אם מסתכלים על טבלת עשרת הכובשים הגדולים ביותר בליגת העל, שי הולצמן (49) מנצח שם בנקודות את קיש רומנו בדירוג האנדרייטדים הכי גדולים בכל הזמנים. הסיבה שהם כאלה – רומנו עם 192 שערים והולצמן עם 169 – זה שהם כיכבו בקבוצות שוליים ובקושי התבטאו בנבחרת. בניגוד לרומנו, הולצמן לקח את החיים שלו כמה צעדים קדימה, שילב ידיים עם אלי להב – הבעלים של הפועל באר שבע בתקופת הגביע של 1997, הרבה לפני המפץ של אלונה – וצעד אל עבר עולם הנדל"ן. רחוק מכדורגל, רחוק מהגורל המשותף לרוב כדורגלני העבר שלא חשבו צעד אחד קדימה ופיתחו קריירה שנייה.
"מגיל מאוד צעיר אני עושה שני דברים במקביל", הסביר לנו השבוע. "בגיל 22 קניתי את דירת ההשקעה הראשונה שלי. חיפשתי השקעות כל הקריירה, כולל פתיחת עסקים וכאשר סיימתו כדורגל זה מה שנתן לי הרבה ידע – לא עמוק – בהרבה תחומים. זה גם מה שנתן לי להצליח עם אלי להב בשלב הבא של החיים שלי".
הולצמן, חלוץ רחבה טיפוסי, מתעסק היום ברחבות אחרות: הוא שותף מנהל בחברה שעוסקת בהתחדשות עירונית, מנהל פרוייקטים של תמ"א 38/2 במקומות הכי שווים בתל אביב, קרוב לשיינקין וקרוב לנמל. "אם נגיע למצב של רעידת אדמה", הוא זורק בזהירות המתבקשת טיפ, "יש הרבה בניינים בתל אביב וגם במקומות אחרים שהם מאוד ישנים ויש בהם סיכונים לא פשוטים".
וכדורגל אתה רואה לפעמים?
"אני רואה כדורגל. בליגה הישראלית רואה משחקים מעניינים בצמרת, מכבי חיפה כזה. עוקב מדי פעם".
התנתקת?
"אני עסוק בדברים אחרים, שם פוקוס בדברים אחרים שהם יותר רלוונטיים היום לחיים שלי, לעתיד שלי ולעבודה שלי".
27 שנה בנדל"ן, זיהית את זה מוקדם.
"היו תקופות שהנדל"ן לא עלה, אבל בהסתכלות של 30 שנה, הנדל"ן תמיד עלה. 10-20 שנה קדימה אני רואה את הנדל"ן ממשיך לעלות. מה שקובע זה הפרמטר של תחילת בנייה או היצע של דירות חדשות למול הגדילה הטבעית של המדינה שלנו. כרגע הגדילה יותר גדולה. לאורך זמן הנדל"ן יעלה".
למדת? אוניברסיטה? מכללה?
"כל הדרך למדתי, והכל מהשטח. השקעתי בעסקים, פתחתי וסגרתי. נכנסתי לקבוצות רכישה, גם מסחרי. איפה שראיתי הזדמנות, נכנסתי. בחלק הצלחתי, בחלק פחות. בסך הכל למדתי".
הסתדרת.
"אני לא מתלונן, אני בסדר. הבעיה הגדולה של הרוב היא יצירת הכנסה אחרי הקריירה הספורטיבית. גם אם אנשים שיחקו ב-NBA, חמישים-שישים אחוז מהם פשטו רגל. זה ממוצע עובדתי ואלה אנשים שהרוויחו הרבה יותר ממה שספורטאים הרוויחו. שחקן כדורגל נופל לאיזה תהום שמאוד קשה לצאת ממנה. אין לו ניסיון בעסקים, אין לו ניסיון כמעט בשום דבר שהשוק מצפה לו. אדם צריך לפרנס את עצמו עוד 50 שנה אחרי הפרישה ומה שהרוויח בכדורגל זה בדרך כלל לא מספיק".
ערן זהבי לקח את זה הרבה קדימה.
