כשעיסא סיסוקו, מגנה הימני של מכבי פ"ת, הגיע להתרשמות במועדון לפני כחודש, לא מעט אנשים הופתעו. ברזומה של הסנגלי-צרפתי הופעות בנאנט, אנז'ה ואמיין הצרפתיות וכמו כן בבארי ובגנואה האיטלקיות, כשרק בעונה שעברה צבר 18 המשחקים ליגה בליגה הבכירה בצרפת
"החוזה שלי נגמר ביוני באמיין ולא האריכו לי אותו. הייתי בלי עבודה במשך ארבעה חודשים. הייתי שומר על כושר ליד נאנט. בפ"ת יצרו קשר עם הסוכן שלי ואמרו שהם מחפשים מגן ימני. רציתי רק דבר אחד: שהחלום שלי לא ייגמר ואוכל להמשיך לשחק כדורגל כי אני אוהב את זה", הוא מספר בראיון מיוחד לספורט1 לקראת המפגש החשוב מול מכבי ת"א באצטדיון המושבה. "היו לי כמה אופציות, אבל לא רציתי ללכת לשחק במדינות קרות. היו לי הרבה אופציות כאלה, כמו למשל מהליגה האוסטרית, אך רציתי מקום שיהיה טוב לאשתי ולבת שלי, שבו גם הן יחיו טוב".
התאכזבת כשלא המשכת באמיין?
"היו לי כמה אופציות בצרפת, אבל בליגה השלישית וזה לא בשבילי. חיכיתי עד סוף אוגוסט, עד סוף החלון, אבל לא מצאתי קבוצה. רציתי להמשיך באמיין, אבל הבוס לא נתן לי עוד חוזה. התאכזבתי כי הייתי בטוח שאמשיך: חידשתי את החוזה בדירה ואת לימודי הבת שלי בבית הספר. החוזה שלי נגמר בסוף יוני ועד אז הייתי בטוח שאמשיך. שבועיים לפני סוף החוזה הודיעו לי שלא אמשיך".
סיסוקו סוגר חודש בישראל ויערוך את משחקו השלישי במדי הקבוצה, כשכבר בשני המשחקים הראשונים הוא הותיר רושם חיובי במלאבס. אבל לדבריו, גם מדינת ישראל הותירה אצל רושם חיובי. "עד לפני חודשיים לא הכרתי כלום. כשקיבלתי את ההצעה, התייעצתי עם כמה שחקנים ששיחקו פה כמו ברנרד איטואה (שיחק בהפועל רמת גן בעונת (2012/13), פבריס פנקראט (שביקר בארץ) וחביב חביבו וז'והאן מרסיאל מהקבוצה שלי. אמרו לי שזו מדינה מצוינת וזה לא מה שכולם רואים בטלוויזיה. רק שהגעתי, הבנתי שברגע שאתה בא לפה, אתה לא רוצה לעזוב".
סיסוקו. ציפה להמשיך באמיין, בסופו של דבר התגלגל לפתח תקווה
חששת מהמצב הביטחוני? היו טילים בדרום כשהגעת.
"שאתה פותח טלוויזיה בצרפת זה נראה כמו בלאגן, וקצת פחדתי להגיע, אבל אחרי כמה ימים פה הייתי בשוק. כולם ברחוב, מטיילים וכו'. החיים פה מעולים. הבנתי שכל מה שראיתי בצרפת היה שטויות. מראים רק מה שרוצים להראות. החיים כאן נפלאים".
איך התרשמת מהמדינה?
"הייתי בפאריס, לונדון ועוד כמה מדינות ולא ראיתי פה משהו שונה. יש דבר אחד שונה וזה איכות החיים, פה בישראל היא אפילו טובה יותר".
למדת כמה מילים בעברית כבר?
"כן, למדתי: קדימה, בוקר טוב, בלאגן, חזק מאוד".
איזה קבוצות הכרת פה?
