שושלת חוזרת: מה הגורמים למטוטלת השושלות בכדורגל הישראלי?

11 שנה, ארבע שושלות. מאז האליפות ההיסטורית של עירוני קריית שמונה, קיבלנו רק רצפים. שלוש אליפויות של מכבי תל אביב (שושלת ג'ורדי-אוסקר-פאולו-פאקו), שלוש של הפועל באר שבע (שושלת בכר הראשונה), עוד שתיים של מכבי תל אביב (שושלת איביץ') ועכשיו שלוש של מכבי חיפה (שושלת בכר השנייה).

הסיטואציה שבה שושלות מתחלפות לא כזאת שכיחה. שימו רגע בצד קבוצות ששולטות בליגה שלהן כמו פ.ס.ז' או באיירן מינכן. באנגליה, מנצ'סטר סיטי אמנם נמצאת בדרך לאליפות שלישית ברציפות (וחמישית בשש שנים), אבל לפני כן, הקבוצה היחידה שזכתה ברציפות היא מנצ'סטר יונייטד של אלכס פרגוסון בין 2006 ל-2009.

בספרד, ברצלונה היא הקבוצה היחידה ב-15 השנים האחרונות שזכתה באליפויות רצופות. זה קרה בין 2006 ל-2009, בין 2014 ל-2016 ושוב בין 2017 ל-2019. פפ גווארדיולה, שאחראי לשושלות בשלוש ליגות שונות, סיפר בעבר שהבק-טו-בק בפרמיירליג היה קשה בהרבה כי הליגה תחרותית יותר ו"כולם רוצות לנצח אותך".

מה הגורמים למטוטלת השושלות בכדורגל הישראלי?

1. ברק בכר

אי אפשר להתעלם מהמציאות. בכר הוא העוגן שחתום על שתיים מארבע השושלות. בכר זכה בשש אליפויות בשמונה העונות האחרונות. זה נתון מטורף. בדרך, הוא גבר על שורה של מאמנים זרים ויקרים שהעמידה מולו מכבי תל אביב ועל שועלים ותיקים וצעירים שהעמידה מולו האקסית באר שבע. בלי להיכנס לניתוחים, להשוואות ולסיבות, יש שורה תחתונה די ברורה: בכר מה דרוש כדי להעמיד קבוצה מנצחת. הוא הגיע לשני מועדונים שעברו תהליך חיובי לפניו ונתן להם את הדחיפה הדרושה שהשלימה את המעבר משיפור והתקדמות לפתיחת שמפניות בסוף עונה.

כשגווארדיולה נחת בסיטי ב-2016, הוא אמר במהלך עונת הבכורה שלו: "פרויקטים לטווח ארוך לא קיימים בכדורגל. אתה צריך לנצח מיד, אחרת אתה בבעיה. מאמנים צריכים לנצח או שמשהו יקרה. הבעלים והיו"ר יקבלו החלטה ואין סיכוי שתקבל זמן". עכשיו, אפשר לדבר שעות על בכר הטקטיקן ובכר החדשן ובכר פריק השליטה ועל המשאבים שהוא קיבל והדומיננטיות שלו, אבל בכדורגל הכל בסופו של דבר מסתכם בתכלס. ההבדל בין מאמנים גדולים לשאר נמצא בדיוק בפער בין לדבר על תהליכים לבין לבוא ולנצח. בהקשר הזה, בכר הוא הדבר הכי קרוב לגרסה הישראלית לגווארדיולה.

2. אימפריות נופלות מהר

כדי להבין את מטוטלת השושלות, צריך להתחיל להסביר מה מלכתחילה גורם לשושלת להתפרק. יש סיבות טבעיות כמובן. סגל מתבגר, עייפות, שובע מהצלחות, ניסיונות ריענון שלא צולחים. כשאתה דומיננטי, טוב ונמצא הרבה זמן בפסגה, היריבות יעשו הכל כדי להוריד אותך משם. זה נכון לכל ליגה תחרותית – והליגה שלנו היא בהחלט כזאת. אם בוחנים לעומק את מה שקרה כאן, כל אחת מהשושלות התפרקה בגלל שינוי נסיבות מסוים שהפר את האיזון.