"ערן זהבי הוא לא דוגמא טובה כי הוא הרוויח מספרים שגם אם הוא פחות יעשה או ישקיע, הוא די מסודר. אבל גם הוא מבין שבסוף אתה צריך להשקיע נכון ולהכין את עצמך ליום אחרי, שגם יהיה לך עניין ולמה לקום בבוקר וגם פרנסה".
הולצמן שיחק שנה וחצי במכבי חיפה, והוא חתום על השער שהעלה אותה לשמינית גמר גביע אירופה למחזיקות גביע באוקטובר 1993. במ.ס אשדוד הוא הפך למלך שערים, ושם גם סיים את הקריירה, במקום בו התקבע. בשבת הן נפגשות בו מול זו, הזדמנות טובה לגרור את הולצמן קצת לעולם בו התפרסם יותר.
"להכתיר את מכבי חיפה אי אפשר עדיין כי הפער מאוד קטן", אמר, "אבל אני חושב שהם יותר טובים מהפועל באר שבע. בפלייאוף כזה, המון תלוי במומנטום ודברים יכולים להשתנות. כרגע נראה שמכבי חיפה די עברה את המשבר בו הייתה ובאר שבע במומנטום טוב. אם מכבי חיפה תעשה את הפלייאוף כמו ששיחקה בחודשיים האחרונים היא יכולה לא לקחת אליפות. אם צריך להעריך בסיכויים הייתי נותן לה יותר סיכויים".
איך?
"כי כשמכבי חיפה בכושר ומשחקת טוב, אז היא הכי טובה".
בחודשים הראשונים של העונה חיפה שיחקה כל כך טוב שהיה מי שהעיז לערער על גדולתה של הקבוצה בה אתה שיחקת, זו של 93/4.
"אני חושב שהקבוצה של 93/4 הייתה יותר מוכשרת, אבל הכדורגל של היום השתנה, יש בו הרבה טקטיקה, דוחות וכל העולמות. מוסר העבודה יותר גבוה, הטכנולוגיה של העבודה, ההבנה של העבודה. שחקנים עובדים במגרש בצורה אחרת ממה שעבדו לפני 30 שנה. אם השחקנים של אז היו היום, עם כל הטכנולוגיות, אז הם היו יותר טובים מאלה של היום. הכדורגל היום יותר מהיר ופיזי. אם השחקן לא מהיר וזריז ודינמי, יותר קשה לו. פעם היו שחקנים שהיו פחות כאלה ויותר הצליחו. במילים אחרות, מכבי חיפה שלנו, בכדורגל של היום הייתה הרבה יותר גדולה וזו של היום, בכדורגל של אז, הייתה מגלה שהיא פחות מוכשרת".
למה לא נשארת?
"מה שהוביל אותי כל הקריירה זה שרציתי לשחק. כשהגעתי צעיר למכבי חיפה היה לי ברור שאני הולך להיות שחקן ספסל וכשרציתי להתקדם ולשחק, עברתי לצפרירים חולון. זו הייתה חשיבה מאוד נכונה כי בסופו של דבר, אין כמו לשחק באופן קבוע, לקדם את עצמך. כשאתה מסתכל על הקריירה שלי, התאמתי יותר לקבוצות קטנות מאשר לגדולות".
למה?
"כי היה לי חשוב לשחק 9, וכשחקן 9 לפחות בחלק היותר מצליח בקריירה שלי, באשדוד, הייתי מאוד דומיננטי מבחינה התקפית והרוב היה בנוי עלי. הייתי יכול לנוע לאן שאני רוצה כי היה לי שטחים ויכולתי לייצר לעצמי מקומות לקבל כדור, מה שבקבוצה גדולה יותר קשה, יותר צפוף. זה כנראה יותר התאים".
מצחיק, כי בכדורגל של מתפרצות, לא הייתה לך מהירות.
"לא הייתי שחקן מהיר וגם לא איטי. הייתי טיפה גמלוני, אבל היה לי צעד ראשון חזק, ידעתי את המינוסים ואת הפלוסים שלי וידעתי לנצל את זה מול שחקני הגנה. למרות שלא היה לי משחק ראש טוב ולא מהיר ולא זריז, הצלחתי".
עניין של שכל?