"הכרתי את הקבוצות שמשחקות בזירה האירופית: הפועל ב"ש מהליגה האירופית, בית"ר ירושלים ששיחקה בליגה האירופית, כמובן מכבי ת"א עם איתי שכטר, מכבי חיפה. יש פה כמה קבוצות טובות".
לא פחדת לרדת ברמה? בכל זאת עברת מצרפת לישראל.
"בשבילי זו לא ירידה ברמה. תן לי מבחינתי רק כדור והכל יהיה בסדר עבורי. לא רציתי להישאר בליגה שנייה בצרפת. זו הרפתקה חדשה מבחינתי, בדיוק כמו ששיחקתי בבארי ובגנואה וגם כאן יש לי מטרה: להעפיל לאירופה עם מכבי פ"ת".
סיסוקו בקדנציה שלו באיטליה. "איכות החיים בישראל אפילו טובה יותר" (Gettyimages)
עברו פה הרבה שחקנים צרפתים בליגה, הכרת אותם?
"הכרתי את רישאר סומא ששיחק פה בשנה שעברה, שיחקתי איתו בגנגאן בגיל 18 וכמובן את חביבו ומרסיאל".
אפרופו חביבו, הגול שלו מול מכבי נתניה גרם להרבה הד תקשורתי. ראית שער כזה?
"זה היה גול מוזר. ראיתי פתאום את הכדור מגיע, ואת חביבו עוזר ללידור כהן ששכב על הרצפה. לא ראיתי גול כזה בחיים שלי (צוחק)".
ידעת שאתה מגיע לשחק עם יוסי בניון? זה השפיע על הבחירה שלך להגיע?
"לא בגלל זה הגעתי, אבל שאתה יודע ששחקן כמו בניון משחק בקבוצה שלך, אתה רוצה לשתף איתו פעולה. אתה אומר לעצמך שאם שחקן כמוהו בקבוצה הזאת, אז היא קבוצה טובה והוא לא הגיע לסתם מועדון. אני לא מכיר הרבה שחקנים ששיחקו בצ'לסי, ליברפול וארסנל. לא כל יום יוצא לך לשחק עם שחקנים כאלה. יש לי הרבה כבוד אליו. עד היום אני מדבר איתו על אח שלי עלי, שהגיע לליברפול שנה אחרי שיוסי עזב. עוד עשר שנים אוכל להגיד לילדים שלי ששיחקתי עם יוסי בניון".
מדברים על מנור סולומון כשחקן הבא של הכדורגל הישראלי, על מעברים לקבוצות גדולות. איך אתה מתרשם ממנו?
הוא שחקן מהטופ. ראיתי הרבה שחקנים צעירים מוכשרים בתחילת דרכם כמו ג'ורדן ורטו שהיה איתי בנאנט והיום בפיורנטינה, פייטרו פלגריני (השחקן יליד 2001 הראשון שכבש בסרייה א') שחתם במונאקו תמורת 30 מיליון יורו. הוא בן 17 והכרתי אותו מהרגע שהוא היה ילד קטן. טאנגי אנדומבלה שהיה איתי באמיין והיום הוא בליון ואפילו קיבל זימון לנבחרת צרפת, ניקולה פפה. כל השחקנים האלה מאוד דומים למנור והוא מזכיר לי אותם. האם הוא צריך לעזוב כבר עכשיו? הוא טוב, אבל זה סיכון. אולי יותר טוב בשבילו לעשות עוד צעד ולעבור לקבוצה גדולה יותר בישראל, לצבור ניסיון בזירה האירופית. ללכת למדינה אחרת עכשיו זה לא קל. הוא בן 19 ואם הוא הולך בשלב כזה למנצ'סטר סיטי או לקבוצות מהסוג הזה זה לא פשוט. זו קבוצה שלא תיתן לו זמן. אולי הוא צריך להישאר פה שנה-שנתיים, להתחשל עוד ואז להגיע מוכן. בשבילי, הקבוצה שהכי מתאימה לו לעתיד היא דורטמונד. זו קבוצה עם הרבה צעירים, ויש שם אווירה של קידום צעירים. כל התנאים שם מדהימים".
