פירוק לגורמים: חוסר המעש של בכירי הכדורגל למרות האלימות המשתוללת

אל תאמינו לאף מילה שיוצאת להם מהפה. אל תאמינו להבטחות שלהם, תתעלמו מההצהרות שלהם, מדובר בחבורה שמדקלמת משפטים ממוחזרים, חבורה שממהרת לשלוף מהכיס את הפתק הדהוי כדי להתחיל שוב לבלבל לנו את המוח. סיפורי האלף לילה ולילה כבר לא עושים עלינו רושם. הם יכולים למהר לעלות לשידור כדי להקריא את מונולוג הגינוי שלהם, כדי לפזר שוב הבטחות למאבק באלימות ולענישה הולמת.

תתעלמו. אל תיקחו ברצינות את הדברים שלהם, רגע אחרי שהם ירדו מהשידור, רגע אחרי שהכל יירגע, הם יחזרו לשיגרה שלהם, ישכחו מה היה כאן בכלל. אחד יזדרז לטפל בבעיות האנרגיה של מדינת ישראל (ארז כלפון, יו"ר מנהל הליגות), השני ימהר להתפלל שהנבחרת הלאומית תנצח את בלארוס במוקדמות היורו (שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות לכדורגל), והשלישי יתרכז בהרגעת הרוחות בסיעת הליכוד ובמניעת פילוג במפלגת השלטון בעקבות המהפכה המשפטית (מיקי זוהר, שר התרבות והספורט).

איך כל אחד מהם מיהר כדי לשתף אותנו בזעזוע העמוק שאחז בהם בעקבות התמונות הקשות שהיו בטרנר. כל אחד מהם ניסה להיות הרבה יותר תקיף, הרבה יותר קיצוני, הרבה יותר עצוב. לכל אחד משלוש הדמויות: יו"ר המנהלת, יו"ר ההתאחדות, ושר הספורט, יש כווונות טובה. הם באמת רוצים את טובת הכדורגל. הם באמת רוצים למגר את האלימות במגרשים. אבל הם לא יכולים. הם לא מסוגלים. והם אפילו לא מתאמצים.

אל תתייחסו לאמירות שלהם, גם אם לפעמים הם מרימים את קולם ומשדרים מסר מאיים. אין להם כח לשנות. אין להם שיניים לשנות. הם מודעים היטב לכאבים שהם יאלצו לעבור ולמחיר שהם יאלצו לשלם אם יחליטו לבצע טיפול שורש. אין להם רצון לסבול, ואין להם עניין לשלם את המחיר האישי. מה כבר קרה, מנעו מאיתנו לחגוג את הניצחון הדרמטי של באר שבע ופתיחת מאבק האליפות מחדש? שטויות.

מנעו מאיתנו לנתח את המשחק ולעסוק בזווית המקצועית, לפרגן לברדה ולבקר את בכר? גם זה שטויות. קחו אוויר, תתאפקו עוד כמה ימים, כולם יצעקו, יאיימו, ידרשו מתובע ההתאחדות לדרוש עונשים כבדים, הדיינים יציצו בהיסטוריה של המועדונים והשחקנים, ועולם כמנהגו ינהג. כולם יחזרו לעיסוקים שלהם, והתקשורת תעסוק במרץ רב בקרב בין מכבי חיפה למכבי תל אביב. מי יזכור בכלל את אירועי האלימות בטרנר, מי בכלל יזכור מי חטף, מי החטיף, ומי בכלל התחיל? יהיו כל כך הרבה סיפורים, כל כך הרבה שקרים, וגם הרבה תחנונים מול הדיינים.

למי שאינו יודע, ארז כלפון, יו"ר מנהלת הליגות, משמש כיו"ר קצא"א. לאחרונה הוא התבטא ואמר: "במשמרת שלי לא יהיה משבר אנרגיה במדינת ישראל". מר כלפון, משבר אנרגיה לא יהיה לנו, אבל יש לנו, ועוד איך יש לנו, משבר חמור בניהול הכדורגל הישראלי. קצת יותר מחמש שנים אתה בתפקיד, ואנחנו עוברים אתך ממשבר למשבר, מאירוע לאירוע.

אלימות בסמי עופר, אלימות בטדי, אלימות בסכנין, אלימות בבלומפילד, הרבה דם במגרשים, וגם הרבה הצהרות. הצהרות על תוכניות, הצהרות על תקציבים למיגור האלימות, הצהרות שככה אי אפשר להמשיך. אי אפשר להמשיך- אבל ממשיכים. ממשיכים כרגיל כאילו דבר לא קרה. האירוע בטרנר היה חמור מכל האירועים שנראו במגרשי הכדורגל בשנים האחרונות, אבל היו הרבה אירועים חריגים. חריגים מאוד. גם כאלה ששחקני מכבי חיפה השתתפו בהם. ולא רק.

