שחר סטרוג חונך על אהבת ארץ ישראל וחילק את זמנו בילדות בגבעתיים בין הצופים ללימודים. "הוא תמיד עשה אותנו גאים", נזכר אביו. "בסוף הוא הלך מכדור טועה שהרג אותו ואת כל המשפחה שלנו ביחד". שחר גדל והתחנך בשבט צופי גבעתיים, שם הוא שאב את הערכים המיוחדים שליוו אותו והשפיעו על כל מי שבא איתו במגע עד ליומו האחרון. כיאה לנער שהתחנך בתנועה, שחר חלם להגיע ליחידה מובחרת מגיל צעיר ולפני הגיוס הוא התאמן בקבוצת "כושר קרבי" שמטרתה לסייע להגיע לשירות הצבאי ברמת מוכנות גבוהה. "אני רוצה להגיע לגיבוש של סיירת מט"כל", סיפר לחבריו לפני שהתגייס. "אעבור את הגיבוש, אסרב ואז אגיע לדובדבן", ואכן כך קרה.
תמונת הוואטסאפ של יואב זיו לצידו של שחר סטרוג ז"ל
שחר סיים את המסלול ביחידה המובחרת ומיד קיבל תפקיד נחשק עם רמת סיכון גבוהה. "כשהוא הגיע הביתה הוא היה אומר לי: 'היה לי שבוע בלתי נסבל אבא, אבל זה כיף לא נורמלי. הוא אהב את המסעות ואת קרבות המגע. הוא היה מגיע הביתה חבול, אבל חיוך גדול היה מרוח על פניו. אני יכול לספר על שחר מעכשיו ועד להודעה חדשה. ילד שכל הורה היה מבקש שיהיה לו אחד כזה בבית. עבורי ועבור מיכל (אמא של שחר), הוא היה קסם שמילא את הבית באור, חיוך, שמחה ואהבה". לאחר מותו קובי החליט לקעקע את דמותו של שחר על גופו: "היינו מחוברים. אני מברך על כל שנייה שהיתי איתו. החלטתי שהוא יהיה קרב אליי ואיתי כל הזמן". כיאה לבחור אחראי, משכיל ודיסקרטי, שחר לא שיתף את משפחתו וחבריו בדברים שעשה במהלך השירות. "את מספר המחבלים שהוא תפס במו ידיו אני לעולם לא אדע", מבהיר מפקד היחידה שלו.
לצד אהבת המולדת והשירות המשמעותי בצבא ההגנה לישראל, לשחר הייתה עוד אהבה גדולה – מכבי תל אביב. כבר בכיתה ד' הוא החל לשחק בקבוצת הילדים של המועדון והגיע מספר פעמים במהלך השבוע לאימונים בקריית שלום. "מהר מאוד הבנו שהוא לא יהיה כישרון גדול", אומרים הוריו בחיוך. "הבנו שעדיף שהוא יתמקד בצופים". כששחר הבין שלהיות שחקן כדורגל זה לא בשבילו, הוא התרכז באהדת הקבוצה והקפיד לנסוע עם אביו וחבריו הקרובים לכל מגרש בארץ. "החוויות שלי איתו היו לפני ואחרי כל משחק", נזכר קובי בהתרגשות גדולה. "לנסוע איתו ועם חבריו ולקנות להם אוכל. הם יושבים, צוחקים ואוכלים, בשבילי זה היה כמו אוויר לנשימה. אחרי ניצחונות היינו שמים במערכת דיסק עם שירים של מכבי".
שחר ז"ל לצד חבריו ביציע אוהדי מכבי תל אביב
הוריו ואחותו, עדי, ידעו שיש משהו אחד ששייך לשחר ואסור בשום פנים ואופן להזיז אותו. בחדרו תלוי עד היום על הקיר דגל גדול של מכבי תל אביב והוא דרש מאימו שלא חשוב מה יקרה ואיזה שיפוץ היא מתכננת לבצע בבית "אסור שאף אחד יזיז את הדגל". במהלך השירות משפחתו דאגה לחדש לו את המנוי למשחקי הקבוצה, כך שאם במקרה יגיע הביתה תהיה לו את האפשרות לנסוע למשחק. כששחר נשאר בבסיס, חבריו השתמשו במנוי ותפסו את מקומו. סטרוג היה מתפלל שמשחקי הקבוצה יתקיימו בימי שבת, כשהוא ייצא הביתה לסוף שבוע, ואז יצליח להגיע לאצטדיון. "אני זוכר שניצחנו את הפועל באר שבע 2:6 בגמר גביע המדינה", משחזר אביו. "היה אושר עילאי. שחר וחבריו היו כל כך מאושרים. הורדתי אותם באמצע הדרך. הם הלכו לחגוג ושלחו אותי הביתה".
