אחרי שפרש מנבחרת ישראל בסיומה של קריירה מרשימה וארוכה כקפטן ואחד מסמליה, ביברס נאתכו התראיין בפודקאסט "הפודיום" ודיבר על ההחלטה לעזוב, המסע שלו לאורך הקריירה, האופי הייחודי שלו ומה דעתו על נבחרת ישראל והעתיד הוורוד שמצפה לה.
עוד בנושא
נאתכו נפרד בדמעות, סולומון: "מודל לחיקוי עבור כל שחקן"
בדרך שלו: ביברס נאתכו נפרד בתור סמל לנבחרת שרצינו לראות
בסרביה מזהירים את ברק בכר: רק שלא תגמור כמו הפלופים הישראלים
על הפרישה:
"הייתי כשיר לשחק בשוויץ, אבל מכמה סיבות רציתי לשחק רק נגד קוסובו. קודם כל, אני תקופה ארוכה מתלבט אם לעשות את זה או לא. החלטתי שהגיע הזמן בגדול מאלף ואחת סיבות. אמרתי שאני רוצה להיות במשחק הראשון נגד קוסובו, כשבלומפילד יהיה מלא, וכן לקחתי את הקרדיט כי אני חושב שהגיע לי לקבל קצת כבוד. אני חושב שזה היה קצת שונה, קצת לא רגיל – אבל זה אני. אף פעם לא הייתי מקובל על כולם, אז אני עושה את זה איך שאני רוצה'.
"היה חשוב לי, גם אם נכנסתי רק לארבע דקות בסוף, רציתי שיראו שגם בארבע דקות. תמיד הייתי שם ותמיד נתתי מה שאני יכול. לפעמים זה הספיק, לפעמים לא'.
"גם יוסי (בניון) וגם אלון (חזן), ייאמר לזכותם – הם תמיד אמרו לי וביקשו שאשאר לפחות עד סוף הקמפיין. דיברתי עם יוסי בחודש האחרון חמש-שש פעמים בטלפון והוא תמיד אמר 'ביברס תישאר'. גם כשאמרתי לו שהחלטתי, הוא אמר לי לקחת שלושה-ארבעה ימים לחשוב. הוא ידע שזה קשה לי, אבל באמת הייתי שלם עם זה.
"זה לא פשוט לקום וללכת במיוחד כשאני עוד יכול. אני באמת משחק השנה ואני בכושר מצוין. סטטיסטית, אני אחד השחקנים שמשחקים הכי הרבה מבחינת דקות משחק. זה לא שאני לא בכושר, אבל הרגשתי שזה הזמן".
למה החליט לפרוש?
"אני 14 שנה בנבחרת ואני 13 שנה מחוץ לישראל. אני כל חופשה ופגרה אני מגיע לפה, אני לא זוכר מתי הייתה לי פגרה, חוץ מפגרות חורף כששיחקתי ברוסיה. הגוף בסופו של דבר מתחיל לאותת ולהישחק והיום אני בן 35, אני צריך לחשוב קצת על עצמי. אני חושב שזה זמן טוב, הרגשתי שיש לנו דור מוכן וקפטן מדהים שהולך להחליף אותי. הרגשתי נחת, שאני יכול ללכת בכיף".
על מה יקרה אם נעלה ליורו:
"זאת הסיבה העיקרית שהתלבטתי. היחידה בעצם. אני מרגיש הפעם אנחנו כן יכולים לעשות זה, גם אם זה לא יהיה בבית ישירות. אני לא אומר את זה סתם. יש פה משהו מיוחד. יש לנו פה אחלה שילוב של הכל, הנבחרת הזאת כן יכולה לעשות את זה'.
"נוטים לזלזל בשחקן הישראלי, אבל יש לנו שחקנים ברמה. אני לא חושב שמנור נופל היום מאף שחקן כנף באחד על אחד, אי אפשר לקחת לו את הכדור. יש לנו מיגל ויטור, הוא שדרוג אדיר לנבחרת הזאת ואולי הכי חשוב שיש. יש לך דסה, דור ונטע שכבר מוכנים, השוערים ברמה גבוהה מאוד, יש לנו את אוסקר. יש לנו הכל מהכל, והכל מוכן".
על אוסקר גלוך:
"גלוך יודע לשבור את הכלים, בצד החיובי. הוא נראה שקט, אבל הוא ארסי. הוא לא מתרגש. יש לו את האופי להוביל נבחרת, הוא שחקן מוכשר מאוד. גודל ההצלחה שלו תהיה תלוי בקבלת ההחלטות הנכונה שלו בנוגע לאיפה הוא ישחק ומתי".
על אלי דסה:
"במשחקים הראשונים עם חזן, דסה היה מדבר איתי כמעט פעמיים ביום. הוא היה שואל אותי הרבה שאלות. יש כאלה שהאגו שלהם יעצור אותם, אבל דסה לא כזה. הוא רוצה ללמוד. זה היה תהליך מאוד טבעי, לדסה חשוב חדר ההלבשה והוא עובד על חדר ההלבשה. הוא שקט מאוד, אבל הוא שחקן מאוד דומיננטי שמביא מנהיגות מאוד חיובית. הוא קפטן שייבנה לעוד שנתיים-שלוש, והוא יהיה דמות מאוד משמעותית".
