ביום שישי נפטר עיתונאי הספורט הוותיק ואיש התוכנית המיתולוגית "שירים ושערים" של קול ישראל משה קשטן כשהוא בן 87. עיתונאי הספורט הוותיקים נפרדים מהאיש ששימש "גוגל" אנושי של הכדורגל הישראלי.
דני דבורין: "היכרותי הראשונה עם משה קשטן ז"ל הייתה בשנות ה-60, בתקופה שבה היינו חלק מצוות העיתונאים של עיתון "חדשות הספורט" המיתולוגי. אחר כך שיתפנו כמובן פעולה במחלקת הספורט של קול ישראל. קשטן היה למעשה הארכיון המהלך על שתיים של תכניות הספורט, "ממגרש הספורט" ולאחר מכן "שירים ושערים". מעבר לעובדה שמחברותיו הכילו פרטי פרטים ממשחקי הכדורגל, הוא ניחן בזיכרון נדיר. כמובן שמחשבים לא היו אז בנמצא, וקשטן היה האיש שידע לשלוף בתוך שניות, אם מזיכרונו ואם מאחת ממחברותיו, את הפרטים הרלוונטיים לכל משחק ומשחק. הוא היה נכס למערכת הספורט".
"את אהבתו למשחק הכדורגל ינק מנעוריו, ומשה הנער השתדל אז לא להחמיץ אפילו משחק אחד מקבוצתו האהובה, בית"ר תל-אביב. הוא סיפר לי לא פעם כיצד שמח כאשר ראה ב-1945, באצטדיון המכביה, שבסמוך לשפך הירקון, את ניצחונה הגדול 2:4 על היידוק ספליט, אלופת יוגוסלביה".
"קשטן היה נאמן מאוד לעבודתו אותה ביצע בהתלהבות ובמקצועיות. הייתה לו רשת של כתבים כמעט בכל מקום במדינה, ובזכותה אף הביא לשידור תוצאות מליגות נמוכות, ואם התבקש, גם את מבקיעי השערים".
דני דבורין. עבד שנים עם קשטן (אודי ציטיאט)
צחי נגה: "אין אף מחשב שיוכל להכיל את המידע שהיה למשה קשטן בראש ובמחברות הרבות שנשא בתיקו עב הכרס. הכל הוא ידע: שמות שחקנים ומנהלי קבוצות, מספרי טלפון של כל המעורבים בכדורגל, תוצאות עבר ועוד".
"קשטן היה ממייסדי שירים ושערים. עוד לפני שהיו קווי שידור מהמגרשים, הוא היה יושב בחדר הטכנאי, הכתבים היו יוצאים למגרשים עם טלפון חוגה, מתחברים לשקע ליד חדרי ההלבשה ומתקשרים אליו אחרי כל גול. הוא היה רושם על פתק את הפרטים שנמסרו לו ורץ לאולפן הסמוך בו ישבו המגישים גדעון הוד או עמי פזטל. הם היו אומרים בדרמטיות: "הוכנס אלי פתק המבשר על שער בבלומפילד, מה כתוב בו? מכבי ת"א עולה ליתרון 0:1 על בני יהודה, כובש השער הוא גיורא שפיגל והדקה היא הדקה ה-48. אכן שער חשוב ודרמטי ומיד נראה איך השער הזה משפיע על המצב בטבלה. והנה הוכנס לי עוד פתק שקוטע את השיר ברקע וכתוב בו….". כך זה היה מתנהל. את המוזיקה אגב הגישה מהאולפן שוש עטרי".
"היו שבתות שבהן קשטן היה רץ מהקונטרול לאולפן עם פתקים עשרות פעמים מאחר שכל שמונת משחקי המחזור בליגה הלאומית (כך נקראה הליגה הבכירה לפני ליגת העל) נערכו באותה שעה. הוא גם היה מדווח על הרחקות ופנדלים שהוחמצו באמצעות הפתקים. לאחר שקיבל אישור שתמו כל המשחקים, היה יושב בזריזות ומכין את טבלת הליגה אותה היה מכניס למגיש בכתב ידו ועמי או גדעון היו אומרים: "תמו משחקי המחזור והנה הטבלה שהכין משה קשטן'".
"בתום התוכנית הוא היה מתחיל להכין טבלאות גם של הליגה השנייה על שני מחוזותיה, דרום וצפון כשאת התוצאות היה אוסף בחלקן מכתבים שהיה שולח למגרשים ובחלקן דרך תחנות משטרה ותחנות מוניות שם כבר הכיר כל אדם חובב כדורגל שיכול לסייע לו".
"את החומר אסף לתוכנית הסיכום ברשת ב' "ממגרש הספורט" ששודרה כשעתיים אחרי גמר המשחקים ובה שודרו גם תוצאות כל משחקי ליגה א' (הליגה השנייה, כמו הלאומית היום) מחוזות דרום וצפון. 32 תוצאות".
"כשסיים את עבודתו באותה שבת ברדיו, היה רץ קשטן למשרדי הטוטו הסמוכים, ברחוב הארבעה, ומאשר בחתימתו את התוצאות ואמיתותן ורק אז הייתה מתחילה בדיקת הטפסים הידנית על ידי עשרות סטודנטים שישבו באולם ענק מול הסינמטק של היום".
האוהדים של היום התקשו להבין (דני מרון)
יעקב בר און: "תחילה שמעתי את הידיעה ברדיו על מותו של משה קשטן, מרכז תוצאות הכדורגל האגדי. לאחר דקות של עיכול הידיעה והצער על אובדנו של אדם שהכרתי והוקרתי, קלטתי שהלך האיש, שהזניק אותי ל-55 שנות קריירה עיתונאית. ממנו המראתי אל רבבות כתבות שכתבתי".
"זה היה בנובמבר 62'. הייתי אז נער בין התיכון לצבא, כשהתגלגלתי אל קשטן, שריכז מדי מוצ"ש בחריצות וביעילות ב"חדשות הספורט" את תוצאות משחקי הליגות השונות. די מהר תפסתי שאני חלק מרשת של כתבים שטווה ברחבי הארץ. לא היו אז מחשבים. לא הייתה אז מרשתת (אינטרנט). לא היו אז טלפונים. רק טלפון ציבורי אחד בשכונת מגוריי, ברמת-גן, שממנו הייתי מדווח לקשטן במוצ"ש, מדי שבועיים, על משחקי מכבי רמת-חן, בליגה ג'. מעברו השני של הקו הוא נשמע לי סבלני וסקרן, כמו לא הייתי המטלפן ה-800 אליו באותו ערב וגם נלהב כאילו שסיפרתי לו על משחק בין ברצלונה לריאל מדריד".
קשטן, רב אלוף הסטטיסטיקות כמו צבי בר-שירה המנוח, ייצג בעיניי דור בעיתונות הספורט שהלך ונמוג. הוא מצא את מחייתו כפקיד במשרד השיכון. עיסוקו ב"חדשות הספורט" ובקול ישראל היה התחביב של חייו. קולו כמעט לא נשמע ברדיו. הוא לא היה איש של כותרות. אלא איש-צללים בלתי נשכח. תודה, קשטן. תודה על הכל".
מה דעתך על הכתבה?