"כשבני יהודה לא צריכה אותך, היא בועטת לך בתחת"

לפני 33 שנה, בסוף מאי 1990, זכתה בני יהודה תחת גיורא שפיגל ורמי לוי באליפות ההיסטורית והיחידה שלה. שלל כוכבים שיחקו בקבוצה – משה סיני, חזי שירזי, רוני לוי ועוד, אבל הקפטן היה המגן דוד סלמן ויחד איתו שיחק הקשר רוני "במבי" מאיר.

"זכינו באליפות בשל הניהול המקצועי בקבוצה, שידע לחבר את פאזל השחקנים ליחידה אחת", מספר סלמן, "האוהדים והמגרש הביתי בשכונה היו הדחיפה האדירה לתואר האליפות ההיסטורי הזה".

קבוצת האליפות של בני יהודה – מה היה מקומה אם הייתה משחקת היום בליגת העל?

"הקבוצה של 1989/90 לא הייתה מתמודדת היום על האליפות. היינו עולים לפלייאוף העליון בקלות, אבל לא היינו יכולים לסיים לפני מכבי חיפה, באר שבע ומכבי תל אביב. היתרון של בני יהודה היה יכול להיות רק בעמדת המנג'ר, גיורא שפיגל".

"עונה אחת לפני האליפות בני יהודה נאבקה נגד הירידה לליגה השנייה", מספר מאיר, "ההנהלה נפרדה בהפתעה מאהוד בן טובים, והשחקנים לא אהבו את המהלך הזה. גד סולמי הביא את גיורא שפיגל, איש הכדורגל הענק שהביא שינוי בחשיבה ובמקצוענות לשכונה, בכל הקשור להתנהלות של כדורגלן מול המועדון. לא רציתי שהאימונים של שפיגל יסתיימו, רצינו כולם להקשיב וללמוד עוד ועוד. גיורא עצר לנו את המנהג ללכת לאכול אחרי האימונים לאפות וג'אנק פוד, למדנו איך לאכול פסטה, הוא שינה בבני יהודה סדרי עולם".

סלמן מוסיף: "בני יהודה הנוכחית לא תזכה בתואר אליפות נוסף גם בעוד 30 שנים נוספות. המהלך בו בחרו ראשי המועדון לעזוב את המגרש הביתי האהוב בשכונה ולעבור לבלומפילד היה טעות ענקית. היה אפשר לשפץ ולסדר את המגרש בשכונה, היום זו קבוצה ללא בית אמיתי, היא קבוצה ללא אוהדים אמיתיים".

למה אתה מתכוון בנושא האוהדים?

"לפני המעבר השגוי לבלומפילד היו באים למשחקי הבית מעל 5,000 אוהדים, רובם מהשכונה והסביבה. היום אין כמעט אוהדים במשחקי בני יהודה. שכונת התקווה אינה כפי שהייתה בעבר, בני יהודה נעלמה מהנוף בלב השכונה, רבים מהתושבים כבר אינם מתגוררים בה. יש בה יותר עובדים זרים מאשר התושבים שלנו, שחיו בה דורות רבים".

"המהלך המנצח של שפיגל וסולמי היה הבאתו של משה סיני מהפועל תל אביב שנשרה לליגה הארצית", אומר מאיר, "סיני היה מודל לחיקוי לכולנו, סופר מקצוען, שחקן שלא הפסיד אימון, כיוון והדריך את השחקנים הצעירים, בהחלט מנהיג האליפות. השער של סיני בבעיטה חופשית נגד מכבי חיפה לא נשכח עד היום".

מתי הבנתם שאפשר לזכות באליפות?

"פתיחת העונה הייתה די בינונית, אבל הגענו לימק"א לשחק נגד הפועל ירושלים. המגרש היה על הפנים, קור מקפיא ומשחק לחימה שלהם. בעטתי לשער, הכדור פגע ברגלו של מגן ירושלמי ונכנס לרשת של ג'רבי. מכאן התגבשנו, הבנו שאפשר להיאבק מול הפועל פתח תקווה, מכבי חיפה ומכבי תל אביב על תואר האליפות".

