"בודדים יודעים שאני, אלי דואן, שהייתי כדורגלן מוכר ואהוב בליגה הלאומית במכבי רמת עמידר ושמשון תל אביב, חי היום מ-2000 שקלים לחודש מהביטוח הלאומי. אני, שהייתי כוכב בכדורגל, נותרתי בלי כלום. אני לא מספר עד כמה קשה לי. יש לי פגיעה בעין שמצריכה פעם בחודש זריקה ותרופות שעולות כ-900 שקלים . אני לא רעב, ויש לי עוד מעט חיסכון שלא מהכדורגל שאותו אני שומר ליום שחור. אני נעזר בשתי האחיות שלי וילדיהן לארוחות שישי-שבת והחגים. אם תהיה לי תעסוקה ועבודה שאוכל לבצע, אקבל אותה באהבה".
אלי דואן יחגוג ביום ראשון את יום הולדתו ה-66. הוא נולד בישראל להורים שעלו מטריפולי ויש לו שתי אחיות ושני אחים. המשפחה התגוררה בשכונת נווה יהושע ברמת עמידר. חייו לא היו סוגים בשושנים כבר מגיל צעיר מאוד. "הייתי בן 3 או 4 כשאבא שלי נפל על הגב, הוא אושפז במוסד בפתח תקווה. אני זוכר את עצמי כילד קטן צועד ברגל מרמת עמידר עם אמא לבקר אותו. לא היה כסף לנסוע באוטובוסים. אבא הלך שם לעולמו כעבור שנים ואני שהייתי בן זקונים לא זוכר הרבה איתו מהילדות שלי. אמא שלי סופיה לא התחתנה שוב, עבדה בעיריית רמת גן. היא הייתה משכימה בארבע לפנות בוקר ועובדת מלבד בעיריה במשק הבית וככובסת. היום אני מתגורר בבית של אמא שלי ז"ל ברחוב הירדן".
הרומן שלו עם הכדור החל כמו אצל כולם – ברחוב. "הייתי ילד-כדור. מלבד שעות השינה, הכדור היה צמוד אלי לכל מקום, הייתי הולך עם ההקפצות. הייתה לי יכולת אתלטית גבוהה, הלכתי על הידיים למרחק של 500 מטר ויותר. הצטיינתי בכדורסל, טניס שולחן וכל ענפי הכדור. אלוף ההיאבקות גד צוברי ניסה לצרף אותי לתחום, אבל הכדורגל היה האהבה הגדולה שלי".
בגיל 10 הוא פגש את אבי כהן ז"ל במשחקי שכונה. "בשנות השישים, היה נהוג לקיים משחקי שכונות במגרש הכדורגל של רמת חן. שיחקתי נגד אבי כבן משכונת סלמה ג' וקבוצות משכונות נוספות באזור. הגעתי בזכות זה למכבי תל אביב, אבל הפסקתי כי לא היה אז את הכסף להגיע במספר אוטובוסים לאימונים ולמשחקי השבת בבוקר".
הבחירה הטבעית שלו הייתה מכבי רמת עמידר. "הגעתי אל המאמן ראובן כהן, חלוץ העבר של הפועל רמת גן. שיחקתי מעט בנערים, כהן העלה אותי לקבוצת בנוער וגם שם שיחקתי מעט".
ואז אשר בלוט מעלה אותך לקבוצה הבוגרת.
"רמת עמידר שיחקה ב-1972 בליגה א', הליגה השנייה. בלוט העלה אותי בגיל 15 וחצי לבוגרים והספקתי לשחק עונה אחת לצדו של ויקי פרץ ז"ל, שאחריה הוא נרכש על ידי מכבי תל אביב. הייתה לעמידר קבוצה טובה שהתאימה לעלות לליגה הלאומית".
במגרשה של עמידר הייתה ירידה ועלייה. איך היה לשחק עליו כדורגל?
