שתי תוצאות 0:0 וחמישה שערים בחמישה משחקים הקפיצו פה לאנשים את הפיוזים. תרגיעו. לא מדובר במשהו יוצא דופן בכדורגל הישראלי, להיפך. 11 תוצאות 0:0 ב-19 מחזורים (פחות שני משחקים) זה אפילו נמוך יחסית לעשור האחרון. ב-2014, 2016, 2017 ו-2019, היו 16 תוצאות תיקו 0:0 ב-19 המחזורים הראשונים, אנחנו במגמת ירידה בשלוש השנים האחרונות, מגמת ירידה משמעותית.
גם 40 תוצאות תיקו ב-19 מחזורים, כ-30 אחוז מהמשחקים זה אולי עלייה מהעונות האחרונות, אבל היו עונות (2016/17 ו-2018/19) שהיו יותר תוצאות תיקו. נו, בטח תגידו, אלה עונות אליפות של הפועל באר שבע. הגדולות היו מחוץ למשחק. שטויות, אין לזה שום חוקיות. מקרה.
אנחנו חוזים בעונה סטנדרטית במושגים אירופיים. שלוש קבוצות מעל הליגה, בטח שמתחילה קצת להתרומם ותחתית שמתחילה להבהיק. הבעיה היא תודעתית: הציבור לא ערוך לזה. קבוצות כמו הפועל פתח תקוה ובני יהודה עם בסיס אוהדים רחב, מדשדשות בליגה הלאומית, הפועל חיפה לקחה פה אליפות לפני 24 שנים, מכבי נתניה לקחה תואר ראשון בשבוע שעבר אחרי 40 שנה, אבל עד אז פירקה כל מה שזז. יש פה יותר מדי אימפריות שצמחו ונפלו, שאנחנו פשוט רוצים ליגה שוויונית, בועטת, איכותית, וכרגיל מפנטזים על משהו בלתי אפשרי. אנחנו ב-2023, לא ב-1983.
הסיפור של הליגה הזו הוא דווקא אימון. שש הראשונות בטבלה הן קבוצות שלא החליפו מאמן. כן, זו לא טעות. מכבי תל אביב אמנם החליפה אבל לא ביוזמתה והמאמן לא התפטר בגלל הישגים דלים, הוא הלך לכסף גדול. זה יוצא מן הכלל שלא מעיד על הכלל. בין 8 האחרונות, רק הפועל חדרה לא החליפה מאמן, וגם זה בעירבון מאוד מוגבל. לאורך זמן, וזיו אריה בהפועל קטמון או רן בן שמעון במ.ס אשדוד, הן ההוכחות המובהקות לכך: קבוצה תצליח לצבור נקודות, לשחק כדורגל אטרקטיבי ולהביא קהל, רק אם לא תכנס לסחרור של החלפת מאמנים. לא כל קבוצה צריכה לנהוג כמו ארסנל עם ארסן ונגר או אוקזר עם גי רו, שהחזיקו 20 שנה בתפקיד, אבל אפשר לתת למאמן ראוי מושכות להוביל מועדון, ולא לשלוט במועדון דרך המאמן.
בניגוד למקובל לחשוב, יש מאמנים סבירים מאוד בכדורגל הישראלי, אבל הסבלנות כלפיהם היא אפסית. שקט בגזרה הזו תאפשר למאמנים לשחק כמו שהם מבינים, ולא כפי ששעון החול מורה להם.
התוצאות העגומות של אתמול – שכאמור לא מחדדות שום תופעה – הן אות אזהרה לאלה שרוצים לצמצם את הליגה. ככל שהליגה תהיה קטנה יותר, סכנת הירידה לקבוצות גדולות ואטרקטיביות תהיה גדולה יותר, והכדורגל יהיה משמים יותר. זו לא עונה להישען עליה בסמגרת החישובים האינטרסנטים, כפי שעונת 85/6 – שבה סיימו 4 הגדולות בארבע המקומות הראשונים ורצו כולן לאליפות (שהוכרעה בדקה ה-86 של המשחק האחרון) – לא הייתה צריכה לגרום לקברניטי הכדורגל לרוץ לשיטת פלייאוף שדי נטרלה את הרגש ממאבקי ההכרעה ועשתה בהם הפרד ומשול.
