"בעונת 1982/83 הגיע דוביד שווייצר לאמן את מכבי ת"א. דוביד לא נתן לי לשחק, הוא לא בנה עלי לשחק כבלם לצדו של אבי כהן. קיבלתי הצעה ממאמן הפועל תל אביב צביקה רוזן לשחק אצלו. פניתי לשווייצר וביקשתי את אישורו לעבור. דוביד אמר לי שהוא לא יאפשר לשחקן של מכבי תל איב לחזק את היריבה. ניסיונות נוספים לא עזרו לי לשכנע, אבל אז פנה אלי מאמן מכבי יבנה לופא קדוש, שקבוצתו העפילה לליגה הבכירה, לשחק אצלו ביבנה, מהלך ששווייצר נתן לו את הסכמתו, עברתי לעונה אחת טובה למכבי יבנה".
הייתה לשווייצר סיבה לא לתת לך לשחק בהרכב?
"בעונת 1981/82 אימן אותנו זאביק זלצר, שיחקתי עם כאבים גדולים בגב בשל פריצת דיסק, עד שלא יכולתי יותר. רופא הקבוצה ד"ר פואד ניסים יעץ לי לגבס את הגב למשך כחצי שנה, ולא לעשות ניתוח. שוחחתי מספר פעמים עם חלוץ מכבי תל אביב אלי סנדלר שעבר ניתוח פריצת דיסק, הוא המליץ לי על ד"ר שקד שניתח אותו ואמר שהוא מרגיש נהדר אחרי הניתוח. עשיתי את ניתוח פריצת הדיסק, ואחרי חצי שנה חזרתי לאימונים, לתחילת העונה של דוביד, אבל זה לא היה מבחינתי אותו אבי ירושלמי. הכאבים חזרו בחלקם, שווייצר רצה עונת חזרה שלי בקבוצה אחרת".
הדובר הוא אבי ירושלמי, שפינה את המקום במכבי תל אביב לבלם צעיר בשם מנשה שמעונוב. "ביבנה הייתה לי עונה טובה. אגב, את שני המשחקים עם מכבי תל אביב סיימנו בתיקו".
אבי ירושלמי נולד ב-26 בנובמבר 1958 בישראל. "אבא עלה מעירק, אמא מבוכרה, יש לי אח ואחות, נשוי פלוס שישה נכדים. הנכד יהלי הלוי בן 14 משחק בהפועל ראשון לציון כבלם עם החולצה מספר 4, מספר החולצה שלי. היום אני מתגורר ביפו, ומשמש כמאמן כושר אישי בחדר הכושר של מלון השרון בהרצליה. משפחתי התגוררה בקריית שלום, למדתי בבית הספר רמז, ובתיכון בהכשרה מקצועית בחולון. כילד בשנות השישים, אחרי הלימודים היינו כל הילדים עם הכדור. כדורגל היה שם המשחק. איך לא, בימים בלי מחשבים ובלי טלוויזיה".
אתה בוחר להתחיל במכבי תל אביב.
"יש לי בן דוד, עמוס ירושלמי, ששיחק בבית"ר תל אביב. גם אבא שלי אהד את בית"ר תל אביב, אבל יום אחד שמענו שיש מבחני קבלה למכבי תל אביב ושגיורא שפיגל, משה עסיס וניסים בכר יעשו את מבחני הקבלה. הגעתי, ואמרו לי להיות בלם. מקבוצת הילדים עברתי לנערים ולנוער תחת המאמנים אברהם מלצמן ועודד הכט. פעם אחת, בגלל התנהגות לא טובה שלי בנערים, שלחו אותי הבייתה, לא הגעתי מספר חודשים, עד שמלצמן החזיר אותי לקבוצה. אגב, לקבוצת הנוער הגיע אז יהודה קצב, בגיל 16, בלי לעבור את המסלול המקובל בכדורגל".
היה סיפור מיוחד בו הכדורגל התנגש עם הלימודים ואביך הכריע.
"למדתי בבית הספר תיכון חצי מקצועי בחולון. לא אפשרו לי לצאת לאימונים שהחלו בשעה 16:00, הלימודים הסתיימו שעה מאוחר יותר. סיפרתי לאבא שלי בנימין ז"ל והוא פסק בנחרצות 'אז תעזוב את בית הספר' . עמנואל שפר הזמין אותי לנבחרת הנוער, היה טורניר בארץ והוא אהב את היכולת שלי במשחקים, לא קיבלנו גול".
בעונת 1976/77 הוא עלה לקבוצה הבוגרת של מכבי תל אביב. "המאמן שהעלה אותי לבוגרים היה יעקב גרונדמן ז"ל, הייתי חייל בן 18. גרונדמן, אחרי הפציעה של מאיר נמני באצטדיון רמת גן ברגל בבור של ממטרה, הציב את אבי כהן כבלם אחורי ואותי כבלם קדמי. מכבי תל אביב הייתה הקבוצה המובילה בארץ והייתה אצלי ובמשפחה התרגשות גדולה".
