האם מינויו של אייטור קראנקה למאמן מכבי תל אביב יכול היה לצאת לפועל בעידן ג'ורדי קרויף? סביר להניח שהתשובה לכך שלילית, כי בנו של יוהאן קרויף, שעובד כיום כמנהל הספורטיבי של ברצלונה, חיפש בעיקר אנשי מקצוע המזוהים עם הסגנון הקטלוני וההולנדי, בעוד הבאסקי הוא ההיפך המוחלט. למעשה, הוא סוג של "אויב" – אחד האנשים המזוהים ביותר עם ז'וזה מוריניו, עוזרו ויד ימינו של הפורטוגלי במהלך הקדנציה שלו בסנטיאגו ברנבאו בתחילת העשור הקודם, ושותף מלא וחשוב בזכיה באליפות ב-2012 על חשבון ברצלונה בעונתו האחרונה של פפ גווארדיולה על ספסל בלאוגרנה.
אז, לפני כ-10 שנים, הוגדר קראנקה ככוכב עולה באימון, ולא במקרה. היה לו בסיס מצוין, שהונח עוד כאשר התחיל את דרכו כבלם צעיר באתלטיק בילבאו אהובתו. את צעדיו הראשונים הוא עשה בהדרכת יופ היינקס, אשר שינה לדבריו לחלוטין את השקפת העולם במועדון. "היינו רגילים לסגנון האנגלי, אבל היינקס הביא שיטה אירופית עם כדורגל טכני ופחות ישיר", נזכר לימים הבאסקי. זה היה הדדי, כי כאשר מונה היינקס למאמן ריאל מדריד ב-1997, הוא ביקש מפורשות להחתים את חניכו לשעבר. אולי קראנקה לא היה באנקר בהרכב המועדון המלכותי בעונתו של הגרמני ולאחר מכן בעידן ויסנטה דל בוסקה, אבל יש ברזומה שלו שלוש זכיות בליגת האלופות, ובגמר מול ולנסיה במאי 2000 הוא אף השלים 90 דקות על הדשא. קראנקה לא היה כוכב, אבל התאפיין בהבנה טקטית משובחת, ידע לסתום כל חור בהגנה במידת הצורך ובלט כבר אז כמי שעשוי להפוך בבוא העת למאמן בעצמו.
חבריו ידעו על כך, ומוריניו קיבל עליו המלצות חמות מאוד כאשר מונה בסנטיאגו ברנבאו ב-2010. קראנקה עזב את ריאל עוד ב-2002, חזר לבילבאו, תלה את הנעליים ב-2006 ועבד בהמשך בהתאחדות כמאמן הנבחרת עד גיל 16, אבל ההצעה לשוב למדריד קסמה לו מאוד. לואיס פיגו וקלארנס סיידורף דיברו בשבחו עם המיוחד, והחיבור באמת היה פנטסטי. קראנקה היה אחראי על האימונים, הגה חילופים רבים במשחקים וההרמוניה עם מוריניו הייתה נהדרת בכל קנה מידה במשך שלוש שנים. עזיבתו של המיוחד סימלה גם את סוף דרכו בקבוצה, כי קרלו אנצ'לוטי הביא בקיץ 2013 צוות משלו, אבל זה דווקא התאים מאוד לבאסקי מבחינת העיתוי. הוא הרגיש בשל לפתוח קריירה עצמאית ולנסוק לגבהים גם ללא מוריניו. לו מישהו היה מספר לו אז כי לא יגיע לאף מועדון גדול בעשור שחלף מאז, וייאלץ לנדוד לישראל על מנת לשקם איכשהו את הקריירה, ייתכן שהוא לא היה מאמין לתסריט העגום הזה.
בשלב מסוים, נדמה היה כי זה יהיה אחרת. בנובמבר 2013 קיבל קראנקה את תפקידו הראשון כמנג'ר מידלסברו, כאשר מוריניו התקשר אישית לבעלים סטיב גיבסון ושיכנע אותו להמר על עמיתו. בורו הייתה שקועה אז בתחתית הליגה השנייה, זקוקה נואשות למישהו שיכניס אנרגיות חדשות ויושיע אותה, והבאסקי ענה על ההגדרה. הוא שינה את הכל, הציל את הקבוצה מירידה, הצעיד אותה למאבקי צמרת בעונה שלאחר מכן וגם באנגליה השתכנעו הפרשנים שמדובר בפוטנציאל להפוך לאחד המאמנים הצעירים המובילים בתבל.
