היום שאחרי: הפועל באר שבע צריכה להתחיל את העבודה על העונה הבאה

ג'יי קיי רולינג, מחברת ספרי המכר "הארי פוטר" היא אולי הסופרת היחידה שהפכה למיליונרית, לפני קצת יותר משנה התראיינה דווקא על הימים של טרום ההצלחה, על הנפילות על הכישלונות. אמש הגיע "היום שאחרי" בהפועל ב"ש, ההפנמה, ההכרה וההבנה שזהו, אין אליפות ויתרה מזו יש כישלון ואנחנו רק בדצמבר.

כך אמרה רולינג: "לדעת שהפכת חכם וחזק בעקבות מפלה משמעותו שאתה לעולמי עד בטוח ביכולתך לשרוד. לעולם לא תכיר את עצמך באמת או את החוזק של מערכות שלך, עד שמצוקה של ממש תשים אותך במבחן. ידע כזה הוא מתנה של ממש, על אף שנרכש בכאב, והוא שווה יותר מכל תעודה שקיבלתי בחיי, הכישלון הפשיט אותי מכל מה שהיה לא הכרחי או חיוני. הפסקתי להעמיד פנים שאני כל דבר מלבד מי שאני".


הבוקר, הוא בוקר שונה בטרנר. אם לפני כמה ימים עוד היו אופטימיים בלתי נדלים שהאמינו שעדיין אפשר לחזור למאבק האליפות גם הם הגיעו אמש (שלישי) לשלב ההכרה שזה נגמר. המשימה של כל מי שמנהל את הפועל באר שבע הופכת להיות היום עוד יותר קשה משום שהם צריכים להעביר חצי עונה בגרבג' טיים, וזו משימה מאוד מאוד קשה. אבל, כמו שאמרה רולינג, מהנקודה הנמוכה הזו באר שבע יכולה בהחלט לצמוח. יש לה את הזמן לבדוק היכן טעתה ובעיקר יש לה את הזמן לתקן לעונה הבאה בלי לחץ, בלי פאניקה.



התוצאה שאומרת הכל (דני מרון)


עכשיו הזמן לבנות את הקבוצה הבאה או לפחות לנסות. אלו בדיוק הרגעים שהמועדון הזה צריך מהלכים תדמיתיים, פסיכולוגים ומנטליים גם כלפי חוץ וגם כלפי פנים. זה הזמן שאלונה ברקת צריכה להשמיע את קולה לאוהדים ולכל המערכת.


המפגש אמש היה סיפור העונה של הפועל באר שבע, למרות ההכנות מדוקדקות. השיחות על הכבוד והדירבון של האוהדים, זה היה משחק קל מכבי תל אביב. איביץ' אפילו לא היה צריך להתאמץ כדי לנצח את האלופה היוצאת. ואני לא אומר זאת מתוך זלזול, אלא מתוך מציאות.


באר שבע עשתה אתמול את כל מה שהיא עושה כל העונה  – זאת אומרת טועה טעות חמורה ששווה גול ליריב כמעט בכל משחק, במשחקי החוץ לא מסוגלת לחזור מפיגור וכשהיא סופגת ראשונה היא גם מפסידה ואתמול כל הכללים התקיימו. באר שבע ספגה הראשונה מטעות איומה, אחר כך בכר הימר כדי לחזור למשחק, איביץ' ידע שהשחקנים שלו יחלצו כדורים במרכז המגרש ויצאו למתפרצות ומשם יגיע השער השני שיגמור את המשחק.


הכל ברור הכל צפוי, מכבי תל אביב עשתה את מה שהיא עושה כל העונה וכך גם באר שבע.


הרבה גבות הורמו לנוכח ההרכב של איביץ', אבל הוא ידע שאופוואדו ויונתן כהן עובדים יותר קשה במשחק הלחץ מאשר שכטר ועטר ומשם הוא גם קיבל את השער הראשון, ידע שעטר ושכטר יהיו מועילים יותר כשב"ש תרצה להשוות. איביץ' קרא את ב"ש כמו ספר פתוח, זה היה קל עד כדי מביך.



אפילו לא התאמץ כדי לנצח. איביץ' (אריאל שלום)


ב"ש יכולה להתעודד מתגובת הקהל שלה אמש, לאחר התבוסה, חיבוק חם מהיציע, הרבה קולות שפויים ברשתות החברתיות אבל גם לא מעט ליכלוך ורפש שכרגע מתגמד ביחס לרוב המוחלט שתומך. לא ראינו מחזות של גירוש השחקנים לחדרי ההלבשה, לא קריאות משפילות מהאוהדים, אלו רגעים שהשחקנים והמועדון צריכים לנצור, להעריך ולמנף אותם קדימה, אבל גם לזכור שלא לעולם חוסן.


אז מה צריכה עכשיו לעשות הפועל באר שבע לקראת החצי השני של העונה? היא צריכה להחליט איך היא רוצה להראות בעונה הבאה. גם אתמול ברק בכר השתמש בשתי שיטות המשחק שהוא הכי אוהב, פעם עם שלושה בלמים ופעם עם שלושה קשרים באמצע. הבעיה שכרגע אין לו סגל שחקנים שמתאים לשיטות הללו אין לו שחקני כנף טהורים אין לו מספיק קשרי אמצע איכותיים ואין לו שחקן שיכול לשחק גם כקשר אחורי וגם כבלם כדי לאפשר לבכר להחליף שיטות תוך כדי משחק ומבלי לערוך חילוף כפי שהוא נהג לעשות בשלוש השנים האחרונות.


כבר בחלון ההעברות הקרוב באר שבע צריכה לבצע שינויים שיסייעו לה בבניית הקבוצה לעונה הבאה, אליניב ברדה עובד שעות נוספות מול סרטי ה-וידאו כדי לחפש שחקנים מתאימים, כאן צריכה להיות נקודת הפתיחה לעונה הבאה.


אוגו יכול לחזור לשיאו או שמיצה עצמו? ויטור יכול לחזור להיות בלם איכותי או שהפציעה הכריעה אותו? הרבה שאלות פתוחות. המשימה השנייה לשמור על הבית, כדי שתתחיל מנקודת פתיחה חיובית את העונה הבאה היא חייבת לשמור על המבצר שלה מכל משמר, לאבד כמה שפחות נקודות ובוודאי להפסיד מעט ככל האפשר. אחרי שאיבדה את נכס ההרתעה של היריבות אסור לה לאבד את הקסם של טרנר, זה נכס שקשה יהיה להחזיר אותו.


ויש את הגביע. נכון שאם באר שבע תזכה במקום השני ובגביע המדינה מישהו עוד עלול לחשוב שהאלופה לא נכשלה, לקחת את הגביע זה יכול להיות בונוס יפה ומנחם, אבל אסור שזו תהיה המטרה החדשה של העונה הזו, אסור להגדיר אותו כך אחרת עלולה באר שבע לקבל עוד סטירה מצלצלת, עוד נפילה מנטלית והכל בעונה אחת.


"זה פשוט בלתי אפשרי לחיות מבלי להיכשל במשהו, אלא אם אתה חי כל כך בזהירות שמוטב שלא היית חי בכלל – ובמקרה כזה, ברירת המחדל שלך היא כישלון", אמרה רולינג, השאלה מה אתה עושה איתו ואיך אתה מגיב אליו.