"חתמתי במכבי נתניה בעונת 1981/82, עונת השישיות נגד מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, תחת המאמן שמואל פרלמן. יצאנו לאוסטריה למשחק במסגרת האינטרטוטו נגד קבוצת ספורט קלוב וינה. הגענו לבית המלון בווינה, ההנהלה והשחקנים חילקו את החדרים, חלקם בזוגות והיו שחקנים עם חדר בודד. מתברר שאף אחד לא רצה אותי איתו בחדר. החרימו אותי מסיבה אחת ברורה – רוב השחקנים היו מקומיים מנתניה, הם לא אהבו אותי כמי שהגיע כנטע זר מהרצליה ותופס מקום בהרכב על חשבון שחקני הבית שצמחו שם מהילדים. נותרתי לבד בלובי, מהכורסאות בפינה הכנתי לעצמי מקום לשכב, המזוודה איתה הגעתי שימשה לי ככרית כמו מסכן. ירדו לי דמעות, והחלטתי להיות עם אופי ברזל, להמשיך את החלום לשחק בליגה העליונה. גם ביום השני לא מצאו לי חדר לישון, שכבתי בקצה הלובי עצוב".
ואז אתה רואה מולך את עודד מכנס.
"היו מספר שחקנים שראו אותי במצבי. עודד שמע את הסיפור, ירד אלי ללובי, חיבק אותי ואמר לי להצטרף אליו לחדר שלו. רעדתי מהמעשה של מכנס, בן אדם ענק. לא נשברתי".
היו עוד מעשים מבזים כלפיך באותה עונה ראשונה?
"יום אחד לפני משחק החביאו לי את כרטיס הליגה מתוך ערמת הכרטיסים המוגשת לשופט, לא שיחקתי בשל כך ברגע האחרון. שבוע לאחר מכן, רגע לפני היציאה למגרש, היה מי שסילק לי את נעלי הכדורגל, ומאז לאורך כל הקריירה תמיד הייתי צמוד לנעליים קשורות עלי לפני משחקים".
אתה לומד במכון ווינגייט, מכין עבודת סמינריונית , אנתרופולוגיה על עונת 1983/84 במכבי נתניה.
"נכון, אחרי עונת האליפות של 'נתניה ועוד '15' עשיתי תיעוד יום יומי של אימונים ומשחקים, עונה שהחלה עם שפיגלר שעזב, עונה סוערת של קנאה, אגו, חילופי קללות ואווירה רעה בין השחקנים וראשי המועדון. קיבלתי ציון של 95, העבודה נמצאת אצלי".
דני עציוני נולד בישראל ב-1.4.1959. הוא מורה לחינוך גופני בתיכון חדש ובית ספר להנדסאים בהרצליה, מנהל מקצועי ומנהל במחלקת הנוער של מודיעין, נשוי פלוס שלושה עם נכד. "ההורים שלי הם ניצולי שואה מרומניה, אבא שלי עלה בדרך לא לגאלית לישראל בזמן המנדט הבריטי וגורש לקפריסין".
שם משפחתו היה בוטנרו, אותו הפך עם קום המדינה לעציוני. רק כעבור 20 שנה זכה להתאחד עם חלק מבני משפחתו שעלו ארצה מרומניה. "התגוררנו, בשכונת נווה עמל בהרצליה, בילדותי הערצתי רק שחקן אחד, גיורא שפיגל ממכבי תל אביב, הכדורגלן שלדעתי הוא הגדול ביותר ששיחק כאן. ההורים שלי לא אהבו שאני רץ ובועט בכדור, הם רצו שאהיה עורך דין או רופא, ובאמת שהייתי תלמיד טוב ביסודי ומצוין במגמה הריאלית בתיכון".
איך אתה מגיע לכדורגל מסודר?
"שיחקתי בשכונה עם שאר חבריי, כנהוג אז בכל מקום. אדם שחילק דואר בשכונה ראה אותי, התלהב והגיע אלי, לקח אותי על הווספה שלו לאימוני קבוצת הילדים של הפועל הרצליה. אז היה נהוג בעיר שתושבי שכונת נווה עמל ושכונת שביב הלכו להפועל הרצליה, שכונות נווה ישראל וויצמן הלכו למכבי הרצליה".
