לפניכם שתי רשימות:
1. דייגו מראדונה, מרקו ואן באסטן, בובי מור, פרנק למפארד, לותר מתיאוס, חריסטו סטויצ'קוב.
2. תומאס טוכל, אריגו סאקי, ז'וזה מוריניו, יוליאן נאגלסמן, אברהם גרנט ומאוריציו סארי.
הרשימה הראשונה כוללת שחקני עבר מהמפוארים שידע עולם הכדורגל, שניסו את מזלם כמאמנים ונכשלו כישלון חרוץ. הרשימה השנייה כוללת מאמני כדורגל מצוינים, שדווקא מעולם לא היו שחקני כדורגל מקצוענים.
הרשימות האלה מבליטות את היעדר הקשר בין ההצלחה כמאמן להצלחה כשחקן. ולמה אני כותב את הדבר שנראה לי כל כך טריוויאלי? כי העובדה הברורה הזו לא מובנת לכולם. כי פתאום התעורר דיון מנותק מהמציאות סביב מינוי של איש שלא נמצא במיינסטרים, למאמן קבוצה בכירה כמו מכבי חיפה. כנראה שהדיון לא היה מתעורר אם היו ממנים שחקן עבר עם יכולת בינונית כמאמן. וזו אולי הסיבה למה ממנים אותם בדרך כלל. כי הרי למי יש כוח לכל הרעש וביקורת. במיוחד אם המאמן הבינוני ייכשל, אף אחד לא ישאל שאלות. אבל אם מסאי דגו ייכשל, כל מיני פרשנים יטילו דופי במקצועיות של מקבלי החלטות (וידרשו את פיטוריהם) ויוסיפו "אמרנו לכם".
אז מה יש לנו? מסאי דגו בילה את רוב הקריירה כשחקן בליגות נמוכות ואין לו ניסיון אימון רב. האם זה אומר שהוא בהכרח לא יצליח במכבי חיפה כמו שטוענים רוב המבקרים? אני לא טוען שדגו יצליח בוודאות. אבל זו לא השאלה שצריכה להישאל. מה שצריך לשאול זה האם מסאי דגו יצליח בהסתברות גבוהה יותר בהשוואה לכל מאמן פנוי אחר שאימן בעברו בליגת העל או בחו"ל (מה שהופך אותו ליותר יקר משמעותית) ושכעת רוצה לאמן במכבי חיפה? אני בכלל לא בטוח שמאמן כזה יהיה מוצלח יותר.
לא ברור לי איך מאמנים אחרים שנמצאים בשוק (עם רקורד מפואר של כשלונות), יותר טובים ממסאי דגו שאימן בעבר כמה קבוצות קטנות ונכשל בהן. בעניין הזה, כדאי להזכיר את אלי גוטמן, עוד דוגמא למישהו שלא היה שחקן מקצועי, שהפך להיות אחד המאמנים הטובים בארץ. גם הוא נכשל בהתחלה ואף ירד עם מכבי טמרה לליגה א', נחל תבוסה של 8:1 בתור מאמן מכבי הרצליה וגם לא הצליח עם הפועל בית שאן. כל זה, לפני שעשה קריירה יפה מאוד במועדונים בכירים בארץ.
אבל הדיון מעלה שאלה הרבה יותר חשובה. בעצם הכדורגל הוא ענף מאוד סגור שממעט להכניס אליו אנשים "מבחוץ". סיימון קופר, עיתונאי אמריקאי בכיר וסטפן זימנסקי, פרופסור לכלכלת ספורט באוניברסיטת מישיגן, כתבו רב מכר על כלכלת כדורגל, שנקרא "סוקרנומיקס". הם מביאים הרבה דוגמאות לחוסר פתיחות של הענף שמביא בסופו של דבר לקבלת החלטות לקויה. אחת הטענות שלהם היא שזה דווקא חיסרון להיות מאמן עם רקע כשחקן מקצועי בגלל עודף ביטחון בדברים שמעולם לא הוכחו כיעילים. מעין גישה של "אני יודע יותר טוב כי הייתי שחקן". אריגו סאקי, מאמן שהשפיע רבות על משחק הכדורגל, תמיד היה עונה לביקורת על כך שלא היה שחקן מקצועי באופן הבא: "אתה לא היית צריך להיות סוס בשביל להיות רוכב סוסים".
פתיחת הענף לדם חדש ורעיונות חדשים תעשה רק טוב לכדורגל. קחו לדוגמא את גרמניה, שבה שחקני עבר איבדו את המונופול בתפקידי אימון. זה קרה כי ההתאחדות הגרמנית הבינה את הפוטנציאל שיש מחוץ לכדורגל המקצועני ולכן החליטה לשריין בממוצע 16 מקומות מתוך 24 (שני שליש!) בקורס המאמנים השנתי שלה לטובת מועמדים שלא שיחקו כדורגל מקצועני. פרנק וורמוט, האחראי על הקורס, הרחיק לכת ואפילו טוען ששחקני עבר מקצועיים פחות מצטיינים בנושאים אנלטיים, פדגוגיים ותקשורתיים.
התוצאות לא איחרו לבוא. לראיה הדור החדש והאדיר של מאמנים גרמניים, שלא היו שחקנים מקצועיים. אלה כוללים את יוליאן נאגלסמן (התחיל לאמן בבונדסליגה בגיל 28 ובגיל 34 הפך להיות מאמן של באיירן מינכן), דומניקו טדסקו (הפך להיות מאמן נבחרת בלגיה בגיל 37, ללא אף משחק כשחקן מקצועני), רוג'ר שמידט (היה מנהל במפעל מכוניות עד שהפך להיות מאמן מצליח בקבוצות כמו רד בול זלצבורג, איינדהובן ובנפיקה), וכמובן תומאס טוכל, שהקריירה שלו כשחקן כללה שמונה משחקים בבונדסליגה השנייה ו-69 משחקים בליגה האזורית של גרמניה. זה כמובן לא הפריע לו לזכות בליגת האלופות עם צ'לסי.
הדוגמאות האלה דווקא מצביעות על כך שהכדורגל נפתח יותר ויותר (גם אם לאט ולא בכל מקום). התעוזה של מקבלי החלטות במכבי חיפה ראויה להערכה, אבל אם חושבים על זה לעומק, זו בסך הכול החלטה מאוד מושכלת בין אם מסאי דגו יצליח או לא. אם פתיחות הענף זה הכיוון, אז אני צופה עתיד ורוד לכדורגל ישראלי (גם אם בדרך יהיו כשלונות פה ושם).
אלכס קרומר הוא פרופסור מן המניין לכלכלת ספורט במחלקה לניהול ספורט באוניברסיטת מולדה, שבנורבגיה. תחומי המחקר שלו כוללים את כלכלת ספורט, ספורט אנאליטיקס, כלכלה התנהגותית, תיאוריה של תחרויות וקבלת החלטות. הוא גם משמש כמרצה אורח במגמה לניהול עסקי ספורט באוניברסיטת בן גוריון בקורס בקבלת החלטות בסביבה תחרותית. ניתן לעיין במחקרים שלו באתר הבית שלו.
