ביוזמתו של היסטוריון ואוהד מכבי פתח תקוה ראובן שבי – התקיים היום (שלישי) מפגש נוסטלגי של שחקני עבר משנות השישים, השבעים והשמונים בביתו ביהוד של חלוץ העבר של הפועל יהוד, יצחק בלחסן.
למפגש הגיעו במורל גבוה זאב זלצר, הרצל פיטוסי (חלוץ מכבי נתניה ומכבי פתח תקוה), יוסי קרלוס אדרי (מבית"ר תל אביב), יצחק מקמל (ממכבי פתח תקוה), מרקו ונטורה (ממכבי יפו), ניסים ברדה, (רמת עמידר, מכבי פתח תקוה ושמשון), דודי שורוק (הכח רמת גן), אברהם לב (הפועל רמת גן), יהושע לוי (הפועל רמת גן), אלי דואן (מכבי רמת עמידר ושמשון) ויהודה דוקש (מהפועל יהוד).
סיפורי הנוסטלגיה זרמו בשפע תחת האמירות הכלליות שהכדורגל של העבר אהוב ויותר מעניין מזה הנוכחי – המורכב בעיקר על ליגיונרים ללא זהות לקבוצה אותה הם "מחליפים כמו גרביים".
אברהם לב: "בעבר האוהדים היו מזוהים עם הקבוצה, המכתש היה הבית של האוהדים, היו ביקורים ברוב האימונים, הדיבורים מבוקר עד ערב היו על הפועל רמת גן. היום אני לא יודע היכן האימונים והמשחקים.
"שיחקתי נגד הפועל פתח תקוה, שמרתי על נחום סטלמך שבכל הגבהה ראשונה ושנייה נגח בקלות מעליי. דוביד שוויצר המאמן קרא לי לקו לידו והבהיר לי כי נגיחה נוספת של סטלמך מעליך, אל תגיע יותר לאימונים בהפועל רמת גן. מאותו רגע, סטלמך ואני לא נגענו בכדור, תפיסות בחולצה, במכנסיים, דחיפות קשות עליו, איזה ענק באוויר היה סטלמך".
ניסים ברדה: "שנות השמונים היו ימי הבורסה, לשחקנים רבים לא היה ראש להתאמן, כולם השקיעו את כספם במניות ובדקו יום יום את הרווחים שלהם. זאת הייתה מכה. עברתי למכבי נתניה בהשאלה, היה לי חוזה בו הובטח לי שאקבל דירה. אבל הזהירו אותי ששם יהיה לי קשה להתקדם , יכשילו אותי. כשקיבלתי הצעה משמשון ת"א, דאגתי להגיש לנתניה טופס העברה, במקום טופס השאלה. הם חתמו ומנעתי מעצמי לשוב לרמת עמידר".
הרצל פיטוסי: "אני לא חושב שיש בכדורגל של היום חלוץ ישראלי שאפשר להשוות אותי אליי. הכדורגל שלפני 40 ו-50 שנה זרם יותר בלב ובנשמה. אבל הכול עובר חביבי, נותרו הזיכרונות שהדור הנוכחי אינו מכיר. אגב הדבר הכי שנוא עליי היה אימוני בוקר, והקבוצה שהיה לי קשה מולה הייתה הפועל כפר סבא עם שחקנים ענקים גבוהים כמו השוער הענק יאיר נוסובסקי, אברוצקי, שום וישראל פוגל".
זאב זלצר סיפר על נכדו ליעד המשחק כדוריד בקבוצת הנאו בגרמניה. הרצל פיטוסי סיפר על ימי האימון תחת זאב זלצר במכבי פתח תקוה ועל החוזים הכספיים שלכאורה מנע ממנו זלצר. זלצר השיב: "היית חלוץ מצוין, מאוד רציתי אותך אצלי, הגולים שלך היו אדירים".
זלצר: "הייתי המאמן של מכבי יבנה, אבל מכבי נתניה שנאבקה בתחתית רצתה אותי. הם הציעו ליבנה פיצוי של 50 אלף שקל, יבנה הסכימה להצעה. מכבי נתניה כמובן שלא נשרה ליגה באותה עונה . אגב את הופעת הבכורה שלי בבוגרים של מכבי פתח תקוה עשיתי ב 1959 בגיל 15 וחצי. אי אפשר להשוות את העבר עם ההווה, הכול שונה בכול תחום".
יוסי קרלוס אדרי: "אין יום שאני לא חושב על שנות השמונים הבלתי נשכחות בבית"ר נתניה, ובבית"ר תל אביב. אבל הכיף הגדול ביותר שלי היה לשחק בליגה א' בעירוני קרית שמונה, מבחינה כלכלית ואהבה למועדון ולתושבים. הגולים של פעם נראים לרבים יפים יותר מאלו של היום".
יהושע לוי: "שיחקתי עם אחי התאום בהפועל רמת גן. השופט שמואל הנדוורק קרא לי ואמר לי שהוא מרחיק אותי באזהרה שנייה. קראתי מהר לאחי התאום, השופט מיהר להגיד 'אוי הצווילינג (תאומים) וביטל את ההרחקה שלי. ברחוב מזהים אותי רק דור הוותיקים, לצעירים אין מושג על שחקני שנות השישים".
יהודה דוקש: "הכדורגל ביהוד נעלם. פעם היו בעיירה 10 אלפים תושבים והבאנו את גביע המדינה, לחגיגות יום העצמאות כאילו. היום יש 34 אלף תושבים, ויש קבוצה בליגה ג'".
המארח יצחק בלחסן: "עברתי מהפועל יהוד למכבי תל אביב, לא הצלחתי שם, אין להאשים איש בזה, רק אותי. ביקורי הנוסטלגיה בביתי יימשכו, אין כמו לראות שוב את החבר'ה הנהדרים עולים מתוך העבר להווה, אגדות שהיו באמת".
מרקו ונטורה: "געגועים וזיכרונות ממכבי יפו הגדולה של בובי קלמי, בוחוס, ישראל אשכנזי, מוצי, שהיו המראה האהובה של העיר יפו".
דודי שורוק: "פעם היה הדרבי של רמת גן, הכוח נגד הפועל, שנעלם מהנוף. היכן הימים של שהרבני, פרקש, צלניקר ולופא קדוש".
יצחק מקמל: "עד היום מזכירים לי את הניצחון של מכבי פתח תקווה על הפועל בדרבי, 1:5, בלתי נשכח. יש לי משחקים בנבחרת ישראל ואין לי עמוד בויקיפדיה עדיין".
תמונה קבוצתית הורידה מסך על שלוש שעות מרתקות, אשר יהפכו בקרוב למסורת עם שחקנים נוספים. כי בלי עבר, אין הווה ועתיד.