שושלת ג'ורדי נוסדה מוואקום. כשההולנדי הגיע, היה כאן חושך על פני תהום. תחילת העשור הקודם היוותה את תחיית טרנד הליגיונרים. מכבי חיפה והפועל תל אביב התפרקו במהירות מנכסיהן הישראלים והזרים, בית"ר ירושלים של ארקדי גאידמק איבדה את חוסנה הכלכלי עוד קודם לכן וצירוף הנסיבות הזה, הוליד אליפות חד פעמית של קבוצה קטנה. ג'ורדי לקח את זה משם. הוא בנה בחוכמה יסודות של מועדון, השתלט במהירות על השוק, קבע טרנדים, הכתיב קצב וגרם לכולם לרדוף ולנסות לחקות את המודל. התוצאה: שלוש אליפויות עם שלושה מאמנים שונים. מכבי תל אביב נראתה בלתי מנוצחת כמו בימים הגדולים של קבוצת הכדורסל.

שושלת ג'ורדי התפרקה כשמנהל הספורטיבי ההולנדי החל לאבד אחיזה במה שקורה בשוק. קרויף אולי לא יודה בזה, אבל הוא לא זיהה בזמן את התהליך שקרה בבאר שבע. האיזון הופר. בהמשך, קרו דברים אובייקטיביים: המוות של יוהאן ולהבדיל, המכירה הבלתי נמנעת של ערן זהבי. בשלב הזה, באר שבע פתחה פער מקצועי ומכבי תל אביב החלה לרדוף. שושלת בכר הראשונה הסתיימה בגלל חטא היוהרה. שיכרון כוח וקבלת החלטות לא נכונה בשחרור שחקנים בכירים והעמסת הסגל בשמות לא מתאימים. שוב האיזון הופר. שושלת איביץ' הסתיימה עם העזיבה של איביץ'. הוא היה עוגן דומיננטי מדי. בלעדיו ובהמשך בלי דמויות ניהוליות-מקצועיות דוחפות שינווטו את הספינה, אתם כבר יודעים מה קרה. האיזון הופר.

3. שוק ישראלי דליל

המשפט הבא הוא נושא לוויכוח עתיק יומין, אבל נכתוב אותו בכל זאת: בישראל, אי אפשר לקחת אליפות רק על זרים טובים. ברוב המוחלט של העונות, האלופה מקבלת תרומה משמעותית מישראלים בכירים, משמעותיים ותורמים. עכשיו, קרה כאן עוד משהו בשנים האחרונות. אפשר לקרוא לזה אפקט מנור סולומון. טאלנטים צעירים הבינו שיותר קל לקבל במה מוקדם מחוץ לגדולות.

בעלים כמו אבי לוזון, ג'קי בן זקן ואייל סגל הבינו שככל ששחקן יוצא בגיל צעיר יותר, כך עולה הסיכוי לקבל עליו תמורה משמעותית. במילים פשוטות, כדי לקבל מעל שני מיליון יורו דמי העברה, כישרון צריך לשחק בקביעות בגיל 19-20 ולצאת עד גיל 21-22. במילים יותר פשוטות, עסקאות גדולות בתוך הליגה הפכו פחות נפוצות. למה? כי מיטש גולדהאר, יעקב שחר ואלונה ברקת כבר לא ממהרים לשחק את משחק הסכומים הגבוהים.

קחו למשל את מוחמד כנעאן. אם הוא לא היה נפצע, הוא היה נמכר בסכום משמעותי כבר בקיץ. הנה עוד דוגמא. אחד כמו עידן טוקלומטי היה הופך לפני כמה שנים למלפפון הכי חם של הקיץ וכל הגדולות היו רודפות אחריו. עכשיו, לוזון יודע שהוא צריך לחכות בסבלנות, להמשיך להריץ את הילד וכבר תגיע הצעה כפולה ומשולשת מעבר לים. כל ההקדמה הזאת באה להגיד דבר פשוט: השוק הישראלי דליל במציאות. לכן, יש חשיבות שיא לבניית סגל ישראלי איכותי שמייצר פער מקצועי בסגל לעומת היריבות. מכאן, נולד המונח המעצבן שחקן שובר שוויון. במצב הנוכחי בשוק, כשנשבר השוויון, קשה מאוד לאזן כי אין מספיק איכות. אין את מי להביא.