"גם שכל, גם הבנה של איפה יש לי ערכים שאני יכול לשפר אותם ולהיות יותר טוב. הפוקוס שלי היה בלייצר הזדמנויות או לבישול או לבעיטה ותמיד חשבתי מה הפעולה הכי טובה שאני אעשה כדי להגיע כמה שיותר מהר לכיוון השער. עבדתי כל הזמן על הסיומת שלי ובסך הכל, בממוצע, די ניצלתי הזדמנויות. לא הייתי צריך 10 הזדמנויות כדי להבקיע שער".
תן טיפ, מה צריך לעשות נכון כדי להבקיע?
"קודם כל אימונים. ככל שאתה חוזר יותר פעמים על מה שאתה עושה, אתה נהיה יותר טוב. יכולתי לתת עשרות שערים באימון, הייתי מפוקס לאן אני בועט, לא בועט אף פעם סתם. במשחק הייתי כבר מאומן להזדמנות והייתי עושה את זה יותר טוב מהאחרים. כמו איציק זוהר, שהיה גומר אימון עם 50 בעיטות חופשיות. מה שייחד אותי זה היכולת שלי להבקיע שערים וזה בא הרבה מזה שהייתי מפוקס לכל פעולה שתקדם אותי לשער. הייתי עובד על זה באימונים וגם אהבתי, האמת, להבקיע שערים. גם אם הייתי מבקיע 10 שערים באימון, לא הייתי עושה משהו לא פרקטי, הקפצה או עקב, אלא מחפש את השער ה-11. לא פשוט להיות פשוט".
אז בתור סקורר מוביל, מי יותר סקורר, אלון מזרחי או ערן זהבי?
"שניהם סקוררים גדולים. הם שונים, אבל אני חושב שערן זהבי הוא אחד הגדולים שהיו במדינה. אני מסתכל עליו ואני רואה את רונאלדו הישראלי. קשה מאוד להגיע לכל משחק ברמת רעב וברמת חדות מקסימלית בכל משחק. זה משהו לא פשוט וכשאני רואה אותו, הוא עושה את זה וזה מדהים בעיני, והוא ווינר מטורף. זה לא מוריד מאלון מזרחי".
וערן זהבי לא בנבחרת. דעתך?
"אני מסתכל על זה קצת אחרת. יש מאמן לנבחרת ומנהל מקצועי והם כנראה החליטו שהם בונים נבחרת חדשה ורואים את העתיד של הנבחרת בלי ערן זהבי וזו זכותם למרות שהוא השחקן הכי טוב בישראל. אם הצוות המקצועי מחליט שהוא לא מתאים, מכל מיני סיבות, אז זה בסדר".
אם היו נותנים לך – היית בטח מסרב – אבל אם היו נותנים לך את התפקיד של בניון, מה היית עושה?
"ההסתכלות שלי היא יותר לטווח ארוך ולאו דווקא הצלחה בקמפיין הראשון. איך לבנות נבחרת לטווח של כמה שנים טובות, שיכולה לעלות. חשיבה לטווח ארוך, זה משהו שלא קיים הרבה במדינה, זה נמצא בכמה מועדונים גדולים בארץ, כמו אשדוד ומכבי פתח תקוה שמשקיעות בצעירים לאורך זמן. זה לוקח זמן אבל זה שווה מאוד גבוה. אתה יכול לראות שחקנים שאשדוד ומכבי פתח תקוה מוכרות".
כן, אבל זה לא פופולרי לבנות כשיש הזדמנות לעלות לטורניר גדול.
"מ-1970 עם כל הדיבורים וכל השחקנים הענקיים לא הצלחנו להגיע לשום דבר וכשאני מסתכל מהמקום הזה, אני אומר שלא בטוח שלקחת את השחקנים כי טובים באותו יום כדי לייצר ניצחון או הצלחה בקמפיין מסוים זה הדבר הנכון. אולי יותר נכון זה להצעיר את הנבחרת ולהסתכל 10 שנים קדימה ולייצר משהו אחר. בנייה לטווח ארוך מנצחת. כל מאמן בא ורוצה להצליח היום ולא לבנות משהו לעוד שנתיים וזה בעיה, גם בקבוצות וגם בנבחרת".
אז קבוצות שמתעקשות על המאמן שלהם להרבה שנים, זו הדרך?
