"לקראת סיום שנת ההסגר שלי במעבר מהפועל כפר סבא להפועל פ"ת, בשל המצב הכלכלי סידרו לי מכרים עבודה כפועל פשוט בחברת בנייה במרכז הארץ. עבדתי על הפיגומים ובכל עבודות הבנייה המוכרות. הייתי מתעורר בשעה 05:00, ומתחיל לעבוד בשעה 06:00 עד 15:00, עבודה מאוד לא קלה. הייתי יורד בסיום העבודה אל הברז למטה, רוחץ עצמי ויוצא לאימון הפועל פתח תקווה, קבוצה בליגה הלאומית. אין היום שחקן כדורגל בליגות העליונות שעובד כפועל בניין. אז לא הייתה לי מודעות לשכר ולכסף הגדול, לא היה מי שיכוון אותי".
מה היה השכר שלך בהפועל פתח תקווה?
"היה נהוג להגיד אז 'גרוש וחצי'. הרווחתי 5,000 שקל ועוד אלף שקל על נקודת ליגה, וזה היה תלוי כבר בכמות הניצחונות שלנו".
השם אורן מוחרר מוכר לרבים עד היום. "כבר מספר שנים אני עובד כנהג מונית באזור המרכז. כשנוסעים עולים למונית ורואים את השילוט עם השם שלי עליו, הם מעיפים מבט ואומרים 'אתה אורן מוחרר, זאת זכות וכבוד לפגוש אותך, גדלתי עליך'. יש מספר גדול של אוהדי כדורגל כאלו בכל יום עבודה. זה די מביך אותי כי כבר עברו הרבה שנים".
פספסת?
"אני לא יודע אם פספסתי, אבל עשיתי משהו בכדורגל הישראלי, יותר בנבחרות הנערים והנוער".
אורן מוחרר נולד ב-16/3/1971 בישראל. "הורי יוצאי תימן, אבא עלה לישראל בגיל 6, אמא ילידת אליקים. הם הכירו באירוע משפחתי ונישאו בהמשך. אבא שלי היה כדורגלן בקבוצת הבת של הפועל כפר סבא, הפועל 'יעקב' כפר סבא. יש לי אח ועוד שתי אחיות, אני נשוי פלוס 3 בנות. בבית הספר היסודי למדתי בחטיבת הביניים שרת, ובתיכון באורט כפר סבא, בשנה הרביעית עברתי לתיכון משלב, יחד עם אבי נמני ושביט אלימלך. זכינו באליפות ארצית של בתי ספר תיכוניים, יצאנו לטורניר בינלאומי בפירנצה איטליה, בו הגענו עד למשחק הגמר".
כילד הוא גדל בבית מסורתי שומר שבת. "כמו רוב ילדי שכונת עלייה, הלכתי למועדון בית לזרוס, לחוג לכדורגל. את החוג ניהל אשר אלקובי, איש בית"ר כפר סבא, דמות מוכרת ואהודה. הוא גילה את הכישרון שלי בכדורגל ושלח אותי להירשם בהפועל כפר סבא בקבוצת הנערים. אחרי האימון הראשון הפסקתי להגיע כי המנהלים הסבירו באספת הקבוצה שמי שלא ישלם מס חבר לא יוכל להמשיך להתאמן. לא באתי כי לא היה לי כסף לשלם. אלקובי הגיע שוב לביתי, סידר את נושא המס הכספי, הוא רכש לי את נעלי הכדורגל הראשונות שלי מסוג 'גלורי' שהיו אז באופנה. בקבוצת הנערים כבשתי בלי הכרה, בכל משחק בבית ובחוץ, כבר בגיל 14 העבירו אותי לקבוצת הנוער של הפועל כפר סבא".
ואז החלה הפריצה שלך?
"בקבוצת הנוער בכפר סבא שיחק איתי אבי שרף, הבן של שלמה. הוא אמר לו "אתה חייב להגיע למשחק שלנו לראות את אורן מוחרר. שלמה הגיע, צפה בי מבקיע ארבעה שערים יפים. הוא פנה אל מאמן נבחרת הנערים אמנון רז והמליץ להזמין אותי לנבחרת, שהייתה אז בכותרות, וכמודל להזמנה עתידית שלנו לאופ"א".
שרף נזכר: "מוחרר היה חלוץ מהבולטים ביותר בנבחרות הנערים והנוער, בחור טוב שאצלי בנבחרת הנוער תמיד שיחק. הוא לא פרץ בגדול כי קשה לעשות זאת דרך הפועל כפר סבא. מוחרר היה יכול וחייב לשחק בכל קבוצה מהשורה הראשונה בליגה הבכירה".
