גיא חיימוב – 8. שמר על רשת נקייה ב-14 מתוך 25 משחקים בהם שותף והיה שם כשהקבוצה הייתה זקוקה לו עם הצלות ששינו מומנטום והכריעו משחקים. משחק הרגל המשובח והביטחון שנסק לשמיים הקרינו שקט וכתוצאת מכך חוליית ההגנה המאולתרת החלה להתייצב ככל שהעונה התקדמה. הניסיון והבגרות סייעו לו ברמה המנטלית וזה בא לידי ביטוי בכל פעולה על המגרש.
דודו גורש – 5. אחרי דומיננטיות מוחלטת בעונה הראשונה (36 משחקים) ומאבק מול חיימוב בשנייה (21 משחקים), השוער הוותיק נדחק הצידה ושותף העונה רק בתשעה משחקים. שמר על רשת נקייה פעם אחת בלבד, ספג תשעה שערים ומסתמן ששיאו כבר הרחק מאחוריו. לא יהיה מופרך להמר שזו הייתה עונתו האחרונה בבירת הנגב.
בן ביטון – 6.5. כמעט לא תרם התקפית (בישול בודד), אך השתפר בחלק ההגנתי ויש לו מניות רבות בכך שהקבוצה ספגה הכי מעט בליגה. שרף את הקו כהרגלו ופינה לא מעט שטחים לשחקני ההתקפה באגף שלו. שותף רק ב-20 משחקים בעיקר בגלל פציעות, אבל כשהיה בקו הבריאות לברק בכר לא היה ספק מי האיש שלו במאבק שאמור היה להתפתח מול דור אלו.
האופציה הראשונה של בכר לכל אורך הדרך. בן ביטון (דני מרון)
דור אלו – 5.5. הגיע עם תג מחיר מפוצץ (1.25 מיליון יורו) במטרה לתפוס את חולצת ההרכב ולא סיפק את הסחורה. רשם 15 הופעות, אך חלק נכבד מהן בעקבות חסרונו של ביטון. ההרמות המדויקות, שהיו סימן ההיכר שלו במכבי פתח תקווה, לא מצאו כתבות והוא לא היה מעורב באף שער העונה. מחליף לא רע, אבל את זה היה אפשר למצוא גם בחמישית מהמחיר ששילמה האלופה.
לואי טאהא – 8. אמור היה להיות הבלם המחליף הראשון, אך הפך לשחקן היציב ביותר בחלק האחורי מבחינת הופעות (27) ויכולת (הבלם עם הכי הרבה תיקולים מוצלחים בליגה). עזר למתן אוחיון ולאלחמיד להתמודד עם סיטואציה לא פשוטה, הנהיג את מרכז ההגנה, איבד מעט כדורים, חילץ המון, ובמאני טיים אפילו הצליח להשכיח את היעדרותם של צדק ו-ויטור.
חאתם עבד אלחמיד – 6.5. כמו כל חוליית ההגנה, גם הוא הלך והשתפר ככל שהעונה התקדמה. החל את דרכו עם טעויות לא מחויבות שהובילו ללא מעט דפיקות לב ביציעי טרנר, אבל גילה הרבה אופי כשלא הוריד את הראש וקצר את הפירות. פיזי בצורה בלתי רגילה, מהיר, טכני ואפילו חתום על השער שהוביל למהפך במשחק שהכריע את זהות האלופה מול בית"ר ירושלים בטדי. היכולת לשחק במספר עמדות, בטח תחת מאמן מגוון כמו ברק בכר, עוד תסייע להפועל באר שבע.
השתפר ככל שהעונה התקדמה. אלחמיד (דני מרון)
מיגל ויטור – 5. השלים 90 דקות ארבע פעמים בלבד, שותף בשבעה משחקים ורשם בסך הכל 457 דקות. בזמן שכן שיחק, החשש מפציעה חוזרת ריחף כל הזמן באוויר והקשה עליו להיות מי שהוא. שחקן העונה שעברה הוא אחד הבלמים הגדולים שאי פעם נחתו כאן, אך האלופה צריכה לעשות חושבים בקיץ ולהחליט האם הוא צריך להיות חלק ממנה גם בעונה הבאה.
שיר צדק – 5. טעות חמורה של כל הנוגעים בדבר הובילה לכך שהבלם הישראלי הכי טוב בליגה הושעה מכל פעילות וגמר את העונה בשלב מוקדם. לפני כן הספיק לרשום חמש הופעות בהן, כהרגלו, הנהיג את מרכז ההגנה והקרין שקט. יהווה תוספת כוח משמעותית בעונה הבאה.
מתן אוחיון – 6. גם בחלומות הכי ורודים שלו הבלם החמישי של הפועל באר שבע לא האמין שיהיו לו 14 הופעות העונה. אוחיון לא שחקן טכני שיכול להוביל מרכז הגנה של אלופה, אבל הוא היה שם עבור מאמנו וחבריו בסיטואציה המורכבת מכולן, השאיר על המגרש את כל מה שיש לו ואפילו תרם שער מול סכנין. אי אפשר לבקש יותר.
