"המאמן במוקדמות מונדיאל 1986 היה יוסף מירמוביץ', איש מקצוע מצוין ובן אדם זהב שאימן אותי לפני כן במכבי פתח תקווה. אחרי הניצחונות הקלים על טייוואן, שיחקנו ברמת גן לעיני 50 אלף צופים נגד אוסטרליה. בחלומות הכי גרועים שלי לא חלמתי שהמשחק הזה יהיה האחרון שלי בנבחרת. בפתיחת המחצית השנייה מסרתי כדור לאחור, חלוץ אוסטרלי מהיר (דיוויד מיצ'ל – א.ג.) חטף את הכדור, כשאבי כהן ז"ל ויאנקה אקהויז לא הצליחו לבלום אותו בדרך לשער. אחרי שלוש דקות הם עלו ל-0:2. מירמוביץ' מיהר להחליף אותי והכניס למשחק במקומי את רוני רוזנטל. ארמלי צימק אבל הפסדנו.
הזיכרון מהרגע שחיסל את הקריירה הבינלאומית שלו עדיין צרוב אצל גדי מכנס. גם היום, בגיל 66, הוא חי את הרגע ההוא. "בחדר ההלבשה השחקנים לא אמרו לי כלום על הטעות, אבל אף שחקן או גורם בצוות המקצועי ואיש מאנשי ההתאחדות לכדורגל, לא בא אלי לעודד או להגיד מילת עידוד, הרי זה דבר שקרה וקורה לגדולים ביותר בעולם. מי שהובילו את המהלך נגדי היו דווקא אנשי התקשורת. מירמוביץ' הושפע מהתקשורת ואחרי המשחק דווקא הוא, שחקן עבר גדול במכבי תל אביב, בנבחרת ישראל ומאמן כדורגל אהוב, מחק אותי ככדורגלן בסגל הנבחרת, לא החליף איתי ולו מילה אחת. הפכתי לשקוף ואוויר. אני לא איש של תקשורת, לא היו לי עיתונאים חברים. העיתונאים של הנבחרת אז היו אנשי תל אביב, הם בדרכם הגנו ותמכו בשחקני מכבי והפועל תל אביב".
אחרי ההפסד בארץ ישראל טסה למלבורן. "אני הייתי לא קיים. במקום לשוחח איתי, לתת ולאפשר לי לתקן, לא הייתי יותר ברשימות למשחקים. הייתי עם נעלי ההתעמלות שלי ובלי נעלי הכדורגל. מלבד השוער אריה חביב שהיה איתי בחדר המשותף, לא היה מי שיקשיב לי. זה כאב לי מאוד, היו לי ימים קשים שעברו לאט במלבורן, שם הסתיים המשחק נגד אוסטרליה בתיקו 1:1. באוקלנד הפסדנו 3:1 לניו זילנד".
מה היה שם?
"אמרתי שאני לא איש של תיקשורת ועיתונאים. בהפסד המביך הזה נעשו טעויות ענקיות בתוך רחבת העונשין של שחקנים שלנו, התקשורת התעלמה ולא תפסה אשם כפי שפעלה במקרה שלי. חזרנו לישראל, ניצחנו את ניו זילנד 0:3. העלבון הזה לא התאים לי בהמשך. אחרי המשחק הזה הודעתי על פרישה מנבחרת ישראל. אגב, באותה תקופה, אחי עודד לא היה בנבחרת".
הפרשה עדיין כואבת לך?
"היום כבר לא. השנים עברו, אני לא כועס ולא ברוגז, זה הסתיים מבחינתי".
אז ספר לנו על רגע מתוק יותר.
"אהבתי מאוד את התקופה בה שיחקתי בנבחרת. כבר במשחק הראשון שלי בבלומפילד נגד נבחרת דנמרק, משחק ידידות, כבשתי את השער היחיד שלי בנבחרת מעמדת המגן הימני, ממרחק 35 מטרים לרשת העליונה, משחק שאני עדיין מחפש את הקטע שלו ולא מוצא. אגב, את הגול הנוסף כבש מגן שמאלי, יעקב כהן".