"אני מנהל את השחקנים כפי שז'וזה לימד אותי במדריד. הסוד הוא לשמור על כולם מאושרים, כי שחקן מאושר עובד טוב יותר. הייתי שחקן בעצמי ואני יודע בדיוק למה הם זקוקים. כולם שווים, אין שחקנים מועדפים והם יודעים את זה. אני תמיד מדבר עלינו בלשון רבים – אנחנו קבוצה ולא כבודדים. אני דורש מכל אחד לעשות את המקסימום ונהנה לראות אותם משתפרים", אומר הבאסקי.
אולם, האם זה באמת היה המצב אצל מוריניו בריאל? הפורטוגלי ידע לגבש את השחקנים סביבו בפורטו, בקדנציה הראשונה בצ'לסי ובאינטר, אבל דווקא בסנטיאגו ברנבאו משהו השתבש בגלל הלחץ העצום, ומאז נתפסים יחסי האנוש עם השחקנים כנקודת התורפה שלו – הוא עלול לזרוק אותם מתחת לגלגלי האוטובוס בכל רגע נתון, לבקר אותם פומבית ולהשתמש בהם כתירוץ במקום לקחת את כל האש על עצמו כפי שנהג לעשות בתחילת הקריירה. וככל שחלף הזמן במידלסברו, התברר כי בעיות מסוג זה מאפיינות גם את קראנקה. לצד פרפקציוניזם ונחישות, הוא עשה לעצמו שם של עקשן ושתלטן, ולא הסתדר עם אנשים רבים מדי.
בשלהי 2014, למשל, נאלץ עוזר המאמן קרייג היגנט, סמל המועדון ואחת הדמויות הנערצות ביותר בקרב האוהדים, להתפטר בגלל פיצוץ עם קראנקה. הרקע היה נעוץ בסירובו של היגנט להעניק לבוס גיבוי אחרי התנהלות לא הולמת כלפי שופט באחד המשחקים. "לצערי, לא היה ניתן לגשר על הפערים. התחלנו ברגל ימין, אבל בשלב מסוים עלינו על מסלול התנגשות. לא היינו מסוגלים לעבוד ביחד", הסביר בדיעבד היגנט. תקרית מתוקשרת נוספת התרחשה בתחילת העונה הנוכחית כאשר הקשר הגנאי אלברט אדומה ביקש לעזוב את המועדון לאור סכסוך מתמשך עם המאמן. הוא שוכנע להישאר, והשניים מצאו דרך להסתדר, אך המשקעים נותרו.
העסק הגיע לשפל מיוחד במינו במרץ 2016, כאשר קראנקה ביקר בחריפות את שחקניו בתקשורת אחרי מספר תוצאות מאכזבות. הקבוצה רצה חזק בצמרת והייתה מועמדת לעלייה, אבל המשבר הקטן עשה את שלו והבאסקי הקפיד לטעון: "היריבות רוצות לנצח יותר מאיתנו". המתח בחדר ההלבשה עלה והפסד דרמטי ברותרהאם גרם לקראנקה הכועס להעליב ולהשפיל את חניכיו. בתגובה, הם כינסו ישיבת חירום סודית ללא המאמן כדי לדסקס את המצב. כאשר שמע על כך, זימן קראנקה את כולם לאסיפה משלו ושם יצאו העניינים מכלל שליטה. הבאסקי עזב בטריקת דלת, תוך שהוא מודיע: "אינני רוצה לאמן אתכם יותר".
זה יכול היה להיות הסוף, כי העוזר סטיב אגניו ניהל במקומו את משחק הליגה הבא נגד צ'רלטון, אבל ההדורים יושבו איכשהו וקראנקה חזר לתפקידו כדי להיות חלק ממסע העליה לפרמיירליג. בליגה הבכירה, הציגה הקבוצה מאזן הגנתי טוב מאוד, אבל התקשתה מאוד בהתקפה, וגם זה מאפיין את קראנקה. יש שיגידו כי מדובר בהקבלה נוספת למוריניו, כי העורף תמיד מקבל אצל הבאסקי עדיפות על פני היצירתיות, הוא מעדיף לשמור על רשת נקיה מאשר להבקיע. כך קבעה מידלסברו שלו את שיא כל הזמנים בליגת המשנה עם תשעה משחקים רצופים ללא ספיגה, אבל האוהדים עדיין היו מתוסכלים לעתים קרובות מהטקטיקה הזהירה עם חלוץ בודד. במקרה אחד, נכנע קראנקה לחץ הציבורי, פתח במערך 4-4-2 עם שני שחקני חוד מובהקים, הפסיד והתגרה במסיבת העיתונאים: "האוהדים צריכים להיות מרוצים למרות ההפסד, כי זה מה שהם ביקשו". הציניות הזו אופיינית מאוד לקראנקה, שאוהב להוכיח את צדקת דרכו.