"השוער יעקב אסייג היה אי של יציבות", מפרט סלמן, "משה עלו בעמדת המגן היה שחקן חשוב הגנתית והתקפית. במבי הענק, אין היום שחקן שנתן יותר ממנו לב ונשמה בכל משחק, שחקן שכולנו אהבנו לצאת איתו לקרבות האליפות. ההחלטה של שפיגל להביא את רוני לוי לקישור אחרי הפציעה חסרת המזל של דוד גורדנה הייתה סופר ענקית כמו להביא מהפועל יהוד את הבלם הנהדר רואי חדד, גיא שרעבי ויוסי זאנה נתנו עונה ענקית".

"סלמן היה המכוון והמדריך מאחור", מפרגן מאיר, "מגן סופר התקפי. עד היום אין שחקן הגנה שיודע להגביהה כדור מהאגף תוך כדי ריצה כמו סלמן, נכס ואישיות לבני יהודה".

ומה לגבי ההתקפה? "שפיגל הציב מערך התקפי בכל משחק. סיני היה הציר המרכזי, אבל לצדו פרחו ניר מנחם, תגלית העונה, חזי שירזי, וחלוץ הרכש הנהדר מארגנטינה חררדו גונזאלס. אחרי כל אימון גונזאלס היה רושם את התרגילים והדברים של גיורא שפיגל, הוא אמר כי כשיהפוך למאמן, הוא יהיה כמו שפיגל".

אתה בקשר עם גונזאלס?

"אני עד היום בקשר עם גונזאלס, הוא והבן שלו אוהדי בני יהודה".

סלמן, סיפור מעונת האליפות?

"לפני תחילת האימון היינו מקיפים את המגרש בריצה. לא אהבתי קצב מהיר, אז אמרתי לשחקנים כי מי שיעבור אותי בראש ישבור רגל. השחקנים חששו, עד ששפיגל ביקש ממני לשחרר את האמונה הטפלה. מי שלא הקשיב לי היה אלון מזרחי, שבאימון נקע את הרגל בצורה קשה".

במבי, משחקים בלתי נשכחים מהאליפות?

"אי אפשר לשכוח את הניצחון בשכונה על מכבי תל אביב 3:4. המגרש היה מפוצץ בצופים, אווירה של אליפות. הניצחון על הפועל פתח תקווה 0:1 משער נגיחה אדיר של חזי שירזי. באנו לגד סולמי ואמרנו לו שאי אפשר לזכות באליפות בלי שחקנים מהשכונה יוצאי עיראק".

הניצחון על בית"ר תל אביב ברמת גן סגר את הסיפור. "כל האצטדיון נצבע בכתום, ניצחנו את 0:3 והקהל פרץ בסיום לכר הדשא והניף את השחקנים על הכתפיים שעה ארוכה".

מה היה באוטובוס חזרה לשכונה?

"המתינו לנו עשרות אלפי אוהדים, כבר בדרך עלו לאוטובוס להקת זמרות מברזיל. חגגנו שבועיים, בשכונה כל המסעדות הזמינו אותנו לאכול בחינם אין כסף, הספונסר בצלאל מזרחי סידר לנו חמישה ימי חופשה במלון גני שולמית באילת, הופעות בכל ערב, יאכטה ואופני ים , כיף בלתי נשכח".

במבי, מה גיורא היה אומר לכם לפני כל משחק?

"שפיגל דרש בפתיחת כל משחק לפתוח בלחץ מטורף על היריבה. הוא הוסיף כי אם נוביל 0:2 נוכל אחרי זה ליהנות ולעשות עקבים כמו ברזיל הקטנה. שפיגל ידע טוב מכולם מה זה להניע כדור באופן אחראי ומסודר".

סלמן, יש שחקני דור האליפות שחזרו עמוק לדת?

"בהחלט כן. משה עלו הוא עכשיו הרב משה, מעביר שיעורי דת לילדים וגדול בתורה. דוד גורדנה עכשיו עם זקן גדול, עמוק בדת".

