ברקת הגיעה כדי לזכות בקצת שקט, אבל דרכה בב"ש תסתיים

 מי שהתרגל בשבע השנים האחרונות למשחקי עונה מרתקים, מותחים ויצרים בין הפועל באר שבע למכבי תל אביב, קיבל אתמול מנה קטנה מאוד ממה שהתרגל.

העובדה שמכבי תל אביב כבר זכתה באליפות ובאר שבע בעונה בינונית למדי, לא השאירה הרבה למשחק הזה. ובכל זאת, מכבי תל אביב רצתה שוב לנצח את האלופה היוצאת ובאר שבע רצתה להיות הראשונה שמנצחת את האלופה החדשה. הנתונים הסטטיסטיים של המשחק מראים עליונות ברורה של מכבי תל-אביב, אבל בעיניי היא עליונות מעט אופטית.

מכבי תל אביב איימה הרבה מאוד פעמים על השער של הפועל באר שבע, אבל רוב רובם של האיומים הגיעו מטווחים גדולים. בכר ידע שעם הרכב הטלאים שיש לו וכנראה שגם עם הרכב חזק יותר הוא לא יכול למנוע ממכבי תל אביב לאיים על השער, אז לפחות ניסה והצליח לגרום לכך שכמעט כל האיומים יגיעו ממרחק רב וכך אכן היה. רוב הבעיטות לא היו למסגרת, ואלה שכן לא היו ממש מסוכנות.

בכר. כל האיומים הגיעו ממרחק ולא סיכנו את ב"ש (דני מרון)

שלושה שחקנים בבאר שבע ראויים לציון בעיניי. כבר שבועות ארוכים שאני כותב כאן שתומר יוספי חייב לקבל הרבה יותר הזדמנויות, ואתמול הוא היה השחקן שרץ הכי הרבה על המגרש, השקיע 100% ויותר ובנוסף סייע רבות לשיר צדק בסגירות מהאגף השמאלי. טוב יעשה בכר אם ימצא את הדרך להעניק ליוספי הרבה יותר דקות משחק.

השחקן השני ניב זריהן. לא היה לו אתמול משחק גדול, לא הבריק בהתקפה ולא כבש, אבל הראה תכונה שספק אם מישהו האמין שקיימות אצלו. אמש הוא שיחק כמגן שמאלי, תפקיד שבוודאי זר לו מאוד, אבל הוא שיחק עם הרבה מאוד אחריות, הרבה מאוד נחישות והעובדה שהאגף הזה היה נעול היא הרבה בזכותו. בעיניי ההופעה אתמול הרבה יותר חשובה לקריירה שלו מאשר עוד גול או בישול, כי הוא הוכיח אתמול שהוא התבגר ומסוגל להיות חלק חשוב מקבוצה.

השחקן השלישי הוא מרואן קבהא. נכון, הוא לא מבריק ולא טכני בצורה יוצאת דופן, אבל יש לו נשמה גדולה, מחויבות אינסופית ואתמול הוא שוב הוכיח שהוא נכס להפועל באר שבע.

יוספי. ראוי לעוד דקות משחק משמעותיות (דני מרון)

אבל אין ספק שמה שעניין את כולם יותר מכל זו אלונה ברקת. בשבוע שעבר תהיתי מה תהיה ההשפעה של תוצאות הבחירות, או ליתר דיוק מידת התמיכה של העיר באר שבע בברקת , והכישלון בבחירה לכנסת השאיר אותה די מצולקת. ברקת אישה מצליחה, שמציבה מטרות ומשיגה אותן, ולי באופן אישי היה ברור שהיא תגיע למפגש מול מכבי תל אביב, בעיקר מאינטרסים אישיים. ברקת ידעה שאם תיעדר מהמשחק, כמות הטלפונים שתקבל תהיה גדולה מאוד ובימים האלה היא רוצה שקט – והופעה ממרומי היציע עם פנים חתומות ומבט זועף תספיק כדי לפחות להעניק לה עוד כמה ימים של שקט.

נכון, ברקת ציפתה למספר קולות כפול ממה שקיבלה בבאר שבע. אולי זו התמימות שבה, כי מי שהגיעה לבירת הנגב כשהקבוצה הייתה בליגה השנייה עם מעט מאוד שאיפות והרבה מאוד בעיות, הייתה מעט "תמימה" כשחשבה בזמנו לקחת תארים, אבל התמימות הזו הובילה את באר שבע לתקופת זוהר שלא ידעה כמותה וכעת התמימות הראתה גם את צידה השני.

אוהדי באר שבע צריכים להבין, בעיניי אלונה ברקת סיימה את חלקה בכדורגל הישראלי וזה רק עניין של זמן עד שזה יהפוך רשמי ומוחלט, והלוואי ‏ואוכל את הכובע. אז יגיעו אלה שיאמרו שגם אם התקציב יירד הוא יישאר גבוה, אבל מדובר בפיקציה. תקציב השנה הבאה ברובו הוא נגזרת מהשנה שעומדת להסתיים והירידה בתקציב היא בעיקר לנוכח שחרור צפוי של שחקנים וככל הנראה הרבה פחות טעויות שהביאו לפיצויים תוך כדי העונה. בעוד שנתיים, אם ברקת עוד תהיה פה, התקציב ימשיך לרדת כי חוזים גבוהים כבר לא יחתמו.

ברקת. גם אם תישאר למרות הכל, התקציב צפוי לרדת משנה לשנה (דני מרון)

הגעה לאירופה הופכת כעת להיות קריטית לעתיד המועדון, לטובת מציאת רוכש חדש וניצחון על מכבי חיפה יקרב את הפועל באר שבע מאוד לכך. חג שמח.