נגיד שקוראים לכם אוהד לויטה. הייתה לכם עונה נהדרת בין הקורות, אולי הטובה ביותר בקריירה. דחקתם את השוער הלאומי אריאל הרוש לקצה הספסל, הרגשתם שהפועל באר שבע מתאימה לכם כמו כפפה ליד.
לאות הוקרה על מתיחת האיברים המוצלחת, האריכו לכם את החוזה. נתנו לכם להרגיש כמו רוני מוסקוביץ', השוער האלמותי מימי האליפות העליזים של אמצע שנות השבעים. שוער ראשון שאין שני לו. מחליפו, אבנר מסיקה, היה שוער לגיטימי ובחור ממושמע. מעולם לא הפסיד את יום הצילומים לפוסטר הקבוצתי.
תנסו לחדור מבעד לסיבי האפודה של אוהד ואולי תצליחו למשש אצלו את הדופק. ואולי לא. הוא בחור מופנם, שוקל מילים. אין לו "מקורבים" פעילים ו"בסביבתו" שומרים על זכות השתיקה, תמיד. יותר קל לדובב דג בורי מאשר את לויטה.
אוהד לויטה. איך זה מרגיש? (מאור אלקסלסי)
ביום שארנסטאס שטקוס עלה בחכתה של אלונה וחתם לשנתיים, נפתח עוד פרק בסאגת השוערים של הפועל באר שבע. לפני שנה גיא חיימוב הלך לישון במחנה בפולין כשוער ראשון והתעורר בבעתה כשנודע לו ששטקוס סיכם את תנאיו בטרנר, במה שהתברר מאוחר יותר כסיכום על הקרח. חיימוב הרגיש כמו שוער שחטף בין הרגליים, וגם באר שבע לא ממש הייתה מוכנה כשהתחילו לזרום אליה ידיעות על תנועת המובילים מבית משפחת חיימוב ביישוב עומר לכיוון הרי הכרמל.
אתם זוכרים, אחרי הפרידה הצורמת מחיימוב החתימו את יאניס אנסטיס, רק כדי להבין שאין שוער בשער. ללא הכנה ראויה, חטף השוער היווני חמישייה מדינאמו זאגרב ועשה בושות. דודו גורש, שכבר תכנן את היום שאחרי הרחקת הכדורים מאזור הסכנה, גויס למילואים. אחר כך החתימו את הרוש, וכשדודו עבר לבית"ר, הנחיתו בטרנר את לויטה. עכשיו תורו של שטקוס לסגור את הפינה. ועל זה נאמר: שוערים ללא הפסקה.
ערב היציאה למחנה האימונים בפולין, יש לברק בכר שלושה שוערים בכירים ושני שוערי אימון מקבוצת הנוער. לויטה ושטקוס יתחרו על האפודה הראשונה בגדנסק, הרוש ישאר בארץ וימתין להתפתחויות. בזמנם החופשי מומלץ לחברי המשלחת הבאר שבעית לקפוץ לסיור במספנות גדנסק, אולי יזדמן להם לשמוע הרצאה על פועלם של לך ואלנסה וחבריו בארגון "סולידריות".
יאניס אנסטיס. זוכרים אותו? (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?