"בעונת 1983/84 שיחקתי בקבוצת הנוער של בית"ר ירושלים. בסיום משחק בבית וגן מיהרתי לימק"א לצפות במשחק של הקבוצה הבוגרת נגד הפועל תל אביב. ניצחון שלנו היה אמור להבטיח אליפות ראשונה. ישבתי עם האוהדים ביציע, ראיתי את משה סיני מוביל אותם לניצחון מרסק 1:3. ישבתי שעה ארוכה עם הראש למטה, אמרתי לעצמי 'עד שאני, אופיר שמואלי, לא אשחק בהרכב הפותח, בית"ר לא תזכה באליפות. האמנתי בכל לבי שהפנטזיה תהפוך למציאות".
אופיר שמואלי נולד ב-28 ביולי 1966, נשוי פלוס חמישה, שלוש בנות ושני בנים. אחותו היחידה של אופיר היא הזמרת המפורסמת אביבה אבידן. היום הוא מנהל רשת מזון מהיר בקניון מלחה. "אני מתגורר בירושלים, ממרפסת ביתי רואים מצוין את אצטדיון טדי. גדלתי בשכונת שמואל הנביא, ובגיל 7 עברנו לגבעת שאול. למדתי ביסודי בבית הספר ע"ש משה די נור. היה שם מגרש אספלט, הוספנו חול, הבאנו פחים וכמו כל הילדים רצנו ובעטנו בכדור. גדלתי בבית שומר מסורת, בית ליכודניקי. אבא עלה מכורדיסטן, אמא מסוריה מהעיר אורפה, אני למעשה אורפלי".
סיפור ראשון מול אורי מלמיליאן?
"החיידק של בית"ר דבק בי מהבית, הייתי בן 11 בזכייה עם המאמן ניסים בכר בגביע המדינה בניצחון על מכבי תל אביב 1:2 ב-1976. אורי היה האליל של הכיתה, בנים ובנות. חתימה של מלמיליאן הייתה למחזיק בה כמו ציון 100 בחשבון. סיפרתי בכיתה שאני יוצא לימק"א להביא חתימה שלו. ילדה שהייתה מלכת הכיתה ביקשה ממני שמלמיליאן יחתום גם עבורה. המתנתי ליד חדר הכביסה, ראיתי את אורי יוצא לאימון על מדים, והגשתי לו את המחברת לחתום לי. אורי חתם בחיוך, הגשתי לו עוד דף, והוא ציין שכבר חתם לי, הסברתי בשקט ובהתרגשות שזה עבור ילדה בכיתה. העברתי לה את חתימת מיליון הלירות".
בנבחרת הנוער שיחק תחת שמואל פרלמן. "מאמן הבוגרת דוביד שוויצר לא נדלק עלי, התגייסתי לשרות חובה והכדורגל לא נראה עבורי מבטיח. ערב אחד קיבלתי טלפון מדני נוימן שביקש ממני להצטרף אליו למכבי קריית גת מליגה א'. נוימן דאג לשחרר אותי מהטירונות למשחקים, ובהמשך עברתי איתו לבית"ר רמלה ולשירות צבאי נוח יותר בבסיס בית אל וצריפין".
בהמשך חזר לבית"ר. "יצאתי עם הקבוצה למחנה אימונים בהונגריה, אותו החרים בזמנו מלמיליאן בשל מחלוקת עם ראשי המועדון. היה לי מחנה אימונים מעולה, בו מאמן הכושר איציק קמרי החמיא לי וביקש ממני להמשיך לעבוד ולהתאמן כי אני בדרך הנכונה".
ואז מפגש מרגש באימון עם מלמיליאן שאומר לך מילים בלתי נשכחות מבחינתך.
"סיימנו אימון, אורי שוחח איתי ושאל מספר שאלות בכללי. הוא חייך ואמר לי שאני כורדי משלנו, והוא ידאג ויגדל אותי כשחקן. מלמיליאן ביקש שאני אהיה איתו ביציאות לבתי מלון באותו חדר. עליתי מבוהל ומבויש לחדר בבית המלון, לא האמנתי שזאת המציאות, מלמיליאן ואני באותו חדר. עמדתי באמצע החדר במלון דן בתל אביב. מחזיק בשני תיקים והלב עומד להתפוצץ מהתרגשות. אורי ניגש אלי, והתחיל לצחוק כשסיפרתי לו שהתרגז מעט כשביקשתי ממנו שתי חתימות כילד. לא הצלחתי להירדם כל הלילה, מהמחשבה ומלמיליאן ואני באותו חדר לפני משחק".