אתה זוכר את המשחק הראשון שלך?
"דבר כזה לא שוכחים לעולם, דרבי בבלומפילד מלא נגד הפועל תל אביב בחודש ינואר 1977. ישבתי על הספסל, ואז נפצע המגן האגדי מיקו בלו. גרונדמן הורה לי להיכנס כמחליף, מרוב התרגשות ופיק ברכיים לא הצלחתי לשרוך את שרוכי הנעלים. חלוץ הפועל תל אביב, חברי גילי לנדאו שראה אותי, פנה אלי 'אבי, מה אתה מתרגש, תעלה ותשחק רגיל כמו שאתה יודע'. קיבלנו גול משייע פייגנבוים, אבל שמרנו על הניצחון של מכבי תל אביב 2:3, מהגולים של טבק, אברהם לוי וויקי פרץ".
היה לך תיאום מצוין במגרש עם אבי כהן?
"אביל'ה ז"ל היה חבר שלי מחוץ למגרש ובמגרש, הוא היה אחד הבלמים הטובים ביותר באירופה. כשהוא היה צועק ומכוון אותי בקריאות המפורסמות שלו, אצטדיון בלומפילד היה רועד. היינו נפגשים המון – אבי כהן, אלון נתן, איוניר, ירון עוז ושחקנים אחרים, אחרי הכדורגל. כשאבי הלך לעולמו אמרתי לעופרה איוניר שנגמרה תקופה. זה קשה לכולנו עד עצם היום הזה" .
עונת הבכורה שלו הסתיימה בדאבל. "הייתי בשירות סדיר, אותו עשיתי בבית עודד ביפו, מקום בו היו קורסים לעברית לחיילים, בשעה 12:00 הייתי כבר חופשי. המאבק על האליפות היה מול מכבי יפו, שהייתה קבוצה מעולה. זכינו בגביע המדינה בגמר נגד בית"ר תל אביב אחרי ניצחון 0:1 משער של בני טבק. אבל הניצחון הגדול ביותר בכל משחקי הגביע לדעתי היה משחק חצי הגמר ברמת גן נגד מכבי נתניה. הייתה הצגת כדורגל התקפית וניצחון שלנו 1:6 כשוויקי פרץ בשיאו מבקיע רביעייה וטבק מוסיף עוד שני שערים. חובה לראות למי שיכול קטעים מהצגת הכדורגל הזאת, שלא שוחזרה מאז".
הוא פנה למנהל האגדי חיים "לייבו" ליבוביץ' וביקש רכב. "הוא ביקש ממני לעלות איתו לחדרו של היו"ר אליעזר וקסמן. הסברתי לווקסמן שאני זקוק בין השאר לרכב כדי לקחת את חברתי רחל, היום אשתי, ללימודים באוניברסיטת תל אביב. וקסמן אהב את הסיבה, אבל לא יצא מזה כלום. פניתי למאיר נמני שיעזור לי בתוך המועדון, נמני אמר שאני צודק ורק אז סידרו לי בעזרת אוהד הקבוצה אשר פרידברג רכב סימקה יד שנייה, שהיה נחשב באותה תקופה".
לקראת השחרור שלו משירות סדיר חתם על חוזה למשך 3 שנים. "קיבלתי בתום החוזה וללא משכנתה דירה בת שלושה חדרים בחולון, הדירה הראשונה שלי, כשהייתי עוד רווק". אחר כך התחתן, חתונה מפוארת בגן אורנים. "הייתי בן 22, התחתנתי עם רחל עם המון אורחים, כל מכבי תל אביב וכדורגלנים רבים נוספים הגיעו לאירוע".
מה היה במשחק הידידות ב-1978 נגד דנמרק?
"שיחקנו בבלומפילד, החלוץ המרכזי שלהם נכנס בפראות באבי כהן בכל פעם שהוא עבר את האמצע. הייתי חייב להוציא את הדני מהמשחק, נכנסתי בו באופן ברוטלי והוא כבר לא פגע יותר באבי, ניצחנו 0:2".
משחק גדול שלך בנבחרת ישראל בקדם האולימפי 1979 במורסיה נגד ספרד?
"המשחק הסתיים ב-1:1, אחרי גול של טבק כולם ירדו להגנה, לשמור על התוצאה, משחק שהיינו צריכים לספוג בו עשרה שערים ביום ענק של השוער יוסי מזרחי. הובלנו 0:1, יוסי נפצע 5 דקות לסיום, לשער נכנס אריה חביב וספגנו את השוויון בדקה ה-88. בארץ הפסדנו לספרד 3:0".
אבל לא הכול היה ורוד. היה לך ריב עם שפר.
