הפצצה המתקתקת: ההחלמה של מכבי חיפה חייבת להתחיל ביציע

אוקטובר 2015 – מכבי חיפה מנצחת 0:4 את הפועל עכו, אבל במקום לחגוג את הניצחון עוסקים בכרמל ביחס של הקהל לשחקנים ובעיקר ליוסי בניון שספג קללות מהקהל.

האירוע התפתח והתגלגל למכתב התראה לפני תביעה, שהגיש עורך דינו של בניון לאחד האוהדים שתקף אותו באמצעות הפייסבוק. משבר מהסוג הזה לא קל לנהל, אך בסופו של דבר את האחריות לקח ה"בוס" ובשיחה עם בניון (כך על פי הפרסומים באותה התקופה) שכנע אותו לרדת מאותה התביעה כצעד בונה אמון מול הקהל, מה שאמור היה להעניק קצת שקט תעשייתי לקבוצה.

את האכזבות המתמשכות של מכבי חיפה כבר ניסו לנתח מכל זווית – גם הנהלת הקבוצה וגם כל מי שמביט מבחוץ. את החידה, כיצד שחקנים שמתקשים להעביר פס אחד כמו שצריך במדים הירוקים, כובשים בצרורות במקומות אחרים ניסו לפתור בכל מיני דרכים, אבל לדעתי, אם רוצים למצוא משל אמיתי לבעיה, מוצאים אותו באותו סיפור עם בניון.

לא קל לנהל משבר מהסוג הזה. יוסי בניון (ערן לוף)

קשה להבין על מה יצא קצפם של אותו "קומץ", כפי שאוהבים לכנות אותו, ומדוע הם החליטו למרר את חייו של אחד מגדולי השחקנים של המועדון. היו שמועות על כך שהוא מנסה לצמוח כסוכן שחקנים על גבה של הקבוצה, שמועות על מעורבות שלילית בחדר ההלבשה… כך או כך, אלו היו רק שמועות לא מבוססות ולא מתפקידו של הקהל לקחת חלק אקטיבי כל כך בענייניים מהסוג הזה.

אם רוצים למצוא את האנטיתזה למכבי חיפה של השנים הרעות, ניתן למצוא אותה במודל שבנה ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב: הקהל, שהיה מעורב הרבה יותר מדי בעניינים שבהם רק ההנהלה והצוות המקצועי צריכים לעסוק (ראה ערך אבי נימני), זז צעד אחורה (יחד עם התקשורת כמובן) והשקט התעשייתי אפשר לכל אחד מהצדדים במערכת להביא את הפוטנציאל שלו לידי מיצוי – שחקנים, מאמנים וגם הקהל.

הניסיון של מכבי חיפה לקנות שקט לטווח הקצר מול האוהדים התפוצץ לה בפרצוף. מותר לקהל למחות ואפילו לשרוק בוז אחרי הפסד, אבל להתנכל אישית לשחקן, או לנהוג כלפיו באלימות (גם אם "רק" מילולית) בכל מרחב שהוא  – זו חציית קו אדום. התגובה היחידה שבה היתה צריכה מכבי חיפה לנקוט היתה יישור קו עם בניון והבהרה ברורה שהיא תעמוד לימינו. כל עוד הוא שחקן של המועדון יש להנהלה אחריות כלפיו והיא הייתה צריכה להיות רגישה הרבה יותר ממנו לכל גילוי של אלימות.

חציית קו אדום. אוהדי מכבי חיפה (מאור אלקסלסי)

לספורט יש דינמיקה משל עצמו. כשקבוצה לא מצליחה, ככל שהיא גדולה יותר וככל שיש לה יותר אוהדים, הלחץ גובר וקשה לה יותר לצאת מהמשבר. מועדונים גדולים נבחנים בשקט שהם יודעים להעניק לשחקנים שלהם בתקופות כאלה, גם אם זה כרוך בעמידה מול אותו "קומץ" שבדרך כלל אין לו גיבוי אמיתי מול שאר הקהל. לאורך השנים, מועדונים שידעו להציב קווים אדומים לאוהדים שלהם, הצליחו על הדשא הרבה יותר ממועדונים שניסו לקנות שקט לטווח קצר.

אותה מכבי של ג'ורדי קרויף צילמה אוהדים והעבירה למשטרה תצלומים של כל מי שהדליק אבוקה או נהג באלימות. היא ידעה שבטווח הקצר קל יותר לטמון את הראש בחול, אבל בטווח הארוך אוהדים אלימים, שאף אחד לא מנסה להרתיע ולרסן אותם, הם סכנה אמיתית למועדון.

בהפועל תל אביב בכדורגל של תאומים וסגול הבליגו על שירי "עידוד" נוראיים", אפילו התקרית שבה קוון התעלף כתוצאה מפגיעת חפץ שנזרק לעברו עוררה תגובה מוזרה של "מעולם לא שמעתי על אדם שהתעלף בגלל שזרקו עליו טרופית". עד שבסופו של דבר אותה אלימות כוונה כלפי אלה שבמשך שנים הבליגו עליה. המצב הידרדר עד לאותה הפגנה מול המשרדים של סמי סגול, אותו אחד שהביא את הקבוצה למקומות שאיש מאוהדיה אפילו לא העז לחלום עליהם. זה כבר הביא את סגול להחלטה לעזוב. מכאן, קבוצה שהיתה לא פחות מאימפריה, הידרדרה עד לליגה הלאומית, עם אפשרות די סבירה לחזור לשם בעונה הבאה.

בטווח הארוך אוהדים אלימים הם סכנה אמיתית למועדון (דני מרון)

במכבי חיפה, התהליך דומה. הנהלת הקבוצה העדיפה לקנות שקט לטווח הקצר, ואותם אוהדים יוצאים כעת נגדם באופן אישי. מי שלא טיפל בחור הקטן שהופיע בשן, יצטרך בהמשך לעקור אותה – טיפול הרבה יותר כואב.

אז נכון, זה לא קל ומעטים האנשים שהיו מקבלים את ההחלטה הנכונה בזמן אמת, אבל אם במכבי חיפה רוצים לצאת באמת מהמשבר שפוקד אותם, הם צריכים למנף דווקא את ההחלטה של אותו "קומץ" לצאת אישית מול יעקב שחר. רוב האוהדים של מכבי חיפה מבינים היטב כיצד ייראה "היום שאחרי" אם הוא יחליט לעזוב. זו הזדמנות מצוינת ואולי האחרונה של שחר לנטרל את הפצצה המתקתקת הזאת שהורסת לו כל חלקה טובה במועדון, גם אם זה יגבה ממנו ומהקבוצה שלו מחיר בטווח הקצר. ההחלמה של מכבי חיפה, אם תגיע, לא תתחיל על כר הדשא, אלא קודם כל ביציע.

הכותב הוא סמנכ"ל שיווק בבית ההשקעות אקסלנס ובקסם