איתו העפילה נבחרת הנערים של ישראל לראשונה לאליפות אירופה בפריז. "הייתה לנו נבחרת אדירה עם שמות כמו טל בנין, בן שמעון, סספורטס, יואב שלום, אלון יצחקי וטוני מרדכי. בשני משחקי המוקדמות ניצחנו בהרצליה את בלגיה 0:1 ובגומלין 0:2 משני שערים שלי. העפלנו לאליפות, האירועים תפסו כותרות ראשיות במדורי הספורט. ביום שאחרי הנבחרת הבוגרת של ישראל שיחקה ברמת גן נגד נבחרת ארגנטינה של מראדונה והפסידה 7:2. הכרוז במגרש הכריז כי הנערים עשו היסטוריה".
ואז הגיעה הזמנה לעבור לבלגיה.
"בבלגיה התלהבו מהיכולת שלי והציעו לאנשי ההתאחדות להעביר אותי לאחת האקדמיות במדינה. היום, עם סוכן שחקנים טוב כמו שכולנו מכירים, הייתי כבר באירופה. אז התייחסתי לזאת כמו למחמאה, ולעוד כותרת במדור הספורט".
מורה לנימוסים והליכות שולחן הגיעה.
"היינו תחת מעקב רצוף של אנשי אופ"א, הוזמנה לנבחרת מורה לנימוסים והליכות שלימדה אותנו השחקנים איך להתלבש, איך לשבת סביב שולחן, מתי להתחיל לאכול ומתי לקום מהשולחן . למדנו בשקדנות".
רז עצמו נזכר: "שלמה שרף המליץ לי בחום על מוחרר, כבר ביום שאחרי הוא הוזמן לסגל. מיד ראיתי שיש לי חלוץ שאוהב כדורגל, חוצפן חיובי במגרש, שלא מוותר על שום כדור. מוחרר ידע גם לרדת לאחור ולעזור לשחקני ההגנה. קורה שההחלטות לשחק באגודות מסוימות עוצרות את הפריצה הגדולה קדימה, וכך גם אצל מוחרר. בפריז עשינו תיקו 1:1 עם נבחרת דנמרק, הפסדנו לטורקיה 1:0 ועשינו תיקו מאופס נגד יוון שלא העלה אותנו לשלב הבא, אבל התגבשה נבחרת מעולה להמשך הדרך".
טורניר החוף הבינלאומי היה אז להיט בישראל. "אליפות החורף לנוער ונערים בישראל נרשמה בלוח כטורניר האחרון של השנה. הגיעו לארץ נבחרות איכותיות. בריאן לאודרופ עם דנמרק, רומניה עם גאורגי חאג'י בתחילת דרכו ומפורסמים רבים ביבשת עשו כאן את הבכורה שלהם. אני זוכר גול במגרש בכפר סבא נגד נבחרת הנוער של פולין בבעיטה מ-50 מטר פנימה, ניצחנו 0:1.
"היינו מגובשים, אנחנו חבורה שממשיכה עד עכשיו לשמור על קשר בכל אירוע. בהמשך שיחקתי בנבחרת הצעירה עד 21 תחת יצחק שניאור ויעקב גרונדמן, אבל לא הייתה המשכיות בנבחרת הלאומית. כפר סבא הייתה הפריפריה ואני התאכזבתי שלא עליתי לדרגות העליונות".
את השער הראשון שלו בכפר סבא הבקיע נגד מכבי פתח תקווה כשהוא בן 16.5. "כפר סבא הייתה אז קבוצת אמצע הטבלה והסקורר הראשי שלנו היה אלי יאני. בצבא שירתתי במשטרה הצבאית, הוצבתי בתל השומר, הקרייה ובית ליד. בהפועל כפר סבא העמידו לי נהג ומונית כדי שאספיק להגיע לאימונים. בהמשך קיבלתי 'ספורטאי מצטיין', זה אפשר לצאת פעמיים בשבוע לאימונים וגם בכל שישי ושבת".
ביוני 1990 רשם את התואר היחיד שלו – גביע המדינה עם הפועל כפר סבא. "עונת 1989/90, תחת המאמן הפולני וויטק לזארק, לשעבר מאמן נבחרת פולין. בליגה סיימנו במקום השישי בפלייאוף העליון. המסע לגמר היה קשה ועבר דרך שני משחקים נגד מכבי תל אביב והפועל תל אביב, ובחצי הגמר הדחנו בקרב מרתק את הפועל באר שבע 2:3. באצטדיון ר"ג ניצחנו בגמר את שמשון תל אביב 0:1 מגול של המחליף גדעון סיימון בהארכה".