שימו רגע את פרשת הקטינות בצד. מקצועית נטו, המעבר של עומר אצילי ממכבי תל אביב למכבי חיפה (דרך קפריסין) שינה את יחסי הכוחות ברמה שאפילו זהבי לבד לא הספיק כדי "להשוות". מכאן שהמפתחות הם: א. לגדל מספיק שחקני בית ולהכשיר אותם למצב שהם מתאימים לרמה של הגדולות בין אם באמצעות השאלות אפקטיביות או דקות משחק כשכר לימוד. ב. לזהות את הישראלים הבולטים בקבוצות הקטנות שיש להם פוטנציאל מקצועי ומנטאלי לעשות את קפיצת המדרגה כמו שעשתה מכבי חיפה עם דולב חזיזה. ג. פגיעה בזרים ושמירה על קשר עין בגזרת הליגיונרים החוזרים. כלומר, אימפריות נופלות מהר, אבל נבנות לאט.

4. בניית קבוצה

בהמשך ישיר לסוף הנקודה הקודמת, שושלת מוצלחת מבוססת על קבוצה מחוברת היטב, סגל מאוזן, רחב ועמוק, שחקנים עם המנטאליות הנכונה ומעל הכל מאמן שיודע לנצח על כל העסק – גם מבחינה טקטית וגם בכל הקשור לניהול בני אדם. על ג'ורדי מיותר להרחיב את הדיבור. היו לו גם טעויות כמובן, אבל בגדול האיש אמן בראייה הכוללת של השוק ובניהול מקצועי של מערכת. בכר, כשהוא לא מתפרע יותר מדי בדרישות, הוא מנהל סגל מושלם שיודע לזהות בדיוק איפה ומתי הקבוצה שלו תצטרך ריענון. איביץ' היה החבילה השלמה של בנייה וניהול. כשאיביץ', אגב, הרגיש שזה לא זה בקדנציה האחרונה, אפשר היה בקלות לראות עליו את חוסר שביעות הרצון. העזיבה הייתה עניין של זמן והכסף הרוסי היה רק תירוץ.

5. מה הלאה?

במכבי חיפה היה מי שאמר כבר במהלך העונה שהקבוצה הנוכחית עברה את השיא שלה. בזהירות מתבקשת, אפשר להגיד שהיא מתחילה להראות את כל הסימנים של שושלת שהגיע זמנה הטבעי. סגל מתבגר, עייפות, שובע והכי חשוב אותו אירוע מפר איזון: העזיבה של בכר. כשמוציאים מאמן מצליח ודומיננטי, נוצר בור. הנעליים של בכר ענקיות וזה ממש לא משנה מי ייכנס אליהן. המאמן המיועד – ישראלי או זר – יצטרך לעמוד לפחות בהתחלה בהשוואות בלתי פוסקות ולעבוד כשרוחו של בכר מרחפת מעליו. כל מעידה קטנה תגרור גל עצום של לחץ וביקורות.

גם באר שבע צפויה לעבור שינוי מקצועי בסגל, בעיקר בשל העובדה שיותר מדי שחקנים בכירים ויקרים שלה לא הגיעו לתפוקה המתבקשת מהם. מכבי תל אביב היא סימן השאלה. היא צריכה שדרוג בסגל זה ברור, אבל מצד שני, ייתכן שדווקא ההישארות המסתמנת של אייטור קראנקה עשויה לתת לה את היציבות הדרושה במצב שבו שוב האיזון מופר. אפשר רק לנחש שהאלופה הבאה תהיה מי שתתאושש הכי מהר ותעמוד הכי מהר על הרגליים אחרי הזעזוע שתעבור בקיץ.