"באחד המשחקים ישבתי על הספסל. לקראת הסיום שפר ביקש להכניס אותי כמחליף, סירבתי להיכנס והוא ניפה אותי מהסגל. יצחק שום יזם שיחת הבהרה ופיוס, ולאחר פגישה במלון רמת אביב שפר החזיר אותי לסגל הלאומי".
ב-1978/9 זכה באליפות נוספת. "המאמן היה ניסים בכר, באחת העונות הגדולות של מכבי תל אביב, עם הרבה כוכבים שבראשם השחקן והמנהיג הגדול גיורא שפיגל. לא זכינו בדאבל אחרי הפסד כואב ברמת גן בגמר הגביע לבית"ר ירושלים 2:1".
מה אמר לך סוכן העל פנחס זהבי?
"אחרי המעבר של אבי כהן לליברפול, זהבי אמר לי שאני אהיה השחקן הבא שהוא יוציא לאנגליה. אני ידעתי שזה לא יקרה, החלו להתגבר אצלי כאבי הגב , שיחקתי עם כאבים חזקים בשל פריצת הדיסק".
אחרי עונה במכבי יבנה, אתה חוזר למכבי תל אביב.
"יצחק שניאור החזיר אותי. שיחקתי עם אבי כהן כבלמים, שמעונוב שיחק גם בקישור. כאבי הגב הלכו גברו".
ושוב – דרבי מיוחד נגד הפועל, עם השעון של השופט יצחק בן יצחק.
"דרבי בבלומפילד במגרש מלא שלוליות וגשם בלתי פוסק. הפועל הובילה 1:2 משערים של לנדאו וסיני, השער למכבי היה שלי. השעון של בן יצחק לא עבד, המשחק גלש לדקות ארוכות רבות מאוד אחרי הדקה ה-90, אז לא הייתה תוספת זמן מוגדרת. כדור מסירה שלי הגיע לאלון נתן שבעט חזק ושטוח על פני הבוץ לרשת, 2:2 אולי אחרי רבע שעה מהזמן החוקי".
בן יצחק נזכר באירוע: "לפני ובמהלך המשחק ירד גשם חזק, אבל החלטתי לשרוק לפתיחה. הגשם המשיך, ירד ברד כמו כדורי טניס, לא הפסקתי את המשחק כי הפועל הובילה 1:2, בתיקו הייתי מפסיק. היה לי אז שעון בר מצווה, בדקה ה-83 הבטתי השעון וראיתי שהוא כמו השעון על הלוח האלקטרוני הגדול. לא הבנתי ששני השעונים נעצרו ולא פעלו. רק אחרי הגול של אלון נתן הבנתי שהטעות היא שלי. מאז הגעתי לכל משחק עם שעון על יד ימין ושעון על יד שמאל".
מי היו החלוצים שהיה לך הכי קשה נגדם?
"הכי קשה היה לי נגד אהוד בן טובים. חלוץ ענק שידע לסגור טוב עם הגוף את הגישה לכדור, כדרור מיוחד ובעיטה נכונה, היה קשה מאוד נגדו. היה לי קשה גם נגד משה אוננה ממכבי יפו, חלוץ מרכזי אמיתי, וגם נגד שלום אביטן מהפועל באר שבע".
בעונת הקאמבק, 1984/5, היית הפנדליסט של מכבי תל אביב.
"באותה עונה בעטתי שלושה פנדלים, הכנסתי נגד הפועל תל אביב, נגד מכבי יפו ומול הפועל באר שבע בבלומפילד פספסתי. אבי כהן היה עומד וצוחק עלי 'תראו את השחקן הכי נכה בועט פנדלים'".
כאבי הגב התגברו. "הרגשתי איום ונורא, תאר לעצמך שלא יכולתי לרדת מאוטובוס השחקנים כשיצאנו למשחקי חוץ, הייתי זקוק לזמן חימום מיוחד כדי לשחק. בסוף אותה עונה החלטתי לעשות ניתוח נוסף בגב אצל הרופא שניתח אותי בפעם הראשונה".
אז פרשת בגיל צעיר מאוד.
"אחרי הניתוח השני חשתי סוג של הקלה, אני בן אדם מציאותי. בגיל 26 בלבד החלטתי לפרוש מהמשחק האהוב עלי, מהקבוצה בה שיחקתי מגיל 9. פעם חשבתי שאשחק לפחות עד גיל 34. הייתי עוד עוזר מאמן של מוטי איוניר בהפועל באר שבע והפועל כפר סבא, אבל כאן תם פרק הכדורגל".
אתה הולך למשחקי כדורגל של מכבי תל אביב?
"הייתי באירוע חולצות הרטרו בבלומפילד עם שחקני האליפות של 1979. אבל אני לא הולך למשחקים בבלומפילד, אני לא בקשר איתם, אין במכבי תל אביב תרבות של קשר עם שחקני עבר וזה מצער".