במבי, בני יהודה יזכו בעוד אליפות בעתיד?

"קשה לי להאמין שתהיה אליפות נוספת, בלי המגרש הביתי בלב השכונה זה לא יקרה. בלומפילד זה לא בית אמיתי לשחקני הקבוצה, רוב תושבי השכונה של עונת האליפות עזבו וברחו לצערי. כשחקן, כשיצאתי מהבית בדרך למגרש בשכונה הייתה צמרמורת בכול הגוף, לראות את כל השכנים, הזקנים והזקנות מברכים בהצלחה והילדים רצים קדימה באהבה לבני יהודה".

סלמן, עשית כסף בבני יהודה?

"כסף, חחח. קיבלתי גרושים. לא רק אני, גם שאר שחקני הבית כמו רמי לוי, מליחי, אלון צוברי ואחרים לא זכו לפינוק כספי. קיבלתי פירורים בהשוואה לכסף שקיבלו השחקנים שחתמו בשכונה ממועדונים אחרים, זה מעצבן ומרגיז עד היום. זה היה המינוס שלהם עד היום, להבדיל משמשון תל אביב שדאגו לשחקני הבית לעבודה ודירות".

מאיר, שביוני יהיה בן 59, נולד בשכונה. "נולדתי ברחוב התדהר, המקביל למגרש של בני יהודה. הורי ילידי עיראק, נשוי לנעמה פלוס שלושה ילדים. אשתי היא בת דודה של חזי שירזי, אשתי ואשתו של משה עלו בנות דודות, הקשר חנוך מררו נשוי לאחות של אשתי. אני נשוי לאחות של המאמן ניסן יחזקאל, הוא נשוי לאחותי. ניסן אמר שאם אני אקח את אחותו, הוא ייקח לאשה את אחותי, סיפורי שושלת. אני בן יחיד לצד 6 אחיות, ואצל העיראקים זה אירוע מיוחד. הבן שלי טל שיחק בנוער של מכבי תל אביב והגיע עד לבוגרים של בני יהודה".

היום רוני הוא מנהל דואר ישראל בגבעתיים, והסקאוט של הבוגרים במכבי תל אביב. אותנו עניין מהיכן הכינוי במבי. "בקבוצת הילדים שיחקנו משחקים מוקדמים לבוגרים בשכונה. האוהדים טענו שאני זריז ורץ כמו במבי. אני אוהב את הכינוי הזה, וגם הנכדים, שבעה במספר והשמיני בדרך, קוראים לי במבי. כשקוראים לי רוני, אני כמעט ולא מסתובב או עונה, סבא במבי זה מצוין".

מה היה מענק האליפות בשכונה?

"למעט משה סיני, שהיה לו מענק אצל גד סולמי, ואולי גם רוני לוי, לשום שחקן לא היה אפילו חלום לחשוב לבקש מענק אליפות".

מי העלה אותך לבוגרים בבני יהודה?

"יום אחד הגיע לאימון הנוער שלמה שרף האגדי. הוא פנה אלי 'בוא ילד, מעכשיו אתה איתנו בקבוצה הבוגרת. לא הצלחתי להירדם כול הלילה, חזרתי ודקלמתי את הדברים של שרף על הכרית עד הבוקר. עזרו לי בכיוון הדרך יעקב גרונדמן, הוא היה כמו האבא שלי. וכמובן מלך השכונה אהוד בן טובים ודוד סלמן. הם נתנו לי כיוון וביטחון. בעונת האליפות אהבתי לשחק עם רואי חדד, שחקן מקצוען אמיתי, רציני וקשוח, ממוקד מטרה".

לפני הזכייה בתואר במבי עבר פציעה קשה ועבר ניתוח בגרמניה. "בעונה שלפני האליפות נפצעתי ברצועה הצולבת, גד סולמי שלח אותי לניתוח בגרמניה אצל הפרופסור שניידר. הוא שלח איתי את איש הכושר אוריאל נאמן ששהה איתי כחודש בקלן, נאמן היה לצדי ודאג להביא לי אוכל כשר".

יצחק שניאור רצה אותך אצלו בהפועל תל אביב.