"מבחינתי זו הדרך. אתה רואה את מעמד המאמן ורואה לאיזה מקום הוא הגיע. זה לא מוסיף לא למאמנים ולא לכדורגל הישראלי. אם יש אדם טוב שאתה מאמין בו, תבנה משהו ארוך. זה שמחליפים כמו שנה מאמן יביא הצלחות? כנראה שלא. ברק בכר בעיני זה אחד המאמנים הטובים שהיו פה בהיסטוריה אם לא הכי טוב".
תסביר.
"אני רואה מה שהוא עושה, מה שהוא עשה בבאר שבע וגם במכבי חיפה. הוא הגיע למועדונים שלא הביאו תארים הרבה זמן, רואה תגובות שלו, התנהגות – בזמנים קשים וטובים – רואה תוצאות, ורואה איך הקבוצות שלו יודעים לשחק התקפה. ללמד התקפה זה הכי קשה בעיני, ויש לו את זה. הוא מאמן של קבוצות גדולות. יש מאמנים שפחות מתאימים לקבוצות גדולות".
רן בן שמעון מתאים לקבוצות קטנות?
"רן בן שמעון יכול לאמן גם קבוצות גדולות. איש מקצוע ברמה מאוד גבוהה ואין לי ספק שהוא יצליח לאורך זמן".
מה אתה אומר על מה שקורה עם מ.ס אשדוד?
"אני מאוד אוהב. יש שם את ג'קי בן זקן שמוביל את המערכת עשרות שנים והוא תותח, יודע את העבודה, יודע איך לגדל צעירים. יש לו סבלנות. נותן זמן לתהליכים הנכונים ואני רואה שרן משתלב איתו בצורה מושלמת. מה שכן, הם יכולים באיזה שנה לקחת גביע אבל לא רואה אותם לוקחים תואר משמעותי. בשביל תואר כזה צריך הרבה מאוד כסף, להביא שחקנים מתאימים. בשביל אשדוד להגיע לפלייאוף עליון מדי פעם, למכור שחקנים ולשחק בצורה טובה, זה מדהים".
אז שלא יבנו עליהם במשחק בשבת סמי עופר?
"אתה רואה כדורגל, אתה לא באמת יכול לדעת, אבל אין ספק שהעדיפות היא למכבי חיפה. היא נכנסת לכושר טוב והמשחק תלוי בה. אם הם ישחקו כמו שהם יודעים לשחק וישחקו התקפה כמו שצריך, אני מעריך שינצחו. המשחק לא תלוי באשדוד. הם יכולים לבוא ולהוציא תוצאה טובה, אבל המשחק יותר תלוי במכבי חיפה. אם יש שתי קבוצות שמשחקות פתוח זה נותן עוד יותר עדיפות בעיני למכבי חיפה".
ההצלחה של הולצמן בניהול עסקי, חייבה את השאלה מה היה עושה לו ניתנה בידיו לנהל את הכדורגל בישראל. "הנושא הראשון שהייתי מטפל בו הוא מחלקות הנוער", אמר מייד. "רוב מחלקות הנוער עובדות לפי תוצאות ולא לפי תהליכים. יש שם הרבה קומבינות. הנושא המקצועי גרידא הוא לא מה שמוביל בהרבה מקומות. המאמנים במחלקות הנוער לא מספיק טובים. הייתי לוקח את כל שחקני העבר ומכניס אותם למחלקות הנוער, בונה תהליכים לאורך זמן. בסופו של דבר שחקנים גדלים בקבוצות, וברוב המועדונים זה לא עובד בצורה הכי טובה. אולי הייתי הופך את זה לאקדמיות כמו שעשו בגרמניה. כשהיינו ילדים היינו משחקים או בקבוצה או ברחוב והיום זה פחות קיים".
כדורגל הרחוב מת?
"אני זוכר שכשהייתי ילד, הייתי נוסע בשני אוטובוסים, הולך עוד 20 דקות ברגל כדי להגיע לאימון. היום כל אחד פוחד על הילד שלו שייצא מהבית. כשאני מסתכל מלמעלה אני רואה את הפער בינינו לאירופה הולך וגדל ולא הולך וקטן. תרבות הכדורגל בארץ לא דומה לאירופה. הכדורגל הוא לא שלוש קבוצות וארבעה מועדונים, זה הרבה יותר רחב. המסה העיקרית של הכדורגל בעולם לא נמצאת במועדונים הגדולים, וזה בדיוק החולי של הכדורגל שלנו".