"אני לא הרגשתי במיוחד את הירידה, או העלייה. אהבתי יותר לשחק בשטח עם העלייה, כי הקבוצות משחקות עליו יותר פתוח, ההגנה יותר פרוצה, ולי כקשר התקפי היה קל יותר לשחק".
בעונת 1974/75 דואן היה שותף להעפלה של עמידר לליגה הלאומית. "זו הייתה עונה גדולה וקרב משולש בליגה א' דרום עם הפועל יהוד וראשון לציון. הקדמנו את יהוד בנקודה אחת. שלמה פלץ היה האיש שעזר לעלות עם 15 גולים".
מי זה רוג'ר מור של עמידר?
"היה לעמידר בלם מהגדולים בכדורגל הישראלי, משה רוזנר ז"ל שגדלתי עליו כנער ושיחקתי איתו. הוא היה בלונדי, גבה קומה ודמה לכוכב הקולנוע הנערץ אז רוג'ר מור. רוזנר היה הסמל והמנהיג של מכבי עמידר".
משה רוזנר, "רוג'ר מור" הישראלי
את השירות הצבאי עבר בשלישות ברמת גן. אחר כך קיבל הצעה ממכבי תל אביב, כבר היו לו הסכם וחוזה עם המנהל חיים "לייבו" לייבוביץ'. "מנהלי מכבי תל אביב עקבו אחרי ברוב המשחקים, היה לי הסכם סגור. הם רצו אותי אחרי שוויקי פרץ הגיע אליהם, ראיתי חלום שעומד להתגשם, אבל המו"מ מול מנהלי עמידר לא הסתיים בחיוב. זה אולי הפספוס הספורטיבי הגדול של הקריירה שלי, מכבי תל אביב הייתה אז כמו ריאל מדריד".
עמידר חזרה לליגה א' אחרי עונה אחת בלבד בלאומית. "הגענו לליגה בה שיחקו השמות הגדולים – ויקי פרץ, אבי כהן, שלום אביטן, עודד מכנס, דוד לביא, רומנו ודמתי. ראשי רמת עמידר הביאו רכש גדול בינוני, במקום לצרף שלשה שחקנים בכירים. ירדנו מהמקום האחרון יחד עם בני יהודה והפועל חדרה".
אוהדים הגיעו לבית אימך, דחפו לה שטרות של דולרים?
"הייתי הדבר הבא של הקבוצה. ויקי פרץ סיפר לי כי לקראת המשחק נגדנו, הטקטיקה הייתה איך לסגור אותי ואז המשחק שלנו גמור. כסף לא היה במועדון, אוהדים בעלי יכולת היו באים אל אמא שלי הבייתה ודוחפים לה שטרות של 100 או 200 דולר, ואמא לא הבינה מה הדבר הזה".
ב-1978/9 עמידר חזרה לליגה הבכירה ("עונה התקפית מצוינת שלנו, סיימנו במקום השני ועלינו מהארצית יחד עם הכח רמת גן והפועל פתח תקווה"), ובעונה שלאחר מכן החל מסע שכמעט נגמר בזכייה בגביע. "סיימנו במקום ה – 11 בתוך מאבקי ההישרדות. בגביע זה היה מסע לא פשוט עד הגמר. העפנו את הפועל חיפה בשמינית בפנדלים אחרי הארכה. ניצחנו את מכבי חיפה ברבע 0:1 ובחצי הגמר הדרמטי ניצחון בהארכה ופנדלים על בית"ר ירושלים, 3:4. בפנדלים יעצתי לשוער שלנו שלמה נורדמן לא לזנק ולתפוס פינה כנהוג. אמרתי לו להיות על הכדור עם העיניים. נורדמן עצר שלושה פנדלים שהעלו אותנו לגמר הגביע ברמת גן נגד הפועל כפר סבא". בגמר עמידר הובסה 4:1.
