לילה בלי כוכב: השלכות העזיבה של ברק בכר על מכבי חיפה

ואתה שואל את עצמך, איך קבוצה שמתמודדת על אליפות שלישית ברציפות, שלקחה 13 מ-18 נקודות בקרבות המרכזיים שלה העונה, כושלת במצב של 0:1 ומפסידה משחק מול קבוצה שעם כל הכבוד לריצה שלה לאירופה, עשתה את שלה העונה והיא משחקת על הבונוס – זוג משחקים באמצע יולי, עם דירוג נמוך מול קבוצה בינונית מינוס, שמולה כנראה תעוף. אין פה תואר על השולחן, רק לקבוצה אחת, והיא מפסידה משחק ששלטה בו והובילה בו כמעט עד לסיום. וזו לא קבוצה חסרת ניסיון שמפסידה, זו מכבי חיפה, אחרי שתי אליפויות ועליה לליגת האלופות, קבוצה שניצחה רק לפני שבועיים במשחק העונה את הפועל באר שבע. והיא משחקת משחק חוץ לעיני יותר מ-17 אלף מאוהדיה, ומועדת.

אז היה כדור של הראל שלום שנראה שעבר את קו הרוחב, אבל יפן ניצחה ככה את ספרד במונדיאל האחרון, ושם היו אמצעים ויזואלים משובחים מאשר בטדי (ויש לומר את האמת: לא היו בטדי את האמצעים האלה), ושם הכדור נראה עוד יותר בחוץ מאשר זה של שלום. זה לא העניין, חיפה מפסידה כי היא כבר לא מרוכזת במאבק האליפות שלה.

כשאתה רץ שלוש פעמים ברציפות לאליפות, זוכה בפעמיים הראשונות ובפעם השלישית מסלק כמעט כל יריבה למאבק ופותח פער, אתה מחכה כבר שזה ייגמר. חיפה שיחקה אתמול את משחקה ה-49 העונה, עונה שהתחילה ב-16 ביולי, בדיוק לפני תשעה חודשים. היא כבר עייפה, שבעה, נהנית פחות כשיריבה מתגוננת, מתחילה להתכונן כבר לעונה הבאה. גם העונה הבאה תתחיל באמצע יולי, ויש עוד חודש וקצת לשחק ויש נבחרת באמצע יוני. לא נבחרת אחת, שתי נבחרות. שחקנים, מאמנים, מנהלים, מחפשים מנוחה בין השיעורים, לשים את הראש על הדשא של הקמפוס ולהירדם ל-10 דקות. חיפה תפסה את התנומה הזו בדיוק בדקות האחרונות. כולה 10 דקות, והנה, ניצחון הערב של באר שבע והפער שגדל, שב על עקבותיו. ההבדל הוא שעברו עוד שני מחזורים, בסוף זה ייגמר. רק חיפה מותחת את עצמה.

וזה הרבה רוח המפקד. חוץ מברק בכר שבורח מהבשורה, כל העולם מתעסק בהודעה שלו על עזיבה לכוכב האדום בלגרד. זה יקרה בסוף העונה אבל נדמה שזה קרה כבר לפני כמה שבועות. ברק בכר עזב, הוא רק השאיר פה מישהו בדמותו שיעביר את המשחקים. מי שסידר לו את המעבר המתוקשר מדי חשב על התהודה של המעבר ולא על התדמית של הלקוח שלו.

מודה, לא הבנתי למה לעלות בלי חלוצים למשחק כזה. חלוצים זה טוב למשחק דינמי, ושחקני כנף זריזים טובים לביצורים? מילא מורידים חלוץ מההרכב, אבל לעלות ממש בלי חלוצים, להרים אחד מהם מהספסל בדקה ה-60 ואת השני אחרי המהפך, בזמן פציעות? בוא נחדד את זה: לעלות למשחק שצריך לעבור בלי עבדולאי סק המוצהב וגם בלי חלוצים? לא פלא שהמאמן אמר שהוא בשוק.

אבל היה עוד צד במשחק הזה: הפועל ירושלים, או בשמה המלא מועדון האוהדים הפועל ירושלים. צריך ללמוד, בבית ספר לניהול, איך מצליחים לנהל קבוצת אוהדים בליגת העל ולהוביל אותה (כנראה) בעונה השנייה שלה שם, עם תקציב שחקנים שנופל בחצי מהפועל חיפה או הפועל תל אביב ששיחקו ביניהן אתמול, לאירופה.

ולא זאת בלבד, אלא גם ניצול ההזדמנות של קבוצה בלי בעלים בודד, עשיר או גחמתי, לייצר הכנסה. אתמול היו יותר מ-17 אלף אוהדים חיפאים בטדי. ביציע הדרומי בנו הקופים הירוקים מסך של חולצות לבנות, כפי שלבשה הקבוצה שלהם על הדשא – מראה מדהים. 17 אלף אוהדים לקבוצה שהמגרש הביתי שלה נמצא במרחק של 150 קילומטרים ממגרש החוץ, יותר משעה וחצי נסיעה? מי מסוגל לזה בישראל? אז נכון, הגדולה של מכבי חיפה שזו קבוצה עממית, לא מקומית, ויש לה קהל בירושלים רבתי שלא נופל היום בהרבה מזה של בית"ר ירושלים, אבל למשוך 17 אלף איש למשחק זו כבר אומנות.

