לא קל להיות מאמן בקבוצה לא עשירה, כזו שאוספת שחקנים פנויים ולא בהכרח בוחרת אותם. אבל כך הן רוב קבוצות ליגת העל וכך גם מכבי נתניה, שתקום במתכונתה החדשה על צוות האימון שלה – ברדה את דראפיץ'.
למי שלא זכה לראות את סלובודאן דראפיץ' השחקן, ניתנת כיום ההזדמנות לצפות במכבי נתניה שלו. דראפיץ' לא היה השחקן המוכשר ביותר אי פעם, אבל הוא כן היה לוחם אמיתי, כזה שלוחץ, כזה שנאבק, כזה שנותן כל מה שיש לו על המגרש. היו לו גם בעיטות אדירות ממרחק, כאלו שהתחרו על תואר שער העונה.
כך הוא מנסה לחנך את הקבוצה שלו כיום, קודם כל לתת כל מה שיש לך בלב על המגרש, אחר-כך כדורגל. בשנה שעברה, כשהצמד לוי את סבע ליהטט בליגה, נתניה הצליחה לייצר נקודות גם בימים רעים של חוסר לחימה ואגרסיביות, כי מסירה אחת של לוי לסבע הייתה מביאה תוצאות. העונה אין לוי ואין סבע, ונראה שלמרות שנתניה ידעה שזה באוויר כל הזמן היא לא באמת הייתה מוכנה לרגע שאחרי. לשמחתם של הצוות המקצועי, סבע נמכר לב"ש כך שניתן היה לקבל בטרייד חלוץ נוסף לסגל, אבל מה היה קורה אם הוא היה עוזב לחו"ל?
דראפיץ הוא מאמן שמבין כדורגל ויודע להתאים את השיטה ליכולות של הקבוצה שלו. הוא עשה את זה בבית"ר וגם הבריק בנתניה. אבל בשני המקרים הללו היו לו כלים טובים מאוד להצליח. העונה יש לו כלים פחות איכותיים. שימו לב מי מלך שערים של נתניה – דודי תירם. השערים של תירם נותנים כרגע לנתניה זמן – זמן להתארגן, להשתפר זמן, להתאים את הקבוצה למצב הקיים. נתניה כרגע מחפשת את דרכה, מחפשת את החיים שאחרי לוי סבע, ואלה חיים קשים.
חגיגות בנתניה. יהיו הרבה כאלו העונה?
מפגש בין שתי צ'ילבות
בעונה שעברה הכלי העיקרי של נתניה היה התקפות המעבר, חילוץ כדור, מסירה לערן לוי, משם לדיא סבע בואך רשת היריב. היום אין לנתניה הכלים לעשות זאת, היום היא צריכה כפול שחקנים בהתקפת מעבר כדי לייצר מצב ואין לה מסיים ברמה של סבע. לייצר מצבים דרך התקפה מסודרת זו משימה הרבה יותר קשה, אז כרגע מצבים נייחים הפכו לפתרון אבל זה לא כלי שאפשר לסמוך עליו.
בעיה נוספת של נתניה היא שהיא לא ידעת להתבנקר. זו לא פילוסופיית המשחק של המאמנים שלה ובוודאי לא הד.נ.א של המועדון. נתניה היא לא קבוצתהגנה, אבל היא נחלשה מאוד כקבוצת התקפה. לכן, היא בעיקר מחפשת את עצמה. לכן, לצד תבוסות היא מייצרת הצגות. היא לא צפויה והדבר הכי קשה למאמן זה שהוא עולה למשחק ולא יודע מה הוא יקבל.
המפגש מול ב"ש הוא מפגש בין שתי צ'ילבות: האחת מנעה עלייה מרעותה, השניה דאגה לירידתה של האחרת. לא תמצאו את מחנות האוהדים משני הצדדים יושבים לקפה סמוך לאצטדיון רגע לפני המשחק , אהבה גדולה אין שם. ההיגיון אומר שנתניה תצטרך להתגונן ולצאת למתפרצות בנסיון להפתיע את ב"ש, אבל מי יוציא אותה באותה איכות כמו שנה שעברה ובעיקר מי יסיים – על כך, בינתיים, אין תשובה.
הקהל בנתניה אוהב לראות את הקבוצה שלו רצה וסוחפת , אבל עלול להתחיל ולראות אותה משחקת באופי שונה העונה. אם התוצאות יהיו סבירות , כמו עכשיו, והמצבים הנייחים ימשיכו להיות כה יעילים אז אולי אפשר יהיה למכור לקהל שזו עונת מעבר, עונת בנייה. אבל, מה יקרה אם התוצאות יהיו קצת פחות טובות והמצב בטבלה לא יהיה מזהיר? במקרה כזה, כמעט בטוח שהשאלה "מה עשיתם עם הכסף של סבע?" תעלה לאוויר.
מה דעתך על הכתבה?