על הקשר שלו עם בניון:
"כשאני באתי לנבחרת ישראל, יוסי היה הקפטן. הוא תפס אותי ביום הראשון ואמר לי 'כל מה שאתה צריך – אני פה בשבילך'. מאז אני הייתי סוג של 'ילד של יוסי' בנבחרת. הייתי תמיד לצדו, תמיד איתו והוא היה שומר עליי. זה כן משהו שאני מסתכל עליו כשאני חוזר 12-13 שנים אחורה, הייתי מסתכל עליו ואומר 'אוקיי, הוא חבר שלי לחדר ההלבשה אבל כשהוא עובר לידי אני עדיין מוריד את הראש'. ידעתי שזה יוסי, והכל בסדר, אנחנו יושבים וצוחקים אבל עדיין היה לי סוג של ריספקט שאגדה יושבת לידי, עם כל הכבוד. אני לא מחשיב את עצמי כאגדה, אבל לשחקנים כנראה יש כבוד אליי והם מעריכים את מה שעשיתי".
על התחנות בקריירה:
"פאוק זה היה מטורף. לי אישית אלו היו ארבעה חודשים אולי הכי מהנים שהיו. זה היה ברמה מטורפת, לא הייתי יכול לצאת מהאצטדיון לאוטו, הייתי הולך עם שבעה שומרי ראש מסביבי'.
"אני מזוהה עם פאוק סלוניקי, צסק"א מוסקבה ופרטיזן בלגרד. זה צד אחד. יש ברית אחים ביו המועדונים, ואני השחקן היחיד ששיחק בשלושתם בכל ההיסטוריה. זאת ברית רצינית".
על העמדה במגרש:
"היום אני 10, אבל היו הרבה פעמים שאהבתי לשחק 8, כי אתה רוב המשחק עם הפנים, במיוחד בהתקפה, ואתה יותר יכול לזוז על המגרש. היו הרבה פעמים בנבחרת שאהבתי לשחק 6. אני מקווה שזה לא יישמע לא טוב, אבל אני חושב שיותר קל לי לשחק עם שחקן אירופי מאשר עם שחקן ישראלי בסגנון ובהבנת המשחק. אני אוהב לשחק כמה שיותר מהר קדימה וכמה שיותר שטח. שחקן ישראלי אוהב יותר לרגל ולהחזיק את הכדור, אז הרבה פעמים כשמבקרים אני לא אומר שלאנשים אין מושג, אני תמיד מנסה ללמוד ולהבין. לאורך השנים הבנתי שכנראה זאת גם אחת הסיבות".
עם מי הכי אהב לשחק בנבחרת:
"הכי גדול זה יוסי. ערן (זהבי) זה מישהו שמגיל 15 אנחנו ביחד וראיתי אצלו את הבנייה והשינוי. בנוער לא היה השחקן שהוביל, ובבוגרים הוא לא היה תמיד בהרכב. פתאום הוא הפך להיות מפלצת וזה היה משהו מדהים לראות את זה ולחוות את זה. אני כל הזמן אומר 'זה לא יכול להיות', והבנאדם גדל וגדל. עם בירם חלקתי חדר שנים".
על הדרך המקצועית שלו:
"אבא שלי תמיד בנה לי מסלול וזו לא הייתה שאלה אם אני אעמוד במסלול הזה, השאלה הייתה איך אני אעמוד במסלול הזה. עכשיו, אני אומר את זה באמת בשיא הצניעות — בגיל 12-13 ידעתי שאני אהיה שחקן הרכב בהפועל תל אביב. השאלה הייתה מתי. אני ציפיתי בגיל 17, בסוף זה קרה בגיל 19. אני ידעתי שאהיה בכל נבחרות ישראל. זה לא משחצנות, אני לא שחצן, אין לי את זה באופי, אבל היה לי ברור שזה מה שאני עושה. הייתי מפוקס על המטרה, ידעתי מהם השלבים שאני צריך לעבור. הייתי קפטן בכל נבחרות ישראל. כשהגעתי לנבחרת הבוגרת זה היה עוד צעד במה שאני צריך לעשות במשך הקריירה, והצעד הבא היה כן להוביל את הנבחרת. אם זה כקפטן או לא, זו הייתה פחות השאלה, אבל כן הייתי צריך להוביל את הנבחרת, וזה בא עם הזמן. זה בא בהתחלה בתור ילד שיושב עם יוסי ודודו כל הזמן בשולחן, וכן לומד דווקא מאלה ולא יושב עם הילדים. הייתי דווקא קרוב אליהם, לראות איך הם מגיבים ומתמודדים עם ניצחונות והפסדים. אחרי זה הגיע גוטמן, הייתה לנו כבר היכרות והוא גם נתן לי את המפתחות בגלוי, והוא אמר שאני אחד השחקנים המובילים שלו. זה תהליך. צריך גם מזל בקריירה, אבל זה תהליך שידעתי שהוא יקרה – השאלה הייתה רק איך".
מה דעתך על הכתבה?