בכר הימר פעם אחת יותר מדי: כך ניצלה הפועל ב"ש מהפסד

מה עוד אפשר להגיד על האצטדיון הזה, המבצר הזה? בטרנר יש משהו שאי אפשר להסביר ושכנראה לא נוכל להבין. זה נכון שהפועל באר שבע איבדה שתי נקודות ששוות המון במאבק האליפות, אבל העוצמות הטמונות באקוסטיקה הנפלאה סייעו להצלת נקודה קריטית.

שחקני הפועל ב"ש הרגישו במחצית השנייה עד כמה הרוח מהיציעים דחפה אותם להשיג את ה-2:2 הדרמטי מול הפועל חיפה משום מקום, ולאלו שמדברים על קארמה, אז השער העצמי רק מחזק את הקארמה המדהימה של האצטדיון שמשדר שאת הפועל באר שבע אי אפשר לנצח במגרשה.

צריך לומר את האמת: הפועל באר שבע אמנם ניצלה מהפסד בדקה ה-94, אבל הפועל חיפה הייתה ראויה להיות הראשונה שמנצחת את האלופה באצטדיון טרנר. לאורך כל העונה ברק בכר דיבר על כך שלא משנה מי משחק, למרות פציעות והרחקות, מבחינתו הכל בסדר. אתמול זה כבר היה יותר מדי.

אצטדיון טרנר. תחושה אי אפשר לנצח את האלופה במגרשה (דני מרו)

החיסורים הרבים בהגנת הפועל באר שבע אילצו את בכר ברק לשנות מערך. הוא לא סמך על קואנקה בעמדת המגן הימני בשיטה עם ארבעה שחקני הגנה, אז הוא בחר לשחק עם שלושה בלמים ושלח את קואנקה להיות קיצוני, עמדה שהוא שיחק בה בגרנאדה בטרם הגיע לב"ש. אחרי זריהן ואוחנה שהכריעו את המשחקים הקודמים, בכר הימר פעם אחת יותר מדי וב"ש הייתה חשופה למרות ששיחקה עם שלושה בלמים – רק בנס חיפה לא הכריעה את המשחק עוד במחצית הראשונה.

בדיעבד (ואין כמו חוכמה בדיעבד), אלחמיד הצליח להפגין יכולת טובה רק כשהפך להיות מגן ימני ואני מזכיר לכם שהוא כבר בישל שער אחד מול הרומנים בטרנר מעמדת המגן הימני. כשהוא משחק כבלם שלישי הוא הרבה פחות טוב. על עשר הדקות האחרונות לי אין יותר מדי מה להגיד, רק אמליץ לכם להריץ את הקלטת למשחק לדקה ה-93 ו-43 שניות, שם תראו יד שמכוונת את הכדור מהמרומים אל הרשת של שטקוס. וכן, בהזדמנות זו אציין שלמרות שהתשואות מהמשחק ילכו לאוגו ולקהל בטרנר, יש לזכור את ההצלה המשולשת של חיימוב רגע לפני השוויון.

בסופו של דבר ברק בכר סוגר משחק 24 בפליאוף כמאמן ב"ש עם הפסד אחד בלבד, למכבי חיפה במשחק חוץ. פשוט מטורף. ייתכן שההכתרה המוקדמת חלחלה עמוק לראשם של השחקנים, אבל המשחק אמש כבר ילמד אותם לקח להמשך.

למדו את הלקח. שחקני ההגנה של הפועל באר שבע אמש (דני מרון)

ציינתי פה בטרם החל הפליאוף את קצב צבירת הנקודות של ב"ש מול יריבותיה לפליאוף, אבל חשבתי שאין שום קשר בין קצב צבירת הנקודות מול היריבות בליגה למה שיקרה בפליאוף. אחרי ארבעה משחקי פליאוף מול שלוש היריבות לאליפות, ב"ש השיגה שבע נקודות מ-9 אפשריות.

הנקודה אמש עשויה להיות קריטית למאבק האליפות, משום היא נותנת לאלופה יתרון של יותר ממשחק אחד, בדיוק כמו בכדורסל כשקליעת עונשין מעניקה למובילה ארבע נקודות יתרון ורק התקפה אחת ליריבה. כעת ב"ש יודעת שהיא יכולה למעוד פעם נוספת ועדיין תהיה תלויה בעצמה, בעוד הפסד היה מעניק אפשרות לבית"ר לנצח הערב את מכבי ת"א ולהיות תלויה בעצמה משום שב"ש עוד תגיע לטדי בהמשך העונה.

המשחק הבא יהיה מול מכבי נתניה, קבוצה שב"ש לא ניצחה העונה, אבל חשוב מכך – ב"ש לא הצליחה להסתדר איתה בשני המפגשים הקודמים. בכר לא מצא תשובה למערך היהלום של מכבי נתניה, שבו לקבוצה מהשרון יש ארבעה שחקנים בקישור אל מול שלושה של ב"ש, אבל לפחות יזכה לקבל בחזרה את בן ביטון ומאור מליקסון, הקפטן והשחקן הכי חשוב של האלופה, האיש שמסוגל לפרק הגנות צפופות והקבוצה תלויה בו יותר מכל אחד אחר. ביום שאחרי מליקסון, מיכאל אוחנה צריך להפוך ליורשו לאור יכולותיו הדומות – להפועל באר שבע אסור לוותר עליו בשום מצב.

מיכאל אוחנה. אסור להפועל באר שבע לוותר עליו (דני מרון)