בעונת 1986/7 הוא נכנס לסגל של דרור קשטן וגם קיבל זימון מפתיע לנבחרת. "הספקתי לזכות בתואר אלוף האלופים בספטמבר 1986 בניצחון על הפועל תל אביב 1:2. את העונה פתחתי בהרכב ואחרי המשחק במחזור הרביעי נגד שמשון תל אביב, בו הייתי מצוין, קיבלתי בלילה טלפון ממנהל הנבחרת אברהם בנדורי, שעלי להגיע מחר לאימון על פי הזמנתו של היוגוסלבי מילנקו מיחיץ'. הייתי בהלם, רק ארבעה משחקים וכבר הזמנה לנבחרת ישראל. טלפנתי מבוהל למנהל שלנו אברם לוי וסיפרתי לו, שאלתי לאן להגיע, לאימון בית"ר או לאימון הנבחרת? אברם, בקולו המיוחד, הבהיר לי כי מחר אצטרף לאלי אוחנה וחנן אזולאי ברכב שייסע לאימון הנבחרת".
כאן הוא מתעכב לרגע על הפרשה שבעטיה ערן זהבי כבר לא בנבחרת – הלינה לבד. "בנדורי שאל בכל התכנסות בארץ או בחו"ל מי רוצה להיות לבד בחדר. שחקנים רבים בחרו להיות לבד, להתכונן בשקט לאימון או משחק בלי הטלפונים הרבים שהגיעו לחדרים, ללא נחירות, לקום ברוגע, כשיש גם נושא דתי ותפילה. אני מבין את ערן זהבי, צריך לבטל את ההחלטה לגביו, כי מה שהיה טוב לפני 35 שנה מתאים גם היום".
דרור קשטן עיצב אותו כשחקן באותה עונה, שהסתיימה, כפי ששמואלי הבטיח לעצמו, באליפות. "הוא נתן לי את הבמה בהרכב כקשר דפנסיבי, ומדי פעם כמגן. קשטן קיים איתי עשרות שיחות אישיות, עצר המון את האימונים, הסביר איך לרוץ קדימה ותרגל עמידה נכונה בכל שלב במשחק. אחרי הכול, הייתי שחקן שהגיע מליגה שנייה".
הגליץ' שלו הפך לסימן היכר. "מאוד אהבתי את המהלכים האלה, הם הוסיפו לי להתלהבות ולבלימה הספורטיבית בשל הרגליים הארוכות שלי. היה קשה לעבור אותי מצד שמאל. החלק הזה השתפר ממשחק למשחק". ובכל זאת, הוא מספר שמי שהיו שחקנים שהיה קשה לו נגדם. נגד מי היה הכי קשה? הוא מציין את איציק סוויסה הזריז, ששיחק במכבי תל אביב וצפרירים חולון.
ואז הגיע גם התואר. "אחרי הניצחון על מכבי חיפה 1:2 מספר מחזורים לסיום העונה, ידעתי כי האמירה שלי שנזכה בתואר האליפות כשאני בהרכב התמלאה והתגשמה".
ב-1989 זכה בתואר נוסף – גביע המדינה. "בימים שלפני המשחק נגד מכבי חיפה ההתנהלות בקבוצה לא הייתה רגילה. יצאנו למסעדה והיו פרצופים חמוצים וויכוחים על כרטיסים. הגענו לכפר המכבייה, כאילו לעוד משחק. במחצית הראשונה הם יכלו להבקיע לפחות שישה שערים ויותר. הצעקות של אברם לוי עדיין מהדהדות באוזניי: "תתביישו לכם, היכולת שלכם היום תהיה אסון שייזכר לדורות, תזהרו שהמשחק הזה יהפוך לכתם שלכם לכל החיים'. במחצית השנייה, אחרי דרמה, הארכה ופנדלים זכינו. אני נפצעתי בפנים, הייתי בצום בזמן הארוחה החגיגית ועברתי ניתוח בהדסה עין כרם. התעוררתי עם מדורי הספורט של העיתונים, ובהמשך נופש של שבוע חלומי במלון קיסר באילת".
