האינסטינקט הראשון שקפץ לראש עם הידיעה על ההצעה והמעבר הצפוי של אוסקר גלוך לרד בול זלצבורג היה למצוא מי ומה לא בסדר – איפה לא הייתה התנהלות תקינה, מי ביצע מחטף, מדוע דווקא הקבוצה האוסטרית בזמן שברצלונה מתעניינת וכו'.
אלא שלא צריך לחפור יותר מדי. מקסים גלוך התנהל ביושרה עם מכבי תל אביב לכל אורך הדרך, כולל הארכת החוזה שאפשרה לה לבצע את המכירה (שיש לציין – טרם התבצעה, עדיין יש קבוצות אחרות בתמונה). המועדון הטביע תג מחיר על השחרור, וגם אם לא האמין שזה יקרה כל כך מהר, נמצא מי שישלם. אותה קבוצה שאמורה לקבל את גלוך היא במקרה אחת מחממות הכישרונות הטובות בעולם. זאת אומרת, מקצועית, כלכלית ומוסרית כולם התנהלו כאן לפי הספר.
יש רק בעיה אחת בכל הסיפור הזה: גלוך יוצא מוקדם מדי לחו"ל. לא, לא מבחינתו, מבחינתנו. הוא עושה את הצעד הנכון. עוד לא בן 19, זה בדיוק הזמן שלו לצאת ולפרוח באותו מקום שבו ארלינג הולאנד עשה את צעדיו הראשונים מחוץ לנורבגיה. העניין הוא שאנחנו לא ממש הספקנו ליהנות ממנו. לא מדובר רק באוהדי מכבי תל אביב, אלא בכלל אוהדי הכדורגל בישראל. את איל ברקוביץ' ראינו זוכה בדאבל ומוביל לאליפות קבוצה בלתי נשכחת, חיים רביבו השיג פחות ועדיין היה שחקן מוביל במכונה המשומנת של מכבי חיפה יוסי בניון הספיק גם הוא לייצר רגעים בלתי נשכחים בירוק. כולם היו יהלומים מלוטשים שהשאירו כאן מורשת מפוארת וגרמו לכל אוהדי הכדורגל, לא רק אלה של מכבי חיפה, להבין שהם עדים למשהו מיוחד. לקיומו של גלוך אנחנו מודעים מאפריל 2022. אפילו שנה לא עברה.
סביר להניח שבניינטיז או אפילו בתחילת שנות ה-2000 היינו זוכים לראות את גלוך בבלומפילד עוד שנתיים או שלוש. לא בטוח שהיה מצעיד את מכבי תל אביב לאליפות, אבל בוודאות היה הופך לשחקן הרכב מוביל (כיום, כמה קשה להאמין, הוא על תקן שחקן רוטציה). זו רוחו של העידן הנוכחי – הכול נגיש וקורה מהר יותר. כמו בחיים האמיתיים, אין לאף אחד סבלנות לחכות.
לפני שנתיים, בשלב דומה של העונה, מכבי תל אביב הגיעה למשחק ביתי מול מכבי חיפה בפיגור שמונה נקודות. היא ניצחה מפנדל בדקה ה-95 ושבה למאבק. בשלב זה, ערב ההתמודדות הנוכחית, קשה להאמין שהתסריט יחזור על עצמו, הקבוצה פשוט לא נראית מספיק טובה לאליפות. קשה שלא לתהות האם בסיטואציה שבה הריצה הייתה אמיתית ולא מדומה גלוך היה עוזב כבר עכשיו.
מכבי תל אביב כבר חושבת על היום שאחרי. האם חמודי כנעאן, מוכשר ככל שיהיה, הוא השחקן שעליו צריך המועדון להשכיב נתח נכבד מסכום ההעברה של גלוך? יכול להיות, אבל זה הימור יקר. הזרקור כעת מופנה אל האיש שכבר נמצא בקבוצה ואמור להיות הנהנה העיקרי מעזיבתו של גלוך, פארפה גיאגון.
כמו רבים וטובים שהיו לפניו, גיאגון בשלב זה הוא בגדר אניגמה. בנוער הוא נצץ, במכבי נתניה הראה שיש לו עתיד, גם במכבי תל אביב עצמה הוא כבר סיפק כמה סיבות להאמין בו. ועדיין, הוא לא הראה מספיק. כעת גיאגון מגיע לצומת החשוב בקריירה שלו במועדון ולצומת החשוב של המועדון ביחס אליו. אם יקבל צ'אנס אמיתי יצטרך לספק תוצאות מיידיות. אם לא יקבל, הדלת לעזיבתו תיפתח לרווחה. גיאגון, לא כנעאן, הוא השאלה האמיתית כרגע בקישור ההתקפי של מכבי תל אביב.
