ברוך דגו פרש: "שברתי עבור אוהדי מכבי ת"א את הרגל, עברתי שם סיוט"

אחרי 22 שנות קריירה במהלכה זכה באליפות ובחמישה גביעי מדינה, ברוך דגו הודיע הערב (שלישי) על פרישה מכדורגל בגיל 37. "לאור הפציעות הקשות שעברתי, הגעתי למסקנה שזה הזמן הנכון ביותר עבורי להתחיל את פרק ב' בחיי", אמר הקשר בראיון שהעניק לתוכנית הספורט של 103FM.


הצעד הבא: "תחום האימון? אולי, אני צריך לראות. עשיתי קורס מאמנים, אני לומד והולך להשתלמויות ואצטרך לראות. אם זה יתאים לי, אלך על זה. אני לא יודע האם אני רוצה לאמן. אני במחשבות מאוד גדולות על מה הכיוון הטוב ביותר עבורי. יכול להיות ניהול מקצועי, מחלקות נוער, אני בשלב של לבדוק ולראות. יש לי את כל הניסיון והתעודות, אבל עדיין לא התחלתי להתעניין. אני אמור לשבת עם עירוני אשדוד בקרוב ואני מקווה שזה יסתדר".


רגע השיא שלו בקריירה: "הכי צרוב לי זה הצמד נגד אייאקס בשלב הבתים של ליגת האלופות, זה משהו בלתי נשכח. לפעמים אני יושב בבית ורואה את ערוץ גולד, הילד שלי אומר לי 'אבא זה אתה'. המשחק הזה מרגש אותי. זה לגמרי המשחק שהייתי בו במקומות הכי גבוהים והכי מרגשים".


על אוהדי מכבי תל אביב: "מה שעברתי שם, זו התקופה הכי קשה שלי בקריירה וכולכם יודעים את זה. זה היה סיוט וכולם מכירים אותו. היה לי קשה לדבר על זה פעם, אבל היום אני לא מתבייש. ספגתי נהמות וקללות מכל הסוגים. אני לא רוצה להגיד שזה כולם כי יש למכבי קהל מדהים, אבל היה שם קומץ. הייתי במכבי חמש שנים, זה לא בא ברגל, והסיוט החל בשנה האחרונה לאחר הפרשה עם אבי נמני".

 "הסיוט החל בשנה האחרונה לאחר הפרשה עם אבי נמני" (דני מרון)


ההתמודדות עם הנהמות: "זה בא מהאוהדים של מכבי תל אביב, הקבוצה שלי, זה הדבר שהכי כאב לי. שברתי את הרגל עבורם והשתדלתי לייצג את המועדון על הדשא בנאמנות גדולה. היו פה ושם גם נהמות מאוהדי קבוצות אחרות, אבל זה פחות הזיז לי כי למדתי להתגבר ולהיות חזק. אתה מתאמץ ונותן את כל מה שיש לך עבור האוהדים שלך, מביא את הקבוצה לבמה המרכזית, ופתאום הקומץ הזה עושה את מה שהוא עושה. בסופו של דבר הוא גם ניצח וגרם לכך שאני לא אהיה במכבי תל אביב.


"אני חושב שהיה יותר קל לאותם אוהדים ללכת לכיוון הזה, כי הגעתי למועדון בסדר גודל כזה ופתאום תוך שנתיים או שלוש הייתה לי השפעה מאוד גדולה. היה לקומץ הזה קל ליפול על אותו ילד. הטעות שלי הייתה שהייתי טוב מידי. אם זה היה קורה לי היום, הייתי יורד מהמגרש. הייתי עושה משהו קיצוני בשביל שיבינו את גודל הדבר שקרה שם. כיום אני חושב שזה קיים פחות, אבל עדיין קורה. המצב הרבה יותר טוב, באמת, אך כמעט כל ילד אתיופי עובר את זה בסיטואציה כזו או אחרת".


על אחיו מסאי שמונה למאמן קריית שמונה: "הרעב שלו והצניעות – זה סוד ההצלחה. הוא כל הזמן רוצה ללמוד, להשתפר ואין רגע שהוא לא חושב מה הוא צריך לעשות בשביל להיות הטוב ביותר. הוא מזכיר לי אותי כשחקן ואני נמצא מאחוריו ועוזר לו במה שאני יכול עם הניסיון שלי. אני בטוח שהוא יצליח ויגיע רחוק".