דני אחי הוא ה"אשם" בחיידק שנקרא מכבי נתניה. הוא הדביק אותי ואני הדבקתי את קובי", משחזר רונן עמר, קצין הביטחון של מכבי נתניה, בשיחה שפורסמה היום (ראשון) באתר הרשמי של המועדון לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
דני ז"ל, האח הבכור לבית משפחת עמר, התגייס לחיל הים בנובמבר 1984 בעיצומה של מלחמת לבנון הראשונה. הוא שירת כתותחן חרטום על ספינת דבור ובנוסף היה גם החובש. ב-17 בפברואר נחטפו בלבנון שני חיילי צהל, פינק ואלשייך, במסגרת המאמץ לאתרם ולמנוע את הברחתם, הוטל על הדבור של דני לחסום יציאה של כלי שיט לים באזור צור. הדבור ירה לעבר מספר סירות שניסו לצאת וכתגובה נפתחה מהחוף אש לעברם. מספר רב של קליעים נחת בים אבל אחד מהם היה קטלני, זה שאחריו החיים השתנו. בסיטואציה לא הגיונית בכלל כדור ניתר על המים, שינה כיוון ועלה מעלה בדיוק לעמדה בה דני הוצב בחרטום. הפגיעה הייתה מיידית וקטלנית, דני נפגע בעורק הראשי במפשעה ואיבד דם רב ומהר, מה שגרם למותו תוך ארבע דקות. הוא היה בן 19.5 בלכתו.
איך מתמודדים עם אובדן של אח, עד כמה היית קרוב אליו?
אתה וקובי אחיך ידועים באהבתכם הגדולה למכבי נתניה, דני היה שותף לה?
"אפשר בהחלט לומר שהאהבה למכבי נתניה היא בזכותו. דני אחי "אשם" בחיידק הזה שנקרא מכבי נתניה אצלי ואצל קובי. הוא הדביק אותי ואני הדבקתי את קובי. עד היום חברים ביציע מזכירים לי איך נסעו עם דני במוניות שירות לבלומפילד, לפ"ת ולכל המגרשים בארץ".
יצא לכם ללכת יחד למשחקי כדורגל?
"בטח. הזיכרונות הכי יפים שלי ממכבי נתניה, אני מדבר על תחילת ה-80, אליפויות ושמחות רבות, את כל זה עברנו ביחד. אני שמח שאת השנים הכי יפות בהיסטוריה של מכבי נתניה הוא זכה לחוות".
יש רגע איתו שאתה זוכר במיוחד?
"הכי זכור לי המשחק האחרון שהיינו יחד, משחק בית נגד מכבי פ"ת או ביתר ת"א אני לא בטוח, מה שכן תוצאת הסיום הייתה 1:1 מגול של רוני לוי. הלכנו ברגל מהבית ביהודה הלוי, אספנו חבר וראינו ביחד את המשחק האחרון שלו. בשבוע שאחרי, דני נהרג. זה "זיכרון מכבי נתניה" שלי איתו שלא אשכח לעולם".
השנה יום הזיכרון ויום העצמאות יהיו במתכונת שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים, מה דעתך בנושא?
"אני חד משמעית בעד המתכונת שהוחלטה. ברור שעדיף היה לו היינו יכולים, כל עם ישראל, להגיע ולכבד בבתי העלמין אבל אנחנו בתקופה מיוחדת, פעם ראשונה שסכנה כזו מרחפת מעלינו ואל לנו לקחת סיכונים. צריך לזכור שיש הורים מבוגרים רבים, הצפיפות היא בלתי נמנעת ולא כדאי לקחת סיכונים. אז השנה נבכה בבית, נזכור כל אחד בדרכו אבל זה חד פעמי, נתגבר ונמשיך הלאה".
איך אתה והמשפחה מתכוונים להעביר את היום הזה בהתאם להנחיות המחמירות?
"אנחנו במרתון של מפגשים וירטואליים. אזכרה של בית ספר איתמר, מפגש שיצרו החברים של דני בערב, ולמחרת מפגש שיצרו חברים מחיל הים. למרות השנים שעברו, חברי הילדות של דני ואנשי חיל הים ששירתו איתו אף פעם לא השאירו את המשפחה לבד. גם השנה נהיה איתם והם איתנו, גם אם לא נפגשים פיזית".
מה היית אומר עכשיו למשפחות בסטטוס דומה?
"המשפחות התמודדות עם השכול כל יום, כל השנה, ולאו דווקא ביום הזיכרון. עבורנו השכול הוא חלק מהחיים ואנו לא צריכים את יום הזיכרון בכדי לזכור, אנחנו זוכרים תמיד. לכן, חשוב שנדע לוותר הפעם על ביקור בבית העלמין, חשוב שנשמור על החיים כדי שנוכל להיפגש בע"ה כולנו בשנה הבאה".
מה אפשר לאחל לך?
מאחל לכל עם ישראל ולאחיי, אוהדי מכבי נתניה, חג עצמאות שמח ומזכיר לכולם ש"לעולם לא נוותר עד שנשוב ונשחזר…".
נכתב על ידי טוהר חלפון, האתר הרשמי של מכבי נתניה
מה דעתך על הכתבה?