"החופש שקיבלתי בצילומים הפתיע אותי. הייתי בטוח שיהיו מקרים שיגידו לי לא לצלם"

ביום חמישי 18.5 בשעה 21:15 ישודר בכאן 11 הסרט הדוקומנטרי, "אירופה זה לא מספיק". הסרט צולם במסע של נבחרת הנוער של ישראל בכדורגל, באליפות אירופה בסלובקיה לפני שנה, בה פילסה הנבחרת את דרכה והגיעה עד למשחק הגמר ולבסוף הפסידה רק לאנגליה החזקה.

המאמן אופיר חיים, שהוא גם אב מסור לילד אוטיסט, מילא אותם בגאווה ובאמונה. ברגעי הדרמה של המשחקים, במיטות רגע לפני השינה, בחדרי ההלבשה לפני, במחצית ואחרי המשחקים וגם בשיחות עם המשפחה ועם ראשי המדינה שנסחפו באופוריית הניצחונות – תועדו שחקני הנבחרת לאורך שבועיים יוצאי דופן. באמצעות הישג זה, רשמה הנבחרת גם העפלה היסטורית למונדיאליטו – אליפות העולם בכדורגל עד גיל 20 שתתחיל בקרוב ומשחקיה ישודרו גם הם בכאן 11.

יוצר הסרט איתן דותן, הוא גם קצין העיתונות של נבחרות ישראל בהתאחדות לכדורגל. לקראת עליית הסרט לשידור בכאן 11, ורגע לפני הקרנתו בהקרנת טרום בכורה של קולנוע דרום וסינמטק שדרות ב-10.5 בנוכחות הבמאי אבידע ליבני, המאמן אופיר חיים והשחקנים, הוא מספר על איך נולד הרעיון להפוך את מסע הנבחרת יוצא הדופן לסרט דוקומנטרי: "בהתאחדות לכדורגל, אגף ההסברה, קיימו חשיבה לקראת האליפות והוחלט לקחת הימור ולתגבר את הצוות התקשורתי. בזכות ההחלטה אני לא הייתי כבול לשגרת היום, אלא תפקדתי יותר כמתעד. מן זבוב על הקיר בסיטואציות שאנחנו יודעים שהן קיימות, רק שמעולם לא נכנסה אליהן מצלמה או נעשה שימוש חיצוני בתיעוד. קיבלנו גיבוי לכך מבחינה תקציבית ומקצועית ואנחנו מאוד גאים בתוצאות".

"כמה שבועות לפני שיצאנו לאליפות בסלובקיה, קיימנו ישיבה בארץ עם המנהל הטכני של הנבחרות הצעירות בהתאחדות, בוני גינצבורג ועם המאמן אופיר חיים", נזכר דותן. "החלטנו שיהיה נכון לתעד במסגרת האליפות כמה שיותר ולראות מה ייצא. אני לא חשבתי שבסוף ייצא לנו מזה סרט של שעה. אנחנו חשבנו בכלל על סרטון ליו-טיוב או מעברון בין תכניות באחד מערוצי הספורט. כשהגענו לשם, הבנו שיש כאן סיפור ענק גם בגלל אופיר והסיפור שלו ומה שהוא עובר וגם בגלל הקשר שלו עם השחקנים שנחשפנו אליו שם. אני בתפקיד כבר 12 שנים וראיתי לא מעט סוגי דינאמיקה בין מאמנים לשחקנים, אבל כאן יש קשר באמת בלתי רגיל".

איך מצלמים דוקו באווירה של טורניר גדול? איך יודעים שמקבלים תוצאה אותנטית?

"יצאתי לסלובקיה עם מצלמה קטנה ועם מצלמה גדולה, שבה בכלל לא השתמשתי בסוף. הרגשתי שאני צריך להיות בלתי נראה כדי שהשחקנים ירגישו הכי בנוח שאפשר. ממש לפני ההמראה הנבחרת קיימה אימון בשפיים. רכזתי את כל השחקנים בחדר ההלבשה בלי הצוות וסגרתי את הדלת. אמרתי 'תקשיבו. יכול להיות לכם כאן זיכרון לעשורים קדימה. אל תפחדו מהמצלמה. הכל פתוח. אם לא תרגישו בנוח אם משהו ולא תרצו שהוא יופיע, הוא לא יופיע'. התחלתי לתעד פשוט הכל – מהטיסה, דרך כל אסיפה כזו או אחרת. למעשה אין אסיפה של הנבחרת שאני לא תיעדתי. נכנסתי לחדרי השחקנים ודיברנו על הכל. כמות חומר הגלם שבסוף לא נכנסה לסרט היא אדירה. גם ההצלחה המקצועית וההד התקשורתי עשו את שלהם. בנוסף לפתיחות של אופיר לגבי הבן שלו עשו שירות מדהים".

ובאמת היה שיתוף פעולה? שחקנים או אנשי צוות לא באו וביקשו להחליט לגבי דברים בסרט?

"החופש שקבלתי בצילומים לסרט הזה הפתיע אותי. הייתי בטוח שיהיו מקרים שיגידו לי לא לצלם ושיהיו מקרים שדווקא יגידו לי כן לצלם. הפתיחות והאותנטיות האלה היו מושלמים עבור הסרט. גם לקראת המונדיאליטו אצא עם מצלמה. מקווה שאולי ייצא לנו מזה סרט המשך".

אמרת שנשארו מלא חומרים בסוף מחוץ לסרט. מה הצופים יפספסו?

"מאד רצינו שאם כבר אנחנו עושים סרט כזה, אז שהוא ייגע בכמה שיותר אנשים, גם למי שיותר מתחברים לישראליות ולאמונה ולאו דווקא אוהבים או מבינים בכדורגל. לא רצינו להתמקד מדי בעניינים שהם כדורגל נטו כדי להגדיל עניין. מה שלא נכנס לסרט זו הגאונות הטקטית של הנבחרת הזו. אופיר הוא גאון טקטי אדיר אבל זה שהנבחרת הייתה מעל כל הנבחרות בהכנה הטקטית למשחקים לא בא לידי ביטוי בסרט".