הייתה לך אהבה נוספת פרט לכדורגל?
"אהבתי ואני אוהב עד היום את משחק הכדוריד. ביום שיחקתי כדורגל , בלילה שיחקתי כדוריד בהפועל הרצליה. קבוצת הכדוריד הייתה אז ענקית, אולי הטובה בארץ. בשלב מאוחר יותר נאלצתי לוותר על הכדוריד, להתרכז רק בכדורגל".
משחק הבכורה שלו היה בלתי נשכח. "הייתי בן 16 וחצי כשהפועל הרצליה מליגה א' שיחקה בחוץ נגד הפועל נצרת עלית (היום נוף הגליל). הפסדנו 2:0 וספגתי עם חבריי מכות בסיום. הודעתי להנהלה שלא באתי לשחק כדורגל של מכות. לא הגעתי לאימונים תקופה מסוימת עד שהמאמן הענק ראובן כהן ז"ל החזיר אותי. כשהגיע אהרון קפיטולניק ז"ל לעמדת המאמן חזרתי תמורת הסכם לפיו אחתום למשך שנתיים וימכרו אותי למועדון אחר ".
בצבא היה חייל קרבי בנח"ל. "הגרעין יצא לקיבוצים גבת-יגור, שם התאהבתי באימונים ובמשחקי קבוצת הכדורסל המאוחדת גבת/יגור עם בועז ינאי, מרזל וכוכבי העל האחרים. משם עברנו לקיבוץ לוטם".
אתה מקבל זימון להתרשמות לפני רכישה במכבי נתניה.
"מי שפנו להפועל הרצליה היו יצחק לנד, ראובן פריזנר ועו"ד אבי אונגר. הגעתי להתרשמות עם שחקנים נוספים כמו עודד בלוש, נתי פאר ואחרים. מכבי נתניה שילמה עבורי סכום מכובד , הכסף הלך למועצת הפועלים בהרצליה. אצל פרלמן לא שותפתי כמעט, אבל זכיתי בגביע הליגה בניצחון על הפועל באר שבע 1:3, גמר בו כבשתי שער".
במלחמת שלום הגליל הוא הגיע באיחור לאימון של מוטלה שפיגלר, המאמן החדש. "גויסתי לחטיבת הצנחנים בלבנון. מוטלה מונה למאמן והתרגשתי להגיע חזרה לאימונים תחתיו. שפיגלר שאל 'מי אתה' והבהיר לי שלא אשחק אצלו אפילו חמישה משחקים העונה, עדיף לי ללכת ולחפש קבוצה אחרת. הפועל פתח תקווה רצתה אותי מאוד, אבל החלטתי לא לנדוד, להוכיח את יכולתי כי היה לי בהחלט מקום במכבי נתניה, למרות שובו של מושיקו גריאני לנתניה מברייטון. נשארתי אצל שפיגלר, בעונת האליפות הגדולה הפכתי לשחקן הרכב ושיחתי בעיקר כקשר אחורי. כבשתי שער אחד, דווקא בהפסד למכבי יבנה 4:3".
הוא חווה כניסה פראית של ג'ימי טורק שזיכתה את שחקן הפועל תל אביב רק בכרטיס צהוב. "הכניסה של ג'ימי בי בלתי נשכחת. היום בעידן הוואר הוא היה מורחק לתקופה ארוכה".
לא רק על המגרש היה קשה וכואב. זוכרים את מקרה המלון? לעציוני לא היה קל לעיתים גם באימונים במכבי נתניה. "שחקנים רבים היו מחרימים אותי, פשוט לא מוסרים לי. הייתי בוכה המון בלילות, וממשיך הלאה. ברוך חסן אמר לי כעבור מספר שנים 'עציוני, הגעת לעונה אחת לנתניה, נתקעת לעשר שנים'".
במהלך תקופת המשחק למד הוראה במכון וינגייט. "בתקופה ההיא היה נהוג שההתאחדות לכדורגל משלמת לחלק מהכדורגלנים את עלות שכר הלימוד, היא שילמה עבורי וגם מכבי נתניה העבירה אלי את עלות הלימוד, כסף שעזר לי. בווינגייט למדו מעט מעלי פודי חלפון, איתן בודניוק, מנשה נוריאל, אלי גוטמן, הייתה לנו נבחרת קט רגל מעולה".