מכנס נולד ב-8/6/1956 כאח תאום לעודד מכנס, שהקדים את גד בצאתו לאוויר העולם. גד נקרא על שמו של אח סבו, גואל אדמות פתח תקווה ונתניה. הוא נשוי פלוס שתי בנות, עובד כמנהל תחנת דלק דור אלון ומאמן ילדים בבתי הספר לכדורגל בהנהלת עודד.
"אבא שלנו אריה מכנס שיחק במשך 14 שנים במכבי נתניה, משנות הארבעים עד אמצע שנות החמישים. אבא היה קפטן הקבוצה ושיחק ב-1954 בגמר גביע המדינה נגד מכבי תל אביב, משחק שהסתיים ב-0:4 לתל אביב. לפני מספר שבועות, לקראת משחק הליגה של מכבי נתניה נגד מ. ס. אשדוד, נערך טקס הוקרה של המועדון לעודד ולי, הוענקו לנו מגני הוקרה וצוין שאבא שלנו ז"ל היה שחקן וקפטן מכבי נתניה. כבר מגיל מאוד צעיר, 3 או 4, אבא הדריך וכיוון אותנו לכדורגל בעקבות האהבה שלנו לכדור. היינו הולכים קבוע לחוף הים ושם קיבלנו את הכישורים המתקדמים הראשונים, הכדורגל היה האהבה הגדולה ביותר של שנינו.
"בהמשך נרשמנו למכבי נתניה. אבא היה המאמן שלנו בקבוצת הילדים ובנערים, היינו בתוך מסגרת מסודרת. הוצבתי בילדים ובנערים בעמדת החלוץ, הייתי מלך השערים, עם בעיטה חזקה במיוחד, כבר בקבוצת הילדים הבעיטות שלי לשער היריב היו גבוהות וחזקות וממרחק גדול מחוץ לרחבה, והשוערים לא הצליחו להגיע לכדור. הבקעתי כמלך השערים יותר גולים מעודד".
אתה ועודד מתנהגים כתאומים גם לאורך הילדות, הכול יחד?
"עודד ואני למדנו בבית הספר היסודי ביאליק כל הזמן באותה כיתה, כך גם בתיכון טשרניחובסקי. זה לא הפריע לנו, ולא העתקנו שעורים אחד מהשני. עודד היה טוב בריאלית, אני בהומנית. היו לנו חברים שונים, היינו תלמידים של ציון 7 פלוס. הכדורגל היה עבורנו קודש הקודשים, היו לנו הרבה מחזרות, אבל בימי שישי לא יצאנו לבלות, הכול היה הכנה לקראת המשחקים במכבי נתניה בשבת".
אז איך החלוץ שכבש יותר גולים מעודד הופך לפתע לשחקן נסוג?
"בקבוצת הנוער אימן אותי שמואל פרלמן, בהתקפה כבר היו עודד ודוד לביא. פרלמן קרא לי ואמר כקביעת עובדה 'ילד, מעכשיו אתה עובר מחלוץ להיות שחקן בהגנה'. פרלמן לא הסביר כלום, רק קבע עובדה ואני קיבלתי בהבנה את ההחלטה שלו".
בגילי 16-17 אתה ועודד עולים לבוגרים, איך זה התקבל בתיכון?
"המשחק הראשון שלי היה בעונת 1972/73 במסגרת גביע כ"ה למדינת ישראל במגרש גלי גיל נגד הכח ר"ג. המאמן שלנו היה אריה רדלר שהכניס בפיגור של שער את עודד ואותי להרכב. עשינו מהפך במחצית השנייה, ניצחנו 1:2 ואחת הכותרות במדור הספורט הייתה 'במזל תאומים'. היינו נערצים בתיכון טשרניחובסקי ע"י הבנים והבנות, כולן וכולן היו סביבנו, אלו היו ימי הכדורגל בעיר נתניה וכמובן כול צוות המורים והתלמידים הגיעו בשבתות למגרש לצפות במשחקי מכבי נתניה".