"עוד עשר שנים אוכל להגיד לילדים שלי ששיחקתי עם יוסי בניון" (דני מרון)
איך התרשמת מאבי לוזון?
"פגשתי אותו בשבוע הראשון שהגעתי. קצת קשה לי לתקשר בשפה, אבל אני רואה אותו כמעט בכל יום באימון. בצרפת הבעלים לא מגיעים כמעט לאימונים, אבל אבי כל פעם בא ואומר שלום לשחקנים. זה אומר שבאמת אכפת לו מהמועדון ולא סתם הוא הבעלים".
הערב (שבת ב-21:00, ישיר בספורט4), תפגוש מכבי פ"ת, את מכבי ת"א, הקבוצה הטובה בליגה, במשחק חשוב להמשך הדרך. "אני עוד לא מכיר מספיק את הליגה, אבל יודע שהם טובים לפי זה שכשבאתי לפה אלו אחת מהקבוצות שהכרתי ומכירים בכל העולם".
איך זה מרגיש עבורך לפגוש את איתי שכטר איתו שיחקת בנאנט?
"זה מרגיש טוב. היינו חברים טובים בנאנט. הכרתי אותו עוד לפני, שהוא שיחק בסוונזי ושיחק נגד אח שלי עלי שהיה בליברפול. מאז אנחנו בקשר כל הזמן ואנחנו מתעדכנים דרך הרשתות החברתיות. כשהבנתי שאני מגיע לפה, דיברנו ושאלתי אותו לא מעט שאלות, הוא עזר לי. דיברנו השבוע ודיברנו על המשחק. הוא שאל אותי אם אני מוכן וקבענו בסוף המשחק להחליף חולצות. מי ינצח? אמרתי לו שאני".
מה אתה זוכר מהתקופה שלכם ביחד?
"כשהוא הגיע, הייתה קבוצה טובה וגם לאחר מכן היו לו יחסים טובי. הוא באמת שיחק טוב כשהוא קיבל את הצ'אנס. צריך זמן התאקלמות כשאתה עובר לחו"ל. הליגה הצרפתית היא מאוד פיזית. זה לא שאיתי ירד ברמה ובגלל זה הוא לא שיחק, אלא המאמן עשה שינויים. לא חושב שהוא היה הבעיה. כל הקבוצה אהבה אותו כי הוא לא בא עם פוזה. זו הייתה כנראה החלטה של הבעלים ושל המאמן וזה קורה בכל קבוצה. גם אני עשיתי שנה טובה באמיין, אבל החליטו שלא רוצים להשאיר אותי. איתי היה צריך לשחק יותר זמן בנאנט בשביל להתרגל ולהיות טוב יותר, אבל אולי לא נתנו לו זמן. בכל הקבוצות בליגה הצרפתית הראשונה, אתה צריך כל הזמן להיות מוכן לנצל את ההזדמנות הבודדת שאתה מקבל. צריך גם לזכור שהוא הגיע לעמדה של פיליפ ג'ורג'ביץ', שמעמדו היה חזק. ג'ורג'ביץ' היה אחד החשובים בעליית הקבוצה מהליגה השנייה לראשונה עם הרבה שערים וזה לא היה קל. אולי איתי פחות התאים לסגנון המשחק של המאמן. הוא שחקן טוב והוא לא הראשון שעובר מקבוצה לקבוצה או שזה לא מסתדר לו".
שכטר. שומר את החולצה לסיסוקו (ערן לוף)
סיסוקו בן ה-33, נולד בפאריס לזוג הורים סנגליים והחל לשחק כדורגל בגיל 5. לעיסא, שלושה אחים נוספים ביניהם הבלם עלי סיסוקו (כיום בליגה הטורקית) ואחות אחת. "גדלתי בשכונה לא קלה עם הרבה בלאגן. ראיתי כל יום אנשים עושים סמים ועושים פשעים, אבל ההורים שלי חינכו אותנו בדרך טובה. בהתחלה המטרה שלי לא הייתה להיות כדורגלן ורק נהניתי מזה ושיחקתי בשביל הכיף. בהמשך נהיה לי חלום להיות שחקן ולא משנה באיזו מדינה או עיר.