בנבחרת הוא היה בסגל לשני המשחקים מול קולומביה על ההעפלה למונדיאל 1990. "במשחק הראשון בבראנקייה הפסדנו 1:0, במנהרה ניגש אלי יצחק שניאור ואמר לי 'ילד, תתכונן, אתה פותח בגומלין ברמת גן בעוד שבועיים'. האמת היא שהאמנו שנוכל לעשות מהפך בתוצאה, לנצח ולהגיע למונדיאל. בכל מקום דיברו על קולומביה. לפני הגומלין באימונים ש.ג נתנו לי את ההרגשה שאני פותח בהרכב, אבל ביום ההכנה האחרון בהרצליה לא תורגלתי. הייתי בחדר במלון, שקוע במחשבות, כשגרונדמן נכנס אלי והודיע לי כי אני מחר עולה. שיחקתי, אבל נגמר 0:0 וקולומביה עלתה".
במרץ 1990 יצאה הנבחרת למשחק ידידות באתונה נגד יוון. "לפני המשחק טלפן אלי אדם שהציג עצמו בשם ישראל מעוז, לא הכרתי אותו והוא סיפר שהוא סוכן שחקנים שטיפל בהעברת אלי אוחנה לבלגיה ושחקנים נוספים. הוא דיבר על קבוצה בלגית שרוצה אותי וביקש שאביא מאתונה קלטת מהמשחק. רכשתי בחנות תקליטים קלטת, ניגשתי לפקידת הקבלה וביקשתי שתקליט עבורי את המשחק. ישראל הפסידה 2:1, הבאתי ארצה את הקלטת והעברתי אותה לנציג של מעוז. הוא והבלגים היו אמורים להגיע לימק"א למשחק נגד מכבי נתניה, אבל דחו זאת למשחק שאחרי בבלומפילד. לרוע מזלי סובבתי את הברך, קרעתי את המיניסקוס והנושא הבלגי התפקשש לי".
בעונת 1990/91 בית"ר ירדה ליגה. "היא הציבה עלי סעיף שחרור של 50 אלף דולר. נחשבתי למגן שמאלי מבוקש. היו לי הצעות ממכבי חיפה וממכבי תל אביב של המאמן החדש אברהם גרנט, הוא ממש רצה אותי. נפגשתי עם היו"ר דני לאופר, ההצעה שלהם הייתה טובה כספית, מעל 60 אלף דולר ומענקים כספיים טובים. האמנתי שהכול סגור ואשחק יחד עם מלמיליאן ואבי כהן במכבי תל אביב".
ואז הטלפון מדרור קשטן שמשנה את כל הקריירה שלך.
קשטן היה המאמן הכי גדול שלי, והוא מונה למכבי פתח תקווה. דרור ביקש ממני להצטרף אליו. לאופר וגרנט המתינו מעט, חשבו שיהיה שינוי אצלי, אבל מיהרו להביא במקומי את יעקב הלל משמשון תל אביב".
זה מלווה אותך עד היום?
"זאת הייתה טעות ענקית שלי, לא היה מי שיכוון אותי נכון ובנחישות. הלכתי לקבוצה אפורה ושקטה, עם יציעים כמעט ריקים מקהל, ואני שחקן של קהל והתלהבות. מכבי תל אביב זכתה באותה עונה בתואר. ההמשך של הקריירה שלי היה פחות טוב בהפועל באר שבע, בית"ר תל אביב ובני יהודה".
הוא שב לבית"ר. "חזרתי הבייתה, אבל נפצעתי בגיד אכילס, נאלצתי לפרוש מכדורגל בגיל 29, מהכדור שהיה אהבתי הגדולה ביותר. עזרתי עוד לאברם לוי בשליחויות , עד שיום אחד החלטתי להתנתק לחלוטין מכדורגל".
פנית לכיוון הדת?
"הדת הייתה תמיד בתוכי, התקרבתי יותר, אני לא חרדי. אני בעזרת אשתי רחל שתמכה בי, עברתי לאורח חיים דתי, הלכתי לשעורי תורה והכול באהבה גדולה".