ב-1974 הגיעה האליפות הראשונה שלו. "היו שם שחקנים כמו מיקי שיינפלד השוער, שרגא בר, לייזר שלומוביץ', ויקטור סרוסי והדור הצעיר יותר. קיבלתי במה מכובדת בקישור. המאמן רדלר דרש לפני כל משחק 'תנו את הגול הקטן'. רוב המשחקים שלנו הסתיימו בהפרש של שער אחד. התלבושת של מכבי נתניה הייתה אז ירוק-לבן, המספר על החולצה שלי היה 7".
כלכלית נתניה עזרה לך להתקדם?
"לא בדיוק. רק אחרי 7 שנים בבוגרים במכבי נתניה עזרו לי בדירה, אחרי שהבטחות קודמות לא נענו בטענה שהייתי חייל וצעיר שזכאי רק לדמי כיס. מכבי נתניה עזרה לי לקבל בכללי דירה בעיר".
העונה הגדולה בתולדות מכבי נתניה הייתה, כמובן, הדאבל של 1977/8. "אהבתי מאוד בעונה ההיא דווקא את הזכייה ההיסטורית שלנו בגביע המדינה. הגענו לגמר נגד בני יהודה. עודד וגריאני כבשו בחלק הראשון והובלנו 0:2, אבל בהמשך היה קשה. אני שמרתי על אורי לוזון מבני יהודה, שחקן עם כושר גופני מעולה, רצתי אחריו בשמירה עד שנתפסו לי השרירים ונאלצתי לצאת מהמגרש. החליף אותי יוסי זאנה שגרם לפנדל, ואהוד בן טובים צימק ממש דקה לשריקת הסיום, 1:2. הייתה התרגשות גדולה מאוד בעיר, זיכרון שהופך לאקטואלי עכשיו כשהקבוצה בגמר נגד בית"ר ירושלים".
אחרי אליפות 1979/80 אתה עוזב למכבי פתח תקווה.
"לא הסתדרתי עם מכבי נתניה בנושא הכספי והיו ויכוחים עם ראשי המועדון. ביקשתי לעזוב את הקבוצה בה נולדתי, היה קשה, אבל עודד עזר לי. עברתי למכבי פתח תקווה למשך שנתיים בעזרתו של היו"ר המיתולוגי נחמן מנדל. הצטרפתי לבן המשפחה גדי בן דרור ולעוזר המאמן גדי כרמלי. היו לי שם שתי עונות של כיף וגם מבחינה כספית חוזה טוב ושתי עונות, אחת בצמרת ואחת במרכז הטבלה. אחרי שנתיים שם חזרתי לעונה אחת 1982/83 למכבי נתניה וזכייה בתואר האליפות, וכאן הסתיימה, ולא כפי שחלמתי, דרכי במכבי נתניה".
אתה עובר להפועל תל אביב.
"ציפו שם לזכות באליפות. סיימנו במקום השלישי ומה שהכי זכור הוא המשחק בימק"א נגד בית"ר ירושלים, בו שיחקתי כמגן ימני, ניצחנו 1:3 עם הגולים המדהימים של סיני ושבתאי לוי. נאלצנו לשהות בירושלים מספר שעות עד שהמשטרה חילצה אותנו מזעם האוהדים. בהפועל תל אביב קיבלו אותי יפה, אבל זאת הייתה קבוצה מחוברת של שחקנים מחולון, בת ים ויפו שהיה קשה לשחקני חוץ לחדור לתוכה".
אתה חוזר למכבי פתח תקווה ומביא איתך את עודד.
"מכבי פתח תקווה הייתה מקום מצוין עבורי. אני השלמתי שם ארבע שנים וחצי, עודד היה שם במשך שנתיים שבהן היה כיף וכדורגל מהנה".
את הקריירה סיים בהפועל חדרה. "קבוצה סימפטית ונחמדה, שאחריה החלטתי לפרוש מכדורגל פעיל, עם המון זיכרונות שמלווים אותי עד עצם היום הזה".