ובתוך השיממון הזה בולטת לה בשבועות האחרונים בית"ר ירושלים שאתמול, מול יריבה נחותה, סגרה עניין מהר מאוד, בזכות שתי הגבהות מדויקות. היכולת של יוסי אבוקסיס להיות ורסטילי בסגנון המשחק, חשובה מאוד כשאתה מגיע למועדון כמו בית"ר ירושלים, שנמצא כרגע מרחק של 4 נקודות או ארבעה משחקי גביע מאירופה, אחרי שהיה לפני חצי שנה רחוק הרבה פחות מנסיעות לחורה, ערערה וירוחם, במסגרת ליגה ג' מחוז דרום.
בשולי הרנסנס של בית"ר חייבים להדגיש: למרות שהיא ממוקמת שישית, רחוק שנות אור מהצמרת, בית"ר מייצרת שערים קבוצתיים כמו קבוצת צמרת. עד היום כבשה בית"ר 24 שערים מבושלים, כמו מכבי חיפה והפועל באר שבע, כשרק מכבי תל אביב כבשה 29 שערים מבושלים, יותר מכל קבוצה בליגה. ההבדל הוא ששלוש הקבוצות האחרות כבשו הרבה יותר שערים מבית"ר ירושלים, כך שיוצא ש-77 אחוז מהשערים שכבשה בית"ר היו כתוצאה ממסירה לגול. זה נתון מדהים, וזה כל הכיף.
מי שכמובן בולט בעניין הוא ירדן שועה, שבישל כבר 12 שערים ב-19 משחקים, קרוב מאוד לשבירת השיא בעונה שנמשכה פחות משנה (הייתה פה פעם עונה כפולה שנמשכה שנתיים), קרוב מאוד ממש לניתוץ השיא שעומד על 17 שערים (גילי ורמוט, עונת 2009/10), כשהוא עד כה עם הכי הרבה בישולים אי פעם יחסית לתקופה, ויש לו מספר בישולים זהה למספר הכיבושים של מלך השערים, שזה בכלל הזיה.
אין ספק כי ירדן שועה הוא אחד הישראלים המובילים בכדורגל הישראלי העונה. יותר מזה, אין ספק שהוא אחד השחקנים הטובים בישראל. הסיכוי שהוא יהיה בנבחרת בכינוס הקרוב במרץ, שואף לאפס. הסיבה: שירותו הצבאי הקטוע.
בישראל יש חוק בלתי כתוב (לא מוגדר בתקנון, באמת), "חוק קלדרון" נקרא לו, לפיו שחקן או מאמן שלא השלים שירות צבאי מלא, לא יכול להיות בנבחרת. היו כמו מיני חריגים שהשלימו שירות לאומי או עבודות למען הקהילה. זה פתרון נחמד, אבל זה לא גורף. היום, כששחקנים בני 18 יוצאים לקריירה בחו"ל, ושחקנים מהמגזר הערבי שלא משרתים בצה"ל – מבחירה של צה"ל עצמו – משחקים בנבחרת, ההנחיה הזו מטופשת. שחקן כדורגל שרצה לשחק כדורגל אבל לא קיבל מעמד של ספורטאי מצטיין או פעיל (כשכמות הכדורגלנים שמקבלת מעמד כזה היא זניחה), והחליט לצאת מהצבא כדי להגשים את עצמו, לא שונה מעשרות אלפי מועמדים לשירות בטחון שעושים זאת מסיבות שונות, החל מתורתם-אמונתם ועד לאי התאמה. הנוהג הזה חייב להיפסק: אפשר להחליט ששחקן לא מתאים לנבחרת חברתית, משמעתית, מקצועית, אבל ההנחיה האנכרוניסטית הזו, בשעה שצה"ל שמח להיפטר מעודפים, חייבת להתבטל. כן, גם במשמרת של השר מיקי זוהר. אין בזה שום זילות של סמלי המדינה, יש פה הגיון בריא.
שועה לנבחרת, ויפה שעה אחת קודם.
ראיתם את הגול השני אתמול של מ.ס אשדוד? אלטון אקולטסה, זה שהקפיץ בעקב מעל בלם של באייר לברקוזן בדרך ליתרון סנסציוני של הפועל באר שבע בליגה האירופית, עשה תרגיל הטעייה מושלם, מסר ליעקב בריהון שהמשיך ימינה וזקריה מוגיס, עוד שחקן מקסים, נעץ פנימה.
