אחת התופעות היותר מעיקות בכדורגל היא הקלות הבלתי נסבלת של אי עמידה בתנאים. שחקן חותם על חוזה מסוים, נותן עונה גדולה – ופתאום מרגיש שהשמש זורחת לו ממקומות שבהם היא לא נוטה לזרוח אצל אחרים. בנקודה הזאת מגיעה המלחמה על דעת הקהל, שבדרך כלל נוטה ללכת עם המועדון. אחרי הכול, צד אחד מכבד את החתימה והאחר פחות. כמה פשוט.
ובכן, המציאות קצת יותר מורכבת, וכשזה מגיע לבית"ר ירושלים היא אפילו הרסנית. השחקנים הם לא האשמים היחידים במצב, ואפילו לא העיקריים. בטח כשמסתכלים על הצד שמנגד ורואים שם את ברק אברמוב.
פחות מחודש חלף מאז הזכייה הסוערת של בית"ר בגביע המדינה. עוד לפני הגמר החל השטח לבעבע. דנילו אספרייה לא מרוצה ממימוש האופציה בתנאים הנוכחיים ומשחרר רמזים עבים על עזיבה, מה שלפחות כרגע לא מרשים את הנהלת הקבוצה. התגובה לה זכה השחקן הופכת את העניין הזה לאישי. אספרייה מרגיש שמזלזלים בו, וכעת נוספה למו"מ גם הפגיעה באגו. בהתייחסות לירדן שועה, אמר אברמוב לפני שבועיים בריאיון לתומר לוי בערוץ הספורט כי "אם לא יחתום על חוזה חדש, הוא בבעיה". יון ניקולאסקו, שגם לו יש עוד עונה בחוזה, לא רוצה להישאר, אבל בית"ר דורשת עליו מחיר גבוה. גם אבישי כהן, מהדמויות האהובות של חצי הגמר והגמר, עשוי למצוא את עצמו במקום אחר.
אם נחזור לנקודת הפתיחה בסיפור הזה, הרי שבית"ר, לכאורה, צודקת, אבל יש פה כמה היבטים שמשנים לחלוטין את התמונה. האחד, העקרוני, הוא שנאה דורש, נאה מקיים. אם אספרייה רוצה שדרוג בחוזה ומסרבים לו, ומנגד מציבים לשועה אולטימטום לחתום על חוזה חדש או לעלות ליציע, הרי שיש פה סטנדרט כפול. מועדון לא יכול לדרוש משחקן אחד לעמוד בתנאים, ומנגד להציב תנאים לשחקן אחר שכבר חתום. זאת אומרת, הוא יכול, רק שטוב לא ייצא מזה. ובכלל, אם פריז מבינה את החשיבות של קיליאן אמבפה וסדר יומה מתנהל על פי מצב הרוח שלו, לא יקרה כלום אם השכר של השלישייה ישודרג, בטח לאחר שהקבוצה הכניסה 10 מיליון שקל ממנויים – בזכותם.
עכשיו, בואו נמשיך לזרום ונניח לרגע שאברמוב צודק, וניזכר בפתיחת העונה שעברה. בפברואר, לאחר שייצב את הספינה, אמר יוסי אבוקסיס "בקיץ לא היינו קבוצת כדורגל". הרביעיות והחמישיות שבית"ר ספגה סימנו פיאסקו מתמשך. זו הייתה קבוצה חלשה עם שלושה שחקני התקפה שהציבו מספרים יוצאי דופן. לפחות שניים מהם, שועה ואספרייה, רוצים להישאר. ניקולאסקו פחות, ועדיין, אפשר להשאיר גם אותו עם תמורה הולמת.
עם המספרים שהציבה השלישייה הזאת, בית"ר לא הצליחה להעפיל לפלייאוף העליון, כשגם לאחר פתיחת העונה הכושלת היו לה לא מעט הזדמנויות לעשות את זה, כולל עקיפה זמנית בטבלה של הסדין האדום, תרתי משמע, הפועל ירושלים. למרות זאת, בית"ר הגיעה לגמר, העפלה ששימשה מנוף למהלך שיווקי מבריק של המועדון – רוצה כרטיס למשחק? תקנה מנוי. עשרת אלפים איש נענו לבקשה. רבבת מנויים תהיה בשנה הבאה בטדי. זו כמות שלא נראתה שם כבר הרבה שנים.
עכשיו, יש את השלב הבא. זכית בגמר, הבאת גביע, שימחת אנשים – אבל זה לא הסוף. ברגע שהבאת עשרת אלפים איש ליציע, יש לך מחויבות כלפיהם, אתה לא יכול להרשות לעצמך עוד פתיחה מסויטת כמו זו של העונה שעברה. לקהל הזה יש דרישות גבוהות: הוא רוצה קבוצה שתהיה מוכנה כבר ביולי למשחקים באירופה. הוא צריך כוכבים אהובים שיישארו, הוא מבין שאם הפועל ירושלים סיימה רביעית, זה יהיה הרף של בית"ר בעונה הבאה.
ומה הוא מקבל? מו"מ שמסתמן ככושל ותחושת חמיצות שדוחפת אוהדים לשלוח הודעות נאצה לשחקנים. אפילו אם אספרייה, שועה וניקולאסקו ילבשו את המדים של בית"ר בעונה הבאה, האמון כלפיהם כבר נסדק.
הטעות הטקטית של אברמוב טמונה בכך שהוא חושב שיוכל לעשות בבית"ר מה שעשה בבני יהודה, להפשיט אותה מנכסיה ולהתגלגל הלאה. אבוקסיס כבר חווה את זה עם הנטישה הדרמטית של שועה למכבי חיפה בינואר 2019, היחלשות משמעותית של הקבוצה והפגנות האוהדים נגד המהלך. באופן די מדהים, ועם עבודת אימון מדהימה, ארבעה חודשים לאחר מכן בני יהודה זכתה בגביע. עוד חודש חלף, וביוני נמכרו דולב חזיזה ויובל אשכנזי למכבי חיפה תמורת עמית זנטי ואיתן וולבלום. אברמוב חשב שדפק את המערכת, שעשה קסמים כשהכריז "הבאתי שחקנים טובים יותר לבני יהודה". כולנו יודעים היום מה אשכנזי ובמיוחד חזיזה נתנו למכבי חיפה. לא בטוח שניתן למדוד את התרומה של זנטי ו-וולבלום לבני יהודה, אבל בואו נגיד שבלשון המעטה זה לא היה טרייד שוויוני.
רק שבית"ר היא לא בני יהודה והיא גם לא תהיה. לכן אי אפשר להתנהל בה בצורה כזאת. המחויבות לרוכשי הכרטיסים חייבת לגרום לאברמוב לשנות גישה ולהשאיר בכל מחיר לפחות שניים משלושת הכוכבים שלו, ועל הדרך גם לדאוג שירגישו רצויים ולהעביר את המסר הזה לקהל. השיטה שמדרבנת שיסוי של האוהדים בשחקנים דרך מסרים בתקשורת חייבת להתפוגג. כבר עכשיו הם פגועים. זה הזמן לתקן את הנזק, לפני שיהיה מאוחר מדי.
מה דעתך על הכתבה?