היה ניסיון מוזר להכניס סעיף מוזר לחוזה שלך.
"הניסיון של נתניה היה למנוע ממני להגיע למשחקי הכדוריד בין הפועל הרצליה למכבי נתניה ולהפסיק לעודד את הרצליה. כמובן שסירבתי בתוקף, אני מכבי נתניה שרוף בכדורגל, הפועל הרצליה בכדוריד".
היה סיפור מעניין עם הדירה והרכב מול המועדון.
"דרך יצחק תשובה זכיתי לקבל דירה בכפר סבא, בחוזה ארוך טווח. אני החלטתי לשלם את המשכנתה מכספי לחברת הבנייה. כשמכבי נתניה נתקעה בתשלומים, בי לא פגעו, הדירה עברה אלי, לשחקנים אחרים עיקלו אותה. קיבלנו מהקבוצה רכבי פיאט חדשים. אני העברתי מראש את הכסף לחברה, השחקנים המתינו למכבי נתניה. יום אחד, בשל אי תשלום הכספים, כל הרכבים באימון בווינגייט עוקלו לשחקנים, פרט לרכב שלי. כששאלו אותי למה הרכב שלי לא נלקח אמרתי שזה קרה בגלל שאני גר רחוק".
הסיפורים מהתקופה ההיא ממשיכים לזרום. "היינו במשחק בדנמרק נגד ארהוס, ניצחנו 1:2 משערים של לביא ולם. יצאנו לבלות אחרי המשחק וכשחזרנו עמוק לאחר חצות לבית המלון, השער בכניסה היה נעול. אני, הנמוך בחבורה, הצלחתי לאחר שעה לטפס פנימה, לפתוח את השער. סיפרנו כי בילינו עם בנות מקומיות. שאלו 'מתי הכרתם אותן', התשובה הייתה 'במחצית'".
הוא סגר עשור בנתניה, כמובן עם שינויים רבים בסגל. "בשנות השמונים הייתה למכבי נתניה קבוצה ענקית עם כוכבי על. לא ידעו לשמור על אלטר, שירזי, עודד וגד מכנס והשאר. בעונת 1990/91 אימנו את מכבי נתניה שפיגלר ואבי כהן ז"ל. הם שוחחו איתי והבהירו שאני לא אשחק ואקבל שחרור, כך זה פשוט הסתיים מבחינתי".
לאחר ששוחרר מנתניה חזר לעירו, הרצליה. "ראש העיר אלי לנדאו החליט לבנות קבוצה לליגה הראשונה, החזיר שחקנים מהעיר, כולל ניסים כהן האגדי. ניסים היה אוסף אותנו לאימון כושר כבר שעתיים לפני האימון הקבוע, אימון במכבי הרצליה לקח ארבע שעות ויותר, עלינו לליגה העליונה".
שיחקת גם במכבי יבנה והפועל רמת גן.
"ביבנה פספסתי את העלייה לליגה העליונה מול הפועל תל אביב. הם ניצחו במחזור האחרון את רמת עמידר 0:6. יבנה ניצחה את בית"ר נתניה רק 1:4 בגלל יום ענק של השוער יהודה בוארון. פספסנו את העלייה בגלל שער אחד. בהמשך עברתי להפועל רמת גן תחת המאמן אבי בוקסנבוים, עברתי להפועל הרצליה כמאמן שחקן ואז פרשתי".
ואי אפשר לסיים בלי פרשת איל ברקוביץ'.
"הבן של איל ליאור שיחק תחתיי כשאימנתי את קבוצת הילדים של מכבי הרצליה. נגד הפועל כפר סבא ליאור פתח בהרכב, נפצע ויצא להתאוששות, נכנס שוב לשבע הדקות האחרונות. בדרך לאוטובוס לא הבנתי מדוע אייל תוקף אותי פיזית. לא רציתי להתלונן, אבל המועדון דרש. זה המשיך בתביעת לשון הרע שלי נגדו. היום אין קשר ביני לבין ברקוביץ', שאגב שיחק איתי בנבחרת הקט רגל במכבייה".