שחר, שהשתייך לארגון האוהדים של הקבוצה "מכבי פנאטיקס", דאג, ככל הנראה בהשפעת רוח צה"ל, לגונן על המפקד הפרטי של מכבי תל אביב בכל הזדמנות, זאת למרות הכישלונות המקצועיים של הקבוצה בשנים האחרונות. "שחר תמיד אמר שמה שג'ורדי עושה זה בסדר", מסביר קובי. "הוא היה אומר לי שבצבא יש את מפקד הצוות שנותן הוראות והוא תמיד צודק, ובמכבי תל אביב יש את קרויף שיודע מה הוא עושה ודרכו היא הנכונה. אוהדים הם הפרשנים הכי גרועים בעולם, היחיד שמבין הוא ג'ורדי. הוא תמיד הסביר שאם שחקן בעט החוצה זה לא קשור למאמן ושהוא לא אשם בכל דבר שקורה על כר הדשא".
ארגון אוהדי מכבי תל אביב בשלט מרגש לזכרו של שחר סטרוג ז"ל (דני מרון)
אוהדי מכבי תל אביב זוכרים את שחר ז"ל
רגע מרגש וזכור במיוחד התרחש במהלך השבעה בבית משפחת סטרוג. מנהל מכבי תל אביב, יואב זיו, הגיע לתמוך בהוריו של שחר לצידם של שחקני הקבוצה אלירן עטר ודור מיכה. כשזיו, שחקן הקבוצה לשעבר, שמע מחבריו של שחר שלכל בעל תפקיד בצופים יש שיר משלו, והשיר של שחר היה זהה לזה שחיברו לו האוהדים בימיו כשחקן (סלינו על כתפינו), הוא פרץ בבכי.
זיו לקח את הטרגדיה של משפחת סטרוג לליבו וכשעזב את בית המשפחה שינה את תמונת הוואטסאפ שלו לתמונה משותפת שלו ושל שחר. כעבור ימים ספורים הוזמנה משפחת סטרוג על ידי מכבי תל אביב לטקס מרגש שנערך באצטדיון בנתניה, לפני פתיחתו של משחק העונה מול הפועל באר שבע. על הכרטיסים שקיבלה המשפחה ליציע הכסף נכתב: "משחק לזכר שחר שסטרוג ז"ל". קובי מודה: "כל דבר שעושים לזכרו נוגע בנו מאוד. זה עוד ארבעה ליטר של דמעות". בפתיחת הטקס הכרוז של מכבי תל אביב, שי סידי, הקריא טקסט שכתבה דודה של שחר ואותו ליוו קהלי שתי הקבוצות בדקה עוצמתית של מחיאות כפיים סוערות.
"הוא תמיד עשה אותנו גאים"
יואב זיו הנרגש סיפר לספורט1: "זו זכות שחוויתי לנחם את משפחת סטרוג, היא שילמה מחיר כבד וזה המעט שאני יכול לעשות. כשאתה בא לנחם אבלים ויוצא עם רגשות כל כך חזקים מבפנים, זה קשה. יצא לי להכיר את המשפחה רק אחרי ששחר נהרג וגיליתי אנשים חמים. ראיתי תמונות משותפות שלי עם שחר וזה היה מאוד מרגש וקשה. עשינו לזכרו טקס באצטדיון בנתניה והשתדלנו לחזק אותם כלל שאפשר".
"אפשר להבין למה אומרים שהייתה פרח", ספד לו אחד מחבריו הקרובים ביותר. "היית בשיא שלך ואז קטפו אותך. רק אלוהים יודע למה זה קרה. הפרחים האלה לא יישארו פה להרבה זמן, אך הזיכרון יישאר לתמיד והוא יותר גדול מהחיים של כולנו. הוא תמיד יהיה כאן והוא ילווה אותנו לכל מקום. גם כשנחזור לשגרה והרוב יזכור אותך בתור עוד 'שם' ביום הזכרון. להם יהיה טיפה עצוב והם ימשיכו, אתה אצלינו בלבד לתמיד. אוהבים וזוכרים אותך לנצח".
אימו, מיכל, ספדה גם היא: "חיים של אמא, גאוות עולם שלי. היית כל כך מאושר ולכן אני בכלל לא דאגתי. כל מי שמכיר אותי יודע שכשאתה מתקשר כתוב לי על הצג "שחר המלך". שחר המלך לא יתקשר אליי יותר לעולם. אני בשוק ממה שאני כותבת. שחר שלי, חרב עלינו עולמנו. אני לא יודע מה אימא אמורה לומר כשהיא מספידה את הבן שלה. פאר היצירה שלי, בחיים לא ניפרד, בחיים לא".
מלח הארץ, יהי זכרו ברוך.
מלח הארץ. שחר סטרוג ז"ל
לעולם לא תצעד לבד, שחר
מה דעתך על הכתבה?