה ה-90 הוא שורק לפנדל כל כך גבולי, על נגיעת יד אקראית של שני שחקנים, תוקף ומגן, באותו מהלך.
אם אצילי היה כובש, מכבי תל אביב הייתה נהנית מספק שלא הגיע לה. אשקלון חזרה מ-2:0 לשוויון, תוך דקה כי זה הגיע לה. לחטוף גול מפנדל שלא שורקים, בדקה ה-90, זה היה כבר הופך לכותרות: שוב השופטים מתייצבים לצד הגדולות. מזל שאיינוגבה שועל. מזל של מכבי. ככל שמכבי מגמגמת בתוצאות שלה ובאר שבע מתרחקת מהמקום הראשון, גם בגלל משחקים חסרים, הליגה הזו תקבל פלפל שלא היה בה כבר שנים. התיקו הזה טוב לליגה, רע מאוד למכבי.
ועוד תהייה: מכבי רכשה את פרדראג ראיקוביץ' הצעיר בשלושה מיליון יורו כדי למכור אותו כנראה בעשרה מיליון. עונה שלישית, הוא כבר בן 22, זה נראה כמו חתול בשק.
החמצת הפנדל בדקה ה-90 עשתה רק טוב (דני מרון)
2. אם מישהו רוצה להבין למה הפועל חיפה במקום הראשון ואוהדי מכבי חיפה מלווים את המאמן גיא לוזון בקריאות "תתפטר, תתפטר", שיסתכל על מהלך השער של הפועל לעומת סדרת ההתקפות של מכבי. מצד אחד, הפועל מעבירה כדור בין כמה שחקנים, בנגיעה, בעקב, בפרגון, בתנועה. זה נקרא משחק קבוצתי. מצד שני, קלאוס וקאיו – שתמיד נדמה לי שהם אותו שחקן – מנסים להפציץ מכל עמדה כדי לשבור את הקרח ועל הדרך הם שוברים את ניקיטה רוקאביציה, שעומד במקומות שבהם תוצאה משכיחה את כל הצרות ומסתירה את כל הבעיות.
ניר קלינגר היה שחקן שבנה את עצמו מאפס. הייתה לו כריזמה בלתי רגילה, כושר מנהיגות חייתי ומוביליות חברתית. הקבוצה שלו נראית שמחה. אתמול היה לה משחק נגד טוענת לפלייאוף, בדיוק כמוה, והפועל חיפה באה למשחק החוץ הזה ושיחקה כמו בעלת בית. לחצה, הגיעה למצבים, חיפשה ניצחון. זה משהו שלא היה אצלה כבר שנים. הפועל חיפה לא מתנהגת כמי שמחפשת פלייאוף, היא מתנהגת כמי שמחפשת תואר.
לעומתה, מכבי חיפה נראית כמו ערב רב של שחקנים. גיא לוזון לוקח החלטות לא נכונות בציוות: רועי קהת, הקשר תאב השערים, משחק כ-50/50? הוא גם מגיב איטי לחילופים: ורמוט הכניס מימד של עומק והיה צריך להיכנס כבר לאחר ההרחקה של ברדע, אבל זה בטל בשישים לעומת מה שנראה כמו קבוצה לא מחוברת. אפשר לחבר קבוצה רק דרך חדר ההלבשה. יש חדר הלבשה במכבי חיפה? זה לא נראה ככה.
3. ראובן עטר צריך לשאול את עצמו איך משחק שהיה יכול להסתיים ב-0:0 מכובד מאוד לאשדוד – ולא בהרבה מאמץ – נגמר בסופו של דבר בהפסד שהולך ומרחיק את אשדוד מעוד עונה בליגת העל.
לוזון ועטר. כל אחד מהם היה צריך להוציא יותר (ערן לוף)
ניר ברדע נפצע בצורה שהפכה אותו למוגבל מהרגע הראשון של הפציעה. הוא סימן, חבריו סימנו, שיוחלף. עטר חיכה. למה הוא חיכה? הבעיה היא לא בבזבוז חילוף, הבעיה היא בשחקן הגנה שלא עומד על הרגליים. ולא רק שהוא לא עומד על הרגליים, הוא קורס ומפריע להמשך ההתקפה – הוא אחרון – כשהוא אוחז בכדור בידיו. עכשיו זה לא רק חילוף שלא מומש, אלא גם הישארות בעשרה שחקנים.
עכשיו לך תרוץ עם עשרה שחקנים במגרש רחב ידיים כמו סמי עופר. זה עשרה אחוז יותר מאמץ. השחקנים נתנו 110 אחוז, אבל הבהלה הזו שאחרי ההרחקה גם סידרה לאשדוד פיגור שהפך בהמשך להפסד. מאמן צריך לקחת החלטות ברגע, בוודאי מאמן של קבוצה במקום האחרון, בוודאי כזה שאין לו זמן לכלכל את צעדיו.
4. בני יהודה עשתה אתמול ניצחון חשוב. היא ניצחה קבוצה מתחת לקו האדום וברחה ממנה לכדי מספר משחקים. בני יהודה לא בנויה למאבקי תחתית. יש בה תשוקה לכדורגל אחר. ואם היא תהיה מספיק רחוקה מרעננה, היא תברח ממנה רק יותר.
מה דעתך על הכתבה?