כעבור שנה הגיעה עמידר לחצי הגמר ונוצחה 1:0 על ידי הפועל תל אביב. באותה עונה היא ירדה שוב, אבל דואן זוכר משחק ליגה אחד נגד אותה הפועל תל אביב שהסתיים בצורה מוזרה. "בדקה ה-90 פרצתי לבד מול בז'רנו, עברתי אותו ולפני שבעטתי לרשת החשופה נשמעה שריקת הסיום. המשחק הסתיים ב-0:0".
וכאן אנחנו חוזרים לפן הכלכלי. הסתדרת ברמת עמידר?
"קיבלתי ממש פרוטות, תמיד טענו שאין כסף במועדון. בפגישות השכר אמרו לי שאקבל כך וכך, ממש בלי חוזים חתומים. כלכלית מעמידר לא ראיתי שום דבר. שחקנים כמו אריה מזרחי שעבר למכבי תל אביב ואחרים עשו מהלכים נכונים. הכותרות בעיתוני הספורט עיוורו אותי, חשבתי שהכדורגל הוא לנצח. עשיתי טעות כשעזבתי את עמידר לקבוצות קטנות כמו מכבי יבנה ושמשון תל אביב. זה כמו לעבור מהמעברה לשיכונים הצפופים. כותרת כמו 'דואן שיגע את לוד' או 'דואן הדבר הבא של עמידר' חשתי שכל עם ישראל קורא, אבל ללכת למכולת זה לא הספיק".
מכבי רמת עמידר בשנות ה-70. אלי דואן כורע רביעי משמאל
כפי שדואן עצמו אמר, רמת עמידר לא הייתה התחנה היחידה בקריירה שלו. "היו חייבים לי כסף ולא שילמו לי. היו בעיות מול ההנהלה, שאמרה לי לקבל את כרטיס השחקן אלי, לוותר על החוב הכספי. עברתי תחילה למכבי יבנה, ומשם לשמשון תל אביב בחוזה ארוך טווח".
מה היה בשמשון תל אביב?
"אחרי עונה וחצי, ללא ידיעתי ובקשתי, העבירו את כרטיס השחקן שלי לקבוצת בית"ר רמלה, תחת המאמן הנפלא מיקי שיינפלד, שוער העבר של הפועל פתח תקווה. שיינפלד היה מאמן ענק, בן אדם נפלא שחבל שלא השתמשו בכישורים שלו במועדונים הגדולים".
הקבוצה המאוחדת עמידר והכח רמת גן נעלמה מהנוף. "ידעתי שהאיחוד לא יצליח. באופן כללי, היכן שאין כסף גדול אין קיום. המגרש עם הירידה עדיין קיים, נראה שיקימו עליו מגדלי מגורים. יש במגרש סיפורים היסטוריים בלי סוף, עד שהכול נגמר".
דואן עם כדורגלן עבר אחר של הקבוצה ליאון קונסטנטינובסקי, שהלך לעולמו באוקטובר 2021
אתה לא נשוי. כואב את ההתנהלות לבד?
"הכרתי באמצע שנות השמונים בחורה הולנדית בשם אליזבת, התאהבתי בה, עזבתי בחורה ישראלית איתה יצאתי. התחתנתי איתה והתגוררנו לסירוגין בישראל והולנד. אליזבת לא הצליחה להביא איתי ילדים לעולם, הנישואין התפרקו, המנטליות הישראלית הכריעה ביום שהתגרשנו, חזרתי הבייתה לרמת עמידר. לא התחתנתי שוב, לא הקמתי משפחה. עצוב לי, כי כל אחד מבקש לעצמו זוגיות, להיות אוהב ונאהב. ככל שהזמן עבר, התבגרתי והחשק להתחתן עבר לי, גם הכדורגל נגמר לי ופרשתי קרוב לגיל 30 . היום, במבט לאחור אני מתחרט על שלא השקעתי בלימודים כמו חבריי ועל ההתנהלות שלי באופן כללי" .