חמש שנים וקצת, זה הרבה מאוד זמן. הרבה זמן כדי לא לעשות כלום. ארז כלפון אוהב להתראיין, הוא לפזר הצהרות ולהציג תוכניות ארוכות טווח, הוא צריך להבין כי עולם הכדורגל הוא לא עולם האנרגיה. במדינה נורמלית, אחרי אירוע כמו זה שהיה בטרנר, יו"ר מנהלת הליגות היה מתפטר. במדינה מתוקנת, יו"ר ההתאחדות היה מקיים ישיבת חירום. אבל אנחנו לא מדינה נורמלית, גם לא מתוקנת. לכן כלפון וזוארץ יכולים לדקלם לנו פעם אחר פעם את ההתייחסות שלהם לאירועים שלא קשורים בכלל לכדורגל.

מיקי זוהר הבטיח לעשות שינויים מפליגים בכדורגל. נכון, אין לשר הספורט יכולת להשפיע על הדיינים בבית הדין, אין לו יכולת להחליף אותם, ואין לו גם יכולת לנהל את ההתאחדות לכדורגל ומנהלת הליגות. אבל יש לו מספיק כח כדי לדרוש מהם לבצע רפורמה בתקנון המשמעת של ההתאחדות. לא מהפכה משפטית, לא עריפת ראשים, לא שופטים מטעם, ולא למחוק את המוסדות השיפוטיים של ההתאחדות.

עם כל הכבוד לשינו זוארץ (ויש כבוד), הוא לא מסוגל לקבל החלטות בהנהלת ההתאחדות המנוגדות לדעתם של בעלי הקבוצות. בעיקר הגדולות. בנימין נתניהו סופג ביקורת נוקבת מהתקשורת על כך שהוא רוצה לקבל החלטות מתוך אינטרס אישי והוא מתעלם מהאינטרס הלאומי. תקשורת הספורט, לאורך השנים, מתעלמת לחלוטין מהתנהגותם של בעלי הקבוצות (בעיקר הגדולות), בנוגע לשינוי בתקנון המשמעת. גם הם מונעים מאינטרסים אישיים, גם אותם מעניינת רק הקבוצה שלהם ולא הכדורגל הישראלי, גם הם, בעצם בעיקר הם- אשמים באירועי האלימות המתרחשים כאן פעם אחר פעם.

כולם אלופי העולם בנגיחות. כולם מנגחים את כולם. את השופטים, את הקוונים, את שופטי ה-VAR, את ההתאחדות, את המשטרה, ואת מי לא. מייד אחרי שנבחר, שינו זוארץ הבטיח לשנות את תקנון המשמעת ולבטל את משחקי הרדיוס ללא קהל. בנאום שנשא בכנס שנערך במכללה למינהל, הודיע יו"ר ההתאחדות לכדורגל על כוונתו להקפיא את הענישה הקולקטיבית. וכך אמר: "מצהיר כאן על כוונתי להוביל בתוך פרק זמן קצר תיקון להמשך עונת 2022/2023, אפשר וצריך לחשוב אחרת".

זה היה בינואר 2023. חלפו כמה חודשים ודבר לא השתנה. עונת 2022/2023 תכף מסתיימת. זוארץ חייב להקים פורום מיוחד שכולל את נשיא בית הדין עליון השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, בעלי קבוצות לשעבר, ובהווה, שופטים בינלאומיים לשעבר ואחרים, ולהציג שינויים בתקנון המשמעת. הקלה בענישה קולקטיבית תמורת החמרה בענישה אישית.

נכון, לאף דיין/שופט אין אומץ להפחית נקודות למכבי חיפה והפועל באר שבע, וטוב שכך, אבל הגיע הזמן ששחקנים, מאמנים, ושאר בעלי תפקידים בקבוצות יבינו שמדיניות הענישה השתנתה. לא בדיבורים- במעשים. הרחקה ממשחק או שניים היא צחוק מהעבודה. הגיע הזמן להפסיק את ההצגות באולמות בתי הדין, להתעלם מדמעות התנין של השחקנים ונציגיהם עורכי הדין, ולפרק אותם בעונשים כבדים. בדיוק כמו שהם מפרקים לנו את הכדורגל.

ומילה לסיום לשר הספורט מיקי זוהר. אם אתה באמת רוצה לעשות כאן שינוי ולהשאיר חותם בכדורגל הישראלי, תדרוש מארז כלפון להנהיג יד קשה ולהנהיג תקנון קנסות. כמו ב-NBA. מהיר, תכליתי, ובעיקר כואב. איך אמר זוארץ, לא עונשים קולקטיביים? צודק. לפעמים צריך להעניש את השחקנים, המאמנים, ובעלי הקבוצות. גם בכיס, וגם מהמגרשים. מיקי זוהר פוליטיקאי ותיק, מנוסה ולעיתים גם ערמומי. הוא יודע לפעול מתחת לרדאר, הוא פשוט לא יודע (עדיין) כמה כח יש לו מול זוארץ, כלפון, ובעלי הקבוצות. מספיק כח כדי להפחיד גם את בעלי הקבוצות הגדולות. להתראות בפסטיבל האלימות הבא.