"שניאור היה מאמן קשוח וקפדן, מאמן ענק. הוא עזב את בני יהודה להפועל תל אביב ורצה אותי שם. גד סולמי הציב סכום שהוגדר כאסטרונומי, המהלך לא יצא לפועל, שניאור לקח איתו לבלומפילד את הבלם המצטיין קובי סגל שהיה מעולה בשכונה".

כסף גדול היה בשכונה?

"כולם קראו לי 'הבן של גד סולמי', אפילו לא היה לי אצלו חוזה חתום מעשי. הוא שילם מעט, כלכלית להסתדר בחיים אי אפשר היה דרך בני יהודה, בטח לא אם היית שחקן בית".

אם כבר סולמי, ספר על החתונה שלך.

"לחתונה שלי הוא בא עם מעטפה שמנה. כשפתחנו אותה היו בתוכה, מלבד הברכה, גם 5,000 דולר במזומן. זאת העזרה הכלכלית שקיבלתי, וזה היה מרגש אז מבחינתי".

אורי מלמיליאן היה הבעיה שלו. "ברוב המשחקים הציבו אותי כשומר אישי על כוכבי היריבה, שמרתי על סיני, איוניר, ‏ורק על מלמיליאן לא הצלחתי לשמור. הערצתי את אורי ברמה מטורפת, לא יכולתי להיכנס בו בגליץ', מה שעשיתי לאחרים חופשי. נגד מלמיליאן היה לי מעצור טבעי לפגוע בו, הוא היה ענק".

נגמר פרק בני יהודה, עברת למכבי נתניה.

"הייתה לי הצעה ממכבי נתניה תחת המאמן שמואל פרלמן, הם הציעו לי חוזה גבוה פי 3 מבני יהודה, עזבתי ושיחקתי בנתניה עונה אחת. ההמשך היה בכפר שלם ובהפועל יהוד, במקביל לשילוב שלי לעבודה בבית הדואר בגבעתיים".

דוד סלמן נולד ב-1958, נשוי פלוס 3. "אני בן להורים שעלו לישראל מעיראק ב-1951, בן זקונים לעשרה ילדים, חמש בנות וחמישה בנים. היום אני מפקח תברואה בעיריית תל אביב, תפקיד שסידר לי פטרון הקבוצה יחיאל פרצלינה. כילד השתתפתי בשנת 1968 בחגיגה הגדולה בשכונה בזכייה של בני יהודה בגביע המדינה בניצחון 0:1 על הפועל פתח תקווה מהגול של נחמיאס.

"מי שלקח אותי לבני יהודה לילדים היה אחי הבוגר, עובדיה ז"ל, שהיה אוהד שרוף של הקבוצה. המאמנים הראשונים שלי היו אלי שאשו ובן חור מזרחי, למדתי בבית הספר תורת משה ובתיכון בעוזיאל. השחקנים הנערצים עלי היו שפיגלר ושפיגל, אבל מעל כולם הערצתי את רוני קלדרון, קוסם הכדורגל. אבא של אשתי הוא הוא איציק דגני מהפועל רמת גן ששיחק עם קלדרון, ובשיחות איתו הוא טוען כי הוא היה בר השוואה לברקוביץ', בניון ורביבו".

ספר על הדרך לבוגרים.

"המאמן אלי פוקס העלה אותי בגיל 17 לבוגרים של בני יהודה, התחלתי כחלוץ ושומר אישי. מי שהפכו אותי למגן ימני היו זאביק זלצר ואיציק שניאור".

אהוד בן טובים?

"בן טובים האדם הכי מדהים בעולם, חבל ועצוב שבני יהודה לא דואגת לשחקני העבר שלה לעבודת אימון. כשהם לא צריכים אותך, בועטים להם בתחת".

עדיין מזהים אותך בשוק התקווה?

"למרות שחלפו 30 שנה מאז עזיבתי, בשוק התקווה מזהים אותי, קוראים לי 'היי סלמן, בוא שב איתנו', מדברים על הכדורגל של פעם וצוחקים על זה של היום".