אי אפשר לבקש יותר. מתן אוחיון (דני מרון)
אורן ביטון – 7.5. בלט כבר בקריית שמונה, אך לקפיצת המדרגה שעשה תחת ברק בכר רבים לא ציפו. בעל יכולת מצוינת בהגבהות, גם תוך כדי תנועה, דבר נדיר בליגה שלנו. פתח לוואקמה אופציית מסירה בכל הזדמנות, ושלישי בליגה בטבלת המבשלים עם שמונה (מלך הבישולים של האלופה). החלק ההגנתי עדיין טעון שיפר, אבל גם כאן ניתן לראות שיפור הדרגתי. מישהו בכלל זוכר שיש מגן זר בעמדה הזו? אחת מהפתעות העונה.
מיהאי קורהוט – 6. מאוד מנוסה ואחראי, לרוע מזלו סבל מפציעה שהשביתה אותו לתקופה ארוכה. בדקות המעטות ששיחק (818) עשה עבודה שקטה ואף בישל פעמיים, אך לא התעלה ושדרג את הקבוצה כפי שציפו. הגעתו הצפויה של שיימן והיכולת הגבוהה של ביטון ככל הנראה יראו לו את הדרך החוצה.
מרואן קבהא – 5.5. איפה הוא ואיפה חנן ממן. הגיע בקול תרועה רבה בחודש ינואר אחרי מאבק עם מכבי ת"א בשביל לתת לברק בכר אופציה נוספת בקישור האחורי, ולא הצליח להותיר חותם. פתח בחמישה משחקים, שותף בתשעה וכבש פעם אחת. נתן את הנשמה, הוכיח שהוא יכול להיות גם בלם במידת הצורך, אך לא הרבה מעבר לכך.
איפה הוא ואיפה ממן. קבהא (דני מרון)
ג'ון אוגו – 7. אם העונה הייתה מתחילה אחרי ההרחקה שלו בהפסד למכבי תל אביב בנתניה, הציון היה גבוה יותר. נדבק בחולשה הכללית של חבריו עד לאותו רגע, אך התנצל על מה שקרה בנתניה, לקח אחריות על מעשיו ושב להיות התחנה האחרונה במרכז המגרש. תוסיפו לכך שלושה שערים (שניים מהם בפלייאוף העליון) ותקבלו חצי עונה מצוינת של הקשר האחורי הטוב בישראל.
דן איינבינדר – 6.5. לא הצליח להיכנס לנעליים הגדולות שהותיר הובאן, אך למרות זאת זכה לאמון מברק בכר כמעט לאורך כל הדרך. החזיר עם הרבה כניסות לעומק, מסירות מתוחכמות וגם חילוצי כדור כשצריך. הגעתו של ממן הורידה ממנו את הפוקוס בכל הנוגע לאזורים המסוכנים ונתנה לו להתרכז בדברים שהוא יותר טוב בהם, כמו ניהול המשחק.
חנן ממן – 8.5. איזה בינגו של הפועל באר שבע! 13 משחקים, שמונה שערים (ארבעה מהם בפלייאוף), שער ניצחון על מכבי תל אביב וחיבור שגורם לחשוב שהוא חלק מהפועל באר שבע מאז ומתמיד. רביעי בליגה בשערים, בישולים ואיומים לשער. ההגדרה המדויקת ביותר לשובר שיוויון ואחד המועמדים הבולטים לתואר שחקן העונה בליגת העל.
שובר שיוויון אמיתי. חנן ממן (דני מרון)
מהראן ראדי – 5. לפני הכל, השלים זכייה שישית ברציפות באליפות ובכך וקבע שיא ישראלי חדש. יהיה בן 36 בעוד כחודשיים ולא קשה להבחין שזה כבר לא מה שהיה. הרבה לאבד כדורים, לא דייק בבעיטות ובמסירות כמו בעבר והאט את קצב המשחק. פתח רק ב-12 משחקים לעומת 28 בעונה שעברה ודאג להבהיר מה הוא חושב על כך בפוסט מיותר בפייסבוק. תרם שני שערים (אחד מהם הביא שלוש נקודות בדקה ה-90 מול אשקלון) והוסיף שני בישולים. גם במקרה שלו, הפרידה נראית בלתי נמנעת.
מאור מליקסון – 8. נהוג לומר שמספרים הם חזות הכל, בטח עבור שחקן התקפה, אך במקרה שלו זה יהיה עוול. מסירות שחותכות הגנות כמו חמאה, מהלכים מבריקים שפותחים את הגנת היריבה, דריבל שאי אפשר לעצור וחוכמת משחק מענגת לצפייה. בלי ששמתם לב יש לו גם שלושה שערים, שבעה בישולים והוא שלישי בליגה במסירות מפתח. המנוע האמיתי של האלופה עושה קסמים על המגרש ומוכיח שלגיל אין שום משמעות. שלא יגמר לעולם.
