אין ספק ששנת 2019 תיזכר בהפועל באר שבע להרבה מאוד שנים קדימה ובשורה התחתונה אתמול נפל דבר. בצורה כזו או אחרת, איבדה הקבוצה הדרומית את הבעלים הכי חשוב שלה והכי משמעותי שלה מיום היווסדה.
בעונה שבה שום דבר לא הולך לאלופה היוצאת, זה הדבר האחרון שהיה חסר לה. מבחינת כל מי שקשור להפועל באר שבע, ברקת הייתה אי של יציבות וכעת הצונאמי לבטח יטלטל את המועדון. נכון, ברכת אומנם הבטיחה ששום דבר לא ישתנה, אבל לכולם ברור שמה שהיה הוא כבר לא מה שיהיה.
המבחן הגדול הוא כמובן לא כעת, אלא בקיץ הקרוב כשברקת כבר תהיה חברת כנסת. מבחינה חוקית, היא כבר לא תוכל להתעסק בענייני הקבוצה ואני מכיר מעט מאוד אנשים שמוכנים לתת עשרות מיליוני שקלים לאדם אחר שינהל בשבילם עסק כשלהם אין אפשרות להשפיע.
המשימה של אסי רחמים תהיה קשה מאוד. לא רק בגלל העובדה שאין לו את הגב של אלונה, אלא גם כי כעת הוא צריך לחשוב איך בקיץ הוא יוכל לשכנע שחקנים בכירים שאין שינוי בהפועל באר שבע, שזו עדיין אותו מועדון יציב ,חזק ועשיר. זו תהיה משימה לא פשוטה.
נדמה שאמש ירד המסך על תקופת הזוהר של באר שבע והעתיד ללא ספק לוט בערפל. 12 שנים ניהלה ברקת ביד רמה את המועדון והביאה אותו לפסגות שמעטים חשבו שהיא מסוגלת להגיע אליהן. הגברת הראשונה של הכדורגל נקשרה למועדון, לעיר ולנשיה והפכה לחלק בלתי נפרד מדרום הארץ.
בסופו של דבר, לכל אדם מותר לעשות את מה שטוב לו (אבשלום שושני)
בסופו של דבר, מותר לכל אדם לעשות את מה שטוב לו. ברקת הסבה כל כך הרבה אושר לכל כך הרבה אנשים בדרום, ואת זה מוקירים כל אחד ואחד מאוהדי הפועל באר שבע, הם לא ישכחו זאת. כעת צריך לומר לברקת תודה ובהצלחה.
עם זאת, ברקת צריכה גם לחשוב על העתיד של המועדון, של הבייבי שלה. על פי הבנתי, בני משפחתה מעורבים בניהול הקבוצה, אבל לא יהיו מעוניינים לנהל אותה באופן מלא בעצמם. התקופה הקרובה תהיה משמעותית לעתיד המועדון.
ראשית, ברקת השאירה דלת פתוחה. עד שלא תיבחר לכנסת, היא יכולה להחזיק גם בזכויות הניהול. האפשרות שבה מפלגת "הימין החדש" לא תעבור את אחוז החסימה קיימת, אם כי נמוכה, ובמקרה כזה ברקת תחזור לתפקידה, אך עם הרבה פחות אנרגיה ואכזבה אישית. האפשרות הסבירה יותר היא שלקראת הקיץ, אם ברקת נכנסה לכנסת והבינה שהתפקיד הציבורי מצא חן בעיניה, היא תצטרך למצוא רוכש למועדון.
עם כל הכבוד לאליפויות, תמיד זוכרים את הסוף (דני מרון)
הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות למועדון כדורגל זה חוסר יציבות ניהולית. זהות הבעלים הבא כמובן לא ידועה, כי העניין עוד לא רלוונטי. אבל יש דבר אחד שמשפחת ברקת חייבת לזכור – בחיים תמיד זוכרים את הסוף. אוהדי הפועל באר שבע זוכרים את התואר הראשון מאז אותן אליפויות בשנות ה-70 של המאה הקודמת, אי שם בסוף שנות ה-90 ואת הבעלים אלי להב שתחת ניהולו באר שבע זכתה בגביע, אבל הוא השאיר עם עזיבתו חורבן אמיתי וההיסטוריה ממש לא זוכרת אותו לטובה.
ברקת עשתה דברים עצומים למועדון, לקבוצה ולעיר, אבל היא צריכה לדאוג ולהבטיח את העתיד של הקבוצה כי בסופו של דבר, גם היא רוצה שההיסטוריה תזכור אותה לטובה.
מה דעתך על הכתבה?