"רק בגיל 25 חתמתי על החוזה המקצועני הראשון שלי בנאנט. עד אז הייתי משחק עם חברים בליגות נמוכות (ליגה רביעית). הייתי צריך לעבוד בעבודות נוספות. היו לי שלוש פעמים בשבוע אימונים ב-19:30 בערב ותוך כדי גרתי אצל ההורים והייתי מחפש עבודות. התחלתי לעבוד כמאבטח בסופר. זוכר שדיברנו על זה שרציתי שהחלום שלי ימשיך ולא משנה באיזו ליגה? זו הסיבה. כל הסיפור של הקריירה שלי מוזר. התחלתי לשחק בצורה מקצוענית בגיל 25, ורק שנה חלפה ופתאום הייתי בנבחרת סנגל ובליגה הראשונה בצרפת".
איך שחקן קופץ מליגה רביעית בצרפת למועדון פאר כמו נאנט?
"שיחקתי בקרקפו מהליגה הרביעית, ופתאום בסוף העונה קיבלתי טלפון מנאנט: 'אתה רוצה לבוא לשחק בקבוצת המילואים? זה לא בשביל לשחק, אלא להיות מעין המבוגר האחראי של השחקנים הצעירים'. אמרתי להם בטח שאבוא. אחרי שמונה חודשים ששיחקתי בליגה הרביעית עם נאנט (הליגה בה משחקת קבוצת המילואים), בחודש אפריל, לקראת סוף הליגה, שני המגנים הימניים בקבוצה הראשונה נפצעו והמאמן התקשר אליי ומאז השאר היסטוריה".
נולדת בפאריס מדוע בחרת לשחק דווקא במדי נבחרת סנגל ולא בצרפת?
"התחלתי לשחק מאוחר וידעתי שיהיה לי קשה למצוא מקום בנבחרת הצרפתית. ידעתי שיש לי יותר סיכוי לשחק בנבחרת הסנגלית. אולי אם המאמן הצרפתי היה מתקשר אליי קודם, הייתי בוחר בצרפת אבל זה לא קרה. בשביל לשחק בנבחרת צרפת אתה חייב להיות לפחות שחקן בליגת האלופות".
על פניו, אחיו של עיסא, עלי, שמשחק במלטיאספור, חווה קריירה מרשימה יותר עם הופעות בליון, פורטו ולנסיה וליברפול. אתה התחלת לשחק בגיל 25, אבל במקרה של אחיך, ציפו מגיל קטן שהוא יגיע לגדולות?
"נתחיל מזה שעלי חתם את החוזה הראשונה שלו בגיל 18 בגוניון מהליגה השנייה. אחרי שנה אחת הוא עבר לשחק בויטוריה סאטובל. תוך חצי שנה קנתה אותו פורטו בחצי מיליון יורו ובסוף העונה קנתה אותו ליון ב-15 מיליון יורו. בשנה אחת הוא עבר מגוניון לליון. כולם דווקא חשבו שאני זה שאהיה השחקן המוצלח יותר במשפחה. אף אחד לא שם את הכסף שלו על עלי. אין מה להגיד, יש לו קריירה מדהימה: הוא היה בליון, בפורטו, ולנסיה וליברפול. זה לא סתם קבוצות ויש לו גם הופעה בנבחרת הצרפתית. הוא הגיע לרבע הגמר עם ליברפול וזכה בתארים גם עם פורטו וגם עם ליון".
היית בפאריס בקיץ בזמן שהנבחרת זכתה במונדיאל. איך היו התחושות?