אחרי הגביע באה הנפילה, של כפר סבא ברמה הקבוצתית ושלו ברמה האישית. "בלי להבין מדוע, דקות המשחק שלי נפלו מאוד. המאמן שמעון שנהר הוציא אותי באחד המשחקים בדקה ה-42. שאלתי אותו למה הוא עשה לי דבר כזה בשיחה אישית והתשובה שלו הייתה 'אסור לי לתת לך לשחק יותר מדי כדי שלא יעלה לך השתן לראש' . גם מאמן נוסף, שחקן עבר מוכר של כפר סבא, כמעט ולא נתן לי לשחק. ממש התעלם ממני. התעצבנתי , ובטוח שזאת הייתה טעות לבקש לעזוב לאלתר את הפועל כפר סבא. אבל שוב, לא היה בסביבתי אף אחד שיעזור לי בהתנהלות במצב כזה".
הוא החליט לעזוב, אבל זה לקח זמן. "הפועל כפר סבא בעונת 1990/91 הייתה החלשה בליגה, היא סיימה במקום האחרון בטבלה וירדה לליגה הארצית. הייתי במועדון עוד שנתיים ועזרתי לקבוצה לחזור ללאומית. מבחינתי לא היה לי עתיד במועדון, הכנסתי טופס הסגר של שנה אחת. השינויים הכלליים במועדון היו גדולים. טופס ההסגר למשך שנה הופעל מעשית".
היו לך הצעות טובות?
"היה ניסיון להעביר אותי להפועל תל אביב של משה סיני. גם אברהם גרנט התעניין ורצה אותי, אבל כלום לא יצא אל הפועל".
ואז טלפון מגיא לוי, מאמן הפועל פתח תקווה.
"בעודי בהסגר, גיא לוי הציע לי אחרי חודש וחצי של אימונים חוזה למשך שנתיים. גיא היה מאמן נפלא, איש אוהב ומבין כדורגל והייתה לי אצלו תקופה מצוינת. עונת 1994/95 החלה עם שער שלי בניצחון 0:1 על עירוני ראשון לציון, הגול הראשון שנכבש באיצטדיון הברפלד".
אתה "סייעת" לוואליד באדיר להפוך לבלם-קשר ענק.
"כשהגעתי להפועל פתח תקווה באדיר היה החלוץ לצדו של מוטי קקון. הוחלט על ידי המאמן להוריד את באדיר לקישור או לעמדת הבלם, משם פרץ לתהילה בנבחרת ישראל, מכבי חיפה והפועל תל אביב. אני הייתי בהתקפה".
אבל אז עשית עוד טעות.
"נפצעתי במפשעה, היה לי קשה להתאושש. הפועל פתח תקווה יצאה למחנה אימונים באירופה, הוחלט שלא לקחת אותי. ביקשתי לא לממש את החוזה לעונה נוספת, עוד טעות שלי בשיקול הדעת אחרי שגיא לוי ביקש ממני סבלנות, החמיא לי ורצה שאמשיך אצלו. התעקשתי בלי היגיון לעזוב וההמשך כבר היה כשחקן בליגות הנמוכות. תחילה עשיתי טעות ועברתי להפועל רמת גן שהייתה אז קבוצה לא טובה וגם מועדון בלי כסף. המשך המסע לא היה בזוהר של הכדורגל הישראלי – עברתי למכבי עכו, אחי נצרת, כפר כנא, בני סכנין, צפרירים חולון, הפועל אשקלון ורמת השרון.
"יש לי תעודת פרו באימון, הייתי עוזר מאמן של סלובודן דראפיץ', שלומי דורה, איציק עובדיה ושרון מימר. היה לי עוד ניסיון לחזור לשחק בהפועל כפר סבא, תחת אלי טביב והמאמן אבי כהן ז"ל, אבל המהלך לא התממש".
אז מה המסקנה שלך לגבי הקריירה?
"גדלתי כבוגר, פספסתי את הילדות כי כל הזמן הייתי בכדורגל עם שחקנים יותר מבוגרים ממני. הייתי רגיל להיות שחקן מוביל, אבל טעיתי בקבלת ההחלטות. במבט לאחור, לא הייתי עוזב את הפועל כפר סבא ולא את הפועל פתח תקווה. לא ידעתי לנווט את מהלכי הכדורגל שלי".