מ.ס אשדוד זו תופעה הזויה. קבוצה נמצאת במקום החמישי, משחקת כדורגל אטרקטיבי כבר שנים, מביאה זרים צעירים ומוכשרים, גם מוכרת אותם. הקבוצה מנוהלת, מתוקצבת, ואין לה קהל. יש אצלה איזה גדילה קטנה ולא משמעותית ביציע בשבועות האחרונים, שנובעת בעיקר ממה שקורה בכדורגל בעיר.
שתי הקבוצות האשדודיות האחרות, שקמו כמחאה או כהחזרת עטרה ליושנה – עירוני אשדוד והפועל אשדוד (אלה שקוראים להם בטעות אדומים אשדוד) – מדשדשות ימיהן. הקהל מגיע אליהן פחות ופחות, ואשדוד, העיר החמישית בארץ, שבונה עכשיו אצטדיון של 20 אלף מקומות ישיבה, נשארת עם שלוש קבוצות, בשלוש ליגות שונות, עם קהל מצטבר של פחות מ-1,500 איש במשחק בית.
משהו צריך להשתנות בעיר הזו. להגיד איחוד כוחות יהיה מצחיק, כי זה בדיוק מה שעשה ג'קי בן זקן בסוף המילניום הקודם, איחוד שנכשל. אבל צריך שהקהל האשדודי ימצא לו כבר את מקומו, כי זו עיר של כדורגל, עם המון תשוקה, וכאמור גם כדורגל אטרקטיבי. חבל שזה יתמסמס בגלל מאבקי כוחות, שנאות, וחלוקת משאבים לא נכונה.
השלישייה שעושה שיאים: צפו בבית"ר ירושלים לוהטת
מי חיכתה לקיץ ומי היססה? מאחורי עסקת אוסקר גלוך
אוסקר גלוך בדרך לרד בול זלצבורג. מדובר במועדון דרג שלישי באירופה, עם קשרים מאוד חזקים בשאר המקומות, עם שלוחה בכירה בלייפציג, פלטפורמה לליגות גדולות ומשלמות יותר. הילד בן 18, אי אפשר לבחור מועדון יותר טוב בשבילו לעשות קפיצת מדרגה. דאן דיל.
העניין הוא, שזו הצלה גם לו וגם למכבי תל אביב. נסביר: גלוך הוא 10 קלאסי. שחקן שמקבל כדור בשליש האחרון, ועושה איתו כרצונו, מוסר או כובש. אתם אמרתם מסי הישראלי, אנחנו קצת מחכים עם הסופרלטיב הספציפי הזה.
גם במכבי תל אביב משחקים עם כדור אחד. הכדור הזה הולך בסוף ליובאנוביץ' וזהבי. שניהם כבשו העונה 21 שערים, גלוך כבש רק ארבעה ובישל שישה. בפועל, הוא לא מוביל את מכבי תל אביב. אולי זה עדיין לא הגיל המתאים, אבל בליגה הבינונית הזו, שחקן כמו אוסקר גלוך היה צריך להוביל. ב-1969 הוביל רוני קלדרון, בחצי עונה, את הפועל תל אביב לאליפות. הוא היה בן 17.
טוב לגלוך לקבל מושכות במקום אחר, שמבין את התהליך הטבעי, שיפנה לו דרך. מועדון לא משלם 7 מיליון יורו על שחקן כדי שיישב על הספסל או שיהיה עוד שחקן ברוטציה. הוא משקיע בו.
למכבי תל אביב זה טוב, כי חמודי כנעאן הוא בדיוק השחקן שמתאים למשבצת הזו, כי עבורו הרד בול זלצבורג זו מכבי תל אביב, כי שאלת המקום שלו בהירארכיה תהיה הרבה יותר ברורה. לצד גולסה, קניקובסקי וריקן, מתחת ליובאנוביץ' וזהבי. מכבי תל אביב, אם תרוויח את גלוך במשחק העונה מחר, רגע לפני שיעזוב, תוכל לצאת לדרך חדשה עם כנעאן ועם כמה שפחות נזקים.