איסק קואנקה – 4. אקס ברצלונה, אולי הרכש הנוצץ ביותר שהאלופה עשתה בקיץ לפחות על הנייר, התברר כפלופ. בתחילת הדרך הרבה להיפצע ובהמשך פשוט לא הצליח לעמוד בציפיות. יש לו כדורגל, אבל הרכות, החולשה הפיזית ואולי גם ההתאקלמות מנעו ממנו להראות את זה. השלים 90 דקות פעמיים, שותף ב-10 משחקים ושיחק רק 485 דקות. למצוא למאור בוזגלו מחליף ראוי זו לא משימה פשוטה.
רחוק שנות אור מבוזגלו. קואנקה (דני מרון)
מיכאל אוחנה – 4.5. עוד עונה בקריירה של אחד השחקנים הכי מוכשרים שיש לכדורגל הישראלי להציע התפספסה. כשנקרא לדגל אחרי תקופה שלא שיחק הצליח להכריע את משחק העונה בנתניה מול מכבי תל אביב עם חטיפה למיכה ובישול לממן, אך זה רק המחיש את תחושת ההחמצה. יותר מידי מקורבים, ספקולציות וחוסר שקט. שותף ב-16 משחקים, פתח רק בחמישה (לעומת 15 בעונה שעברה), כבש פעם אחת, בישל פעמיים ושלח רק 11 מסירות מפתח.
טוני וואקמה – 7.5. לצד מהלכים שגורמים לתפוס את הראש ומחסלים לשחקן שמולו את הביטחון (תשאלו את מיקי סירושטיין), העונה של הניגרי התאפיינה גם בשפת גוף ששידרה חוסר חשק. כשהרוח בכל זאת נחה עליו הוא הפציץ עשרה שערים, הוסיף שישה בישולים והוכיח שאם הוא רק רוצה, הוא בלתי ניתן לעצירה.
ניב זריהן – 4.5. משחק טוב אחד בעונה, זה ההספק המאכזב של זריהן. בדיוק כמו בעונה שעברה, החלוץ הסתפק בצמד מול בית"ר ירושלים ונעלם. שני שערים ובישול ב-17 הופעות זה מעט מידי עבור שחקן התקפה בהפועל באר שבע.
פעם בעונה זה לא מספיק. זריהן (דני מרון)
גיא מלמד – 4.5. עוד עסקה שלא צלחה. לא כבש או בישל ובקושי איים לעבר השער. לא שיחק יותר מידי (404 דקות), אך בהזדמנויות שכן קיבל (14 הופעות) לא הצליח לבוא לידי ביטוי. אולי בעונה הבאה.
תומאש פקהארט – 6. המסקנה המשמעותית ביותר מהבאתו היא שלהפועל באר שבע הנוכחית יותר מתאים חלוץ זריז שמחליף מקומות ומרבה לעשות תנועה. פקהארט, שמצטיין במשחק הראש ואוהב להיות אך ורק בתוך הרחבה, זקוק לקבוצה שתתאים את עצמה לסגנון שלו ועבור האלופה ההקרבה הייתה גדולה מידי. ציפו ליותר, אבל פקהארט בהחלט הוכיח שהוא טוב במה שהוא עושה עם שמונה שערים ב-14 הופעות בהרכב ו-25 בסך הכל.
בן שהר – 7.5. מעבר ל-11 שערים שכבש, התנועה הבלתי פוסקת שלו לעומק מפנה שטחים לחבריו שמגיעים מקו שני ומובילה לשערים רבים שנכבשים בזכותו. המהירות שלו מהווה בעיה עבור כל הגנה בליגה, אם היה משפר את אחוז ניצול המצבים היה משחק בליגה אחרת. חלוץ ליגה מצוין שזוכה למעט מידי קרדיט.
ברק בכר – 9. הוא בעצמו יודה ששלט פחות בקבוצה העונה לעומת השנתיים הקודמות. אבל עונה בלי כוכב דומיננטי ועם כל כך הרבה בעיות מצליחה רק בזכות ניהול של האיש על הקווים שהשנה היה פסיכולוג, אבא וכשהיה צריך נתן נוקאאוט סופי ליריב בלי ניסיון וליריב בטלפון. מעולם בכדורגל הישראלי לא הייתה אליפות כה מובהקת של מאמן ולכן מגיע לו ציון גבוה יותר משל כל שחקן.
מעולם בישראל לא הייתה אליפות כה מובהקת של מאמן. ברק בכר (דני מרון)
שותפו ולא זכו לציון: איתמר שבירו, אליניב ברדה, מוחמד גאדיר.
מה דעתך על הכתבה?