"הייתה אווירה טובה בפאריס, אבל לא כמו בזכייה ב-1998 שאירחנו את הטורניר. אין לי ספק שהנבחרת של 1998 הייתה טובה יותר. לורן קוסיילני הוא חבר טוב שלי, היינו באותו חדר ששיחקנו בגנגאן. אנחנו שומרים על קשר ורק לפני חודש וחצי דיברנו בטלפון. הוא שמח בשבילי שמצאתי קבוצה בישראל".
"הנבחרת של 1998 טובה יותר" ׁׁׁ(AFP)
מה השתפר בכדורגל הצרפתי שגרם לנבחרת לזכות בטורניר?
"אני חושב שזו העבודה הקבוצתית קודם כל, אבל צריך לזכור שהנבחרת הזו משחקת טוב בסגנון של התקפות מעבר. שולחים כדור לאמבפה, שדוהר במהירות של 100 קמ"ש לכיוון השער ואם יש שחקן אחד שצריך לציין זה הוא. יש לו חלק ענק בזכייה של צרפת".
למרות שמבחינתו הרגע הגדול בקריירה היה העלייה עם נאנט לליגה הראשונה בצרפת ("זו הקבוצה של הלב שלי, הם נתנו לי את הצ'אנס הראשון"), הרגע המתוקשר ביותר היה עלייה לגמר הגביע עם אנז'ה בעונת 2016/17, למשחק בו פגשה קבוצתו את פ.ס.ז' בסטאד דה פראנס. "כל המשפחה שלי הגיעה למגרש, אבל הבעיה הגדולה הייתה שכבשתי גול עצמי והפסדנו 1:0. לצערי זה היה הגול המכריע והוא גם נכבש בדקה ה-90. הרגשתי נורא, אבל בהמשך התאוששתי. הוכחנו לכל צרפת שאנז'ה הקטנה יכולה להפתיע. לא המשכתי בסוף העונה ועברתי לאמיין, אבל זה לא היה בגלל זה (צוחק)".
איך הייתה החוויה לשחק במשחק כזה גדול?
"אתה מסתכל על כל האנשים במשחק והאווירה. באותו רגע כל הקריירה שלי וההתחלה המאוחרת עברה לי מול העיניים. אמרתי לעצמי: התחלת לשחק בגיל 25, ופתאום בגיל 31 אתה משחק בגמר גביע. יש שחקנים שמתחילים את הקריירה בגיל 17 ולא זוכים כל הקריירה להגיע למעמד כזה. שמרתי על דרקסלר וזה היה קשה. מבחינתי, אם אני צריך לקחת חולצה של שחקן, זה לא יהיה ניימאר או אמבפה, רק דרקסלר".
המאמן הכי טוב שאימן אותך?
"ג'אנפיירו גספריני. היה לו הרבה ניסיון והוא הביא את גנואה להצלחה. ראינו גם בשנה שעברה שהוא לקח את אטלנטה לליגת האירופית".
השחקן הכי טוב ששיחקת איתו?
"קאלידו קוליבאלי הבלם מנאפולי וסאדיו מאנה. שיחקתי איתם בנבחרת הסנגלית".
השחקן הכי טוב ששמרת עליו?
"זלאטן איברהימוביץ'. לא חושב שצריך להסביר. מתי שפאריס סן ז'רמן צירפה אותו היה הייפ גדול בליגה הצרפתית. הוא לא רק שחקן כדורגל, אלא גבר משוגע".
בגיל 33, מה המטרות להמשך הקריירה?
"בשבילי, אם אוכל לסיים את הקריירה כמו יוסי בניון, שבגיל 38 הוא עדיין משחק טוב, זה המודל. אם תהיה לי הזדמנות לשחק פה עוד 4-5 שנים בארץ אעשה זאת. לסיים קריירה בנאנט? היה לי חלום כזה שהייתי בלי חוזה. עכשיו שאני חושב על הכל, המטרה שלי היא לסגור מעגל ולקבל תפקיד בנאנט לאחר הפרישה".
זלאטן. "גבר משוגע" (AFP)
מה דעתך על הכתבה?