להפועל ירושלים היה סיבוב ראשון חלומי, עם ניצחון בדרבי ותבוסה שהנחילה למכבי חיפה, ובכלל – היא נראתה כמו השינוי המרענן של ליגת העל. מלכתחילה היה ברור שהמספרים יתיישרו ושהפתיחה החזקה תדעך, אבל השחקנים של זיו אריה חזרו מפגרת המונדיאל עם תפנית לא רצויה של 180 מעלות, ללא ניצחון בששת המשחקים שחלפו מאז, כשבאף אחד מהם לא הבקיעו יותר משער אחד.
הפועל ירושלים לא תרד ליגה (כן – גם ממרומי המקום הרביעי מותר וצריך לדבר על האפשרות הזאת בשלב הזה של העונה, במיוחד כשהיכולת כל כך חלשה). קצב צבירת הנקודות בתחתית מעיד על כך ש-30 נקודות יספיקו להישארות. בשנה שעברה סיימו מכבי פתח תקווה והפועל נוף הגליל עם 27 נקודות. להפועל ירושלים יש 28.
ובכל זאת, הירושלמים חייבים להיות בפלייאוף העליון כדי להתחיל למצב את עצמם כקבוצת ליגת על לגיטימית, לא רק בעיני הקבוצות האחרות, אלא גם כלפי האוהדים שלהם. אתמול, למשחק של שלוש אחר הצהריים מול קבוצה מושכת קהל בלי קשר למיקומה בטבלה, הגיעו 3,000 אוהדים ביתיים. נחמד, אבל לא מספק. להפועל ירושלים יש פוטנציאל להביא כמות כפולה מזאת, אבל זה יגיע רק עם תוצאות. כרגע, כשבית"ר, אשדוד והפועל חיפה מצמצמות פערים, בריחה של הפלייאוף העליון מהישג יד רק תוביל לנטישה של הגרעין שכבר קיים. מועדון שעשה כברת דרך כל כך ארוכה עד לצמרת של ליגת העל לא יכול להרשות לעצמו לפספס את ההזדמנות להגדיל את מעגל התמיכה. על הדרך, חיזוק התקפי במעט הימים שנותרו לסיום החלון לא יכול להזיק.
"ראיתי קבוצה מסודרת, מאורגנת ושיודעת מה היא רוצה", אמר חיים סילבס לאחר ה-0:0 בשבת. המשפט הזה, שמתחיל ב"ראיתי קבוצה" בוודאי מתכתב עבור רבים מאוהדי הפועל תל אביב עם "ראיתי קבוצה של גיא לוזון" שאמר אלי גוטמן ב-2016. גם אז זה קרה אחרי תיקו, גם אז זה היה לפני דרבי, שהסתיים במקרה ההוא עם 5:0 מהדהד. המשחק בטדי נגמר בתיקו, עכשיו רק צריכים לקוות בהפועל תל אביב שתרחיש התבוסה ההיא, כמו רבות שבאו בעקבותיה, לא יחזור.
קל לבוז לסילבס אחרי התיקו הזה. הפועל תל אביב הייתה חלשה כהרגלה, התקשתה להבקיע כהרגלה ונראתה כמו קבוצת תחתית, גם כאן – כהרגלה. רק שסילבס מבין שהמטרה בשלב זה מקדשת את האמצעים. עם רוכשים אמריקאים או בלעדיהם, אין זמן ומקום לכדורגל יפה, צריך את הנקודות. כל תוצאה מלבד הפסד בדרבי היא בונוס, אבל אחר כך יש להפועל תל אביב רצף של משחקים מול יריבות ישירות לתחתית – בני ריינה, הפועל חדרה וקרית שמונה. שם סילבס חייב להביא עם הכדורגל המסודר גם תוצאות.
אוהדי הפועל תל אביב ברשתות חסרי סבלנות. אפשר להבין אותם. מבחינתם מה שהיה הוא שיהיה, הם חסרי אמון כלפי כל צוות ניהול וכל צוות אימון, רק שגם הם חייבים להבין שאין פתרונות קסם. סילבס קיבל חומר מסוים של שחקנים. אם יהיה לו מזל הוא יקבל תוספת משמעותית כמו זו שהגיעה בחלון של ינואר 2021 והפכה את פני הקבוצה. בינתיים, הוא קיבל שוער שאולי לא היה עסוק מדי, אבל שמר על רשת נקייה. אולי זו הסנונית הראשונה.