ואת זה עשתה הפועל ירושלים והמנכ"ל שלה אורי שרצקי מתחילת השבוע שעבר. אתגרה את הקהל, נתנה לו את כל היציעים חוץ מאחד (עשתה את זה גם בדרבי), שמרה על המחיר (60 שקל), לא מתחה את החבל, להיפך. הם הבינו שבשבת, בשעת אחר צהריים מאוחרת, במזג אוויר נפלא, כשהקהל האורח – מאלה שאין להם מנויים וסמי עופר הוא תמיד סולד אאוט – לא יוכל עוד לראות העונה את האלופה שבדרך, צמא למשחק וצריך ללכת לקראתו וגם ליהנות מכך.

רק קבוצת אוהדים שמבינה בשביל מה היא פועלת – הקהילה – יכולה להבין ולכבד קהילה של קבוצה אחרת. כן, זה גם נתן לה הכנסה של 1.2-1.3 מיליון שקלים ברוטו, שזה בערך 15 אחוז מתקציב השחקנים שלה, אבל החשיבה – למרות הביקורות מצד אוהדים של קבוצות אחרות שלא תומכים כלכלית במועדון שלהם – הייתה סופר נכונה. לא יודע עדיין לומר מה עתידה של הפועל ירושלים במתכונת הזו, אבל הדרך שלה ראויה לחיקוי.

לא צריך VAR כדי להבין שנאאל עודה לא שייך לרמה הזו. ה-VAR עוד מציל אותו מהחלטות דרמטיות, הוא לא מציל אותו במהלך המשחק מקבלת החלטות רעות. עודה מפספס אירועים, לא מנהל את האירוע כהלכה, נגרר, לא מראה סמכות מול שחקנים בכירים, מכרטס ללא אבחנה, לא מפעיל חוק הגיון.

ההחלטה שלו לסיים אתמול את המשחק אחרי הפציעה של חמודי כנעאן, כאילו הפציעה הזו חלבה את תוספת הזמן – אשדוד הובילה, כן? – הייתה החלטה שגויה אבל בעיקר חסרת רגישות. כמו שאייטור קראנקה ממשיך להתעקש לא לשחק כדורגל מול קבוצות שהן לא חיפה או באר שבע, הרי שמכבי תל אביב לא הייתה עושה מהפך ומנצחת גם בזמן שנותר, אבל הזמן הזה היה צריך להימצות. במונדיאל האחרון תוספת הזמן הייתה הזמן (נטו) שלא נוצל וגם תוספת הזמן התנהלה נטו ולא כפי שנקבעה (ברוטו). בארץ השופטים פוחדים מלחץ, מקהל, מביקורת, מקבלת החלטות אמיצות, כך שתוספות הזמן לא משקפות את המציאות ולא מנוצלות כהלכה.

שופטים כמו נאאל עודה, שיש כלפיהם ביקורת ותלונות שלא מהיום, לא מגיעים לשפוט בפלייאוף עליון. פעם היה ממה לבחור, היום כמעט ואין. יש 3 משחקים בפלייאוף עליון – ששווים המון כסף (קהל ואירופה) – אבל לא בטוח שיש בכל האיגוד 3 שופטים שיכולים לנהל אותם. לכן עודה.
משהו על מכבי תל אביב? לא משהו.

אם בני ריינה תישאר בליגה העונה, שישלחו גביע הוקרה לאיזי שרצקי. הראיונות ההזויים שלו – שהם יותר ניצול ציני של מרואיין בלי פילטרים – קוברים את עירוני קרית שמונה. הוא לא מדבר לחלל ריק. הדברים שלו פוגעים במאמן, בשחקנים שהנכד אריאל שרצקי בא בקרבם, ופוגעים בקהילה שמרגישה לא מחוברת למועדון שגם ככה הונשם ברבע המאה האחרונה על ידי היהודי היקר מגבעתיים. שרצקי בנה מועדון שקידש עצמו על שחקנים שבאו לשליחות (מתגמלת) ובוגרי מחלקת נוער. מקורס הצוערים כבר לא שולחים נציגים הולמים והילדים ממחלקת הנוער לא מגיעים לרפקם וכבר נמכרים/עוזבים. נשארנו עם קבוצה שהנכד צריך לשחק בה. בשביל זה מספיק ליגה לאומית.

לעומתו סעיד בסול שפך כסף על מועדון בלי מחלקת נוער שאפילו ראויה לאזכור, ובלי מגרש ביתי. יש לו שחקני רכש בלבד. אבל החוכמה שלו הייתה להביא שחקנים שישאירו את הקבוצה בליגה, אחד כמו שלומי אזולאי, שכבש אתמול את שערו ה-90 בליגת העל, ותודו שלא האמנתם שיש לו 90. על השחקן הזה – כובש ומבשל כאחד – נכתב המונח "אנדרייטד". אוטוטו וריינה נשארת בליגה. והפרחים לאיזי.