בסופו של דבר פוטר קראנקה ממידלסברו במרץ 2013, כאשר במאזנה היו 19 שערי זכות בלבד ב-27 משחקים והיא דורגה מתחת לקו האדום. עם זאת, היו בקדנציה הלא יציבה הזו גם לא מעט הישגים והבאסקי קיווה למנף אותה על מנת להתקדם לליגה הספרדית. בפועל, זה ממש לא קרה – הוא נשאר אי שם במעמקי ליגת המשנה האנגלית. נוטינגהאם פורסט גייסה אותו בתחילת 2018 כאשר נקלעה בפעם המי-יודע-כמה למשבר, וקראנקה היה שותף למהפכה גדולה בסגל באותו קיץ, רק כדי לעזוב בטריקת דלת בתום שנה בלבד בתפקיד לאור חילוקי דעות קשים ובלתי פוסקים עם ההנהלה ועם חלק מהשחקנים.
אחרי שהמתין שנה וחצי לאתגר חדש, מונה קראנקה למנג'ר ברמינגהאם סיטי בקיץ 2020, קיבל חוזה לשלוש שנים, אבל התפטר כבר במרץ 2021 אחרי רצף מחפיר שהותיר את הקבוצה בסכנת ירידה ממשית. "קראנקה קיבל את ברמינגהאם במקום ה-20, ועזב כשהיא במקום ה-21", ציינו בלעג בעיתון המקומי. לא רק קראנקה יודע להיות ציני.
בתום ההרפתקה הזו, לא היו קראנקה וסגנונו רלוונטיים יותר גם בליגת המשנה באנגליה, וההבטחה התפוגגה לחלוטין. הוא הגשים את השאיפה הישנה לעבוד בספרד כאשר הוזעק לפתע לנסות ולהציל את גרנאדה באפריל האחרון, אבל לא עמד באתגר – האנדלוסים ירדו במחזור הנעילה הדרמטי. גם בליגה השניה הדברים לא הסתדרו כמתוכנן בגלל היעדר מחץ בחוד, לא ענו על הציפיות שהיו אולי מוגזמות וקראנקה פוטר בנובמבר. "אני מצטער שלא נתנו לנו זמן, לא הייתה סבלנות לפתח את הפרוייקט", הוא טען והדגיש כי נותרו לו חברים רבים בעיר, אבל מעטים הם האוהדים שהזילו דמעה על לכתו. הקדנציה הקצרה דירדרה עוד יותר את תדמיתו.
אז בגיל 49, קראנקה כבר לא ההבטחה הגדולה והזכרונות מהעבודה בריאל מדריד כבר לא טריים. יש לו קורות חיים נהדרים כשחקן, ולא בכל יום מגיע לעבוד בישראל כוכב שהניף שלוש פעמים את ליגת האלופות. הוא שאב המון מהיינקס ומדל בוסקה, והחברות ההדוקה עם מוריניו הייתה נהדרת ונותרה בעינה. אולם, כמאמן עצמאי הותיר קראנקה רושם פרובלמטי, לא מיצה כלל את הפוטנציאל גם אם היה כזה, ואופיו הנוקשה גרם לאינספור סכסוכים עם שחקנים ומנהלים.
העקשנות והנטיה לסגנון מבוקר והגנתי מזכירים את ולאדן איביץ', ולכן השינוי על הקווים במכבי תל אביב יהיה אולי קצת פחות דרסטי, אך זה לא בהכרח לטובה. מעבר לכך, ברור כשמש כי קראנקה לא השלים עם מיתוגו כמאמן כושל ורואה במשרה בתל אביב קרש קפיצה אפשרי בחזרה לליגות בכירות יותר. אם וכאשר תגיע הצעה כזו, הוא לא יהסס לארוז את המזוודות מיידית. בניגוד לגרנאדה, סביר שאין לו נכונות לבנות פרוייטים ארוכי טווח.
מה דעתך על הכתבה?