טעה מי שחשב שמסע הרכש של הפועל באר שבע כלל גם אבקת קסמים לחיבור כל חלקי הקבוצה בתוך שבוע. ב"ש נמצאת עכשיו במצב בו הייתה אמורה להיות בחודש יולי מבחינת ההכנות. הבעיה בכך, כמובן, היא שאנחנו תכף כבר מסיימים את ספטמבר, הרכבת כבר יצאה לדרך, היא צפופה והאלופה בינתיים מתקשה , מתקשה מאוד.
המשחק אמש הבליט כל מה שברק בכר לא רוצה מהקבוצה שלו: היעדר דבק, שינוי מערכים על גבול הפאניקה (למרות התכנון) והפקרות הגנתית. לרגע ניתן היה לחשוב שאנחנו במחזור הנעילה של העונה והאלופה חייבת לנצח, אחרת כל העונה תרד לטמיון. מבחינת התחושות, אולי זה מה שהרגישו במועדון במשחק מול בני יהודה, בטח אחרי הניצחון של מכבי ת"א. פעם לימד אותי מאמן גדול שגם אם נותרו 10 דקות לסיום ואתה חייב לכבוש גול, עדיף שתי התקפות מסודרות מאשר 20 הגבהות סתמיות לרחבה בתקווה שמשהו טוב יקרה. אתמול, לאחר החילוף של קורהוט, נראה היה שב"ש מהמרת יותר מאשר חושבת בהיגיון.
בכר פתח את המשחק עם ארבעה שחקני הגנה, אבל מהר מאוד עבר לשיטת שלושת הבלמים כשקורהוט ועזרא מתפקדים על הנייר כמגנים. אמרתי כאן לפני כמה שבועות שבנקודת הזמן הזו לב"ש אסור לשחק במערך של שלושה בלמים, כי אין לה שלושה בלמים. אלחמיד, שחזר אמש לראשונה להרכב הראשון, העניק בדקות רבות הרבה תקווה למערכת. הוא הפגין יכולת טובה, למרות טעות אחת גדולה שכמעט הניבה שער. בעיניי, שילוב שלו עם טאהה יכול וצריך להעניק להגנה של ב"ש שקט נפשי.
קורהוט מוחלף בזריהן. בכר החליף את השיטה מהר (דני מרון)
קלאב ברוז', שמוליכה את הליגה הבלגית עם 7 ניצחונות ותיקו, משחקת בשיטה דומה. איבן לקו, מאמנה הקרואטי, מוותר מראש על שני מגנים ומציב בכנפיים שני חלוצים נוספים מהירים ודריבליסטים והם מצטרפים לשאר שחקני ההתקפה. לעיתים, הוא מציב קשר אחורי אחד ושני קשרי 50/50, שגם מסייעים להתקפה אבל גם נותנים גיבוי הגנתי. לעיתים, הוא מסתפק בשחקן 50/50 אחד על חשבון עוד שחקן התקפה.
אבל – וזה אבל גדול – המחוייבות של "המגנים-חלוצים" למשחק ההגנה בקלאב ברוז' גדולה מאוד. ברור להם שבלי משחק הגנה הם לא נשארים על הדשא. בנוסף, ללקו יש שלושה בלמים מצוינים ומתואמים, שמעניקים המון שקט למשחק ההגנה. לבכר, לעומת זאת, אין לא את המגנים הממושמעים ולא שלושה בלמים מתואמים. הימור שלי? בזמן הקרוב, לכל הפחות, השיטה הזו תחזור למגירה בבאר שבע.
הרבה שאלות עלו באשר להכנסתו של קבהא. דוביד שוויצר הגדול אמר פעם כי הרבה חלוצים הם לא ערובה לכיבוש שערים. ואכן, כל כך הרבה שחקני התקפה כמעט עלו אתמול לאלופה בשער חובה במקום בשער זכות.
סבע. נראה אבוד לחלוטין אתמול (דני מרון)
השאלה הגדולה שעדיין נותרה פתוחה היא כיצד לנצל את היכולות של סבע והאסלביינק בצורה מיטבית. שני השחקנים הללו אוהבים כידוע להגיע עם הפנים לשער. סבע נראה אתמול אבוד לחלוטין, הוא לא מצא את השטחים אותם הוא אוהב לקבל וכדאי שיתרגל מהר, משום שגם נתניה וגם קריית שמונה נהגו להתגונן ולצאת להתקפות מעבר ובכך לנצל את היכולות של שני הכוכבים. בב"ש הם יצטרכו לפתח יכולות אחרות, משום שהם יהיו אלה שצריכים לפצח מערכים צפופים. אריק סאבו, גם הוא, נראה עדיין כמי שמחפש את המשבצת שלו במגרש, התיאום שלו עם אוגו עוד רחוק מלהיות מושלם.
דווקא המשחק בחיפה עשוי להיות קל יותר להפועל ב"ש, אם תבצע כמה שינויים בדרך שבה היא משחקת. ראשית, כדי לנסות ולייצר יותר התקפות מעבר (מול בני יהודה היו 2-3 כאלה בכל המשחק), לב"ש אין סיבה ללחוץ את משחק ההגנה של חיפה, אלא כדאי לה להמתין על קו מחצית המגרש. אם תפעל כך, תאלץ את חיפה להיות היוזמת וכך ב"ש תוכל לחטוף כדורים ולצאת להתקפות מעבר, שיביאו לידי ביטוי טוב יותר את היכולות של סבע והסלביינק.
בנוסף לכך, וזה השינוי החשוב ביותר, בכר צריך לתת לבן שהר את חולצת ההרכב, משום ששהר יכול לגרום לסבע והאסלביינק לרדת מדרגה אחת לאחור מבחינת עמדת המוצא שלהם – וזה מה שהם צריכים כרגע. עם שהר חלוץ, האלסביינק מתחתיו (מעל סאבו ואוגו), סבע מימין ומליקסון משמאל – ב"ש תקבל יותר פיזיות במרכז המגרש. השינוי גם יאפשר למליקסון לבוא משמאל, תפקיד אותו הוא יודע לבצע מצוין, ולהחליף מקומות עם האסלביינק, שגם לו נוח לבוא מצד שמאל אל המרכז, עם הפנים לשער. כל אלה, בתוספת הגנה נסוגה, יהפכו את ב"ש ליותר קטלנית ויותר מסודרת.
רף הלחץ בב"ש רק עולה ממחזור למחזור. בשנות האליפות, ב"ש הפסידה את רוב מפגשיה הראשונים בליגה בסמי עופר מול מכבי חיפה, כך שיש שם מי שמקווה כי בעונה שבה הכול הולך הפוך – דווקא הפעם ב"ש תנצח.
